רצח ששת החטופים הטיל השבוע אור על זווית חשוכה ביחסי החוץ בין ישראל לרוסיה. מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, היחסים בין ישראל לרוסיה נמצאים על גרף של ירידה תלולה. עוד קודם לכן הייתה רוסיה סוג של "פרנמי", ידיד־אויב, אבל הזוגיות שדגמנו ולדימיר פוטין ובנימין נתניהו עזרה לגשר על לא מעט מהמורות בזכות הקשר הישיר בין השניים. ואולם אם בתחילת המלחמה עוד ניסתה ישראל לשמור על סוג של ניטרליות ולא להרגיז את הרוסים יותר מדי, בסופו של דבר הגיע השלב שבו המוסר והשכל הישר הכריחו אותה להתייצב לצד אוקראינה ושאר העולם החופשי.
מאז חוותה ישראל פרץ חוזר ונשנה של ביטויים אנטישמיים ועוינות גלויה מצד שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, בתוספת הצהרות עוקצניות של הדוברת הנצחית של משרד החוץ הרוסי, מריה זכרובה. ואחרי שנחתמה ברית אסטרטגית בין רוסיה לאיראן, שום דבר כבר איננו כשהיה. הקשר האישי עם פוטין ככל הידוע נותק, ובחודש הבא שני האישים לא צפויים לשלוח זה לזה איגרות ברכה לבביות לרגל ימי ההולדת שלהם. שלטי החוצות שבהם נראו נתניהו ופוטין לוחצים ידיים, נראים כעת כמו אנכרוניזם היסטורי מביך.
אבל השבוע, במפתיע, הבליחה קרן אור מסוימת בחשכת היחסים. הידיעה על רצח ששת החטופים הכתה את הציבור בהלם, כזה שגרם לראש הממשלה לחרוג הפעם מהתנהגותו הידועה ולהרים טלפון אישי למשפחות החטופים. לא כולם היו מוכנים לדבר איתו. אבל אוקסנה וגרגורי לובנוב, הוריו של סשה לובנוב, קיבלו את השיחה. זו הייתה שיחה ארוכה למדי, שבמהלכה אמר להם נתניהו לא רק כמה הוא מצטער ומבקש את סליחתם על כך שמדינת ישראל לא הצליחה להחזיר את בנם, אלא גם שיתף אותם במידע חשאי שלפיו שעות לפני שיחתם שב ארצה מזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן מביקור במוסקבה, ביקור שנועד לקדם את עסקת החטופים שבה עלה שמו של בנם לצד חטופים נוספים. ככל הנראה הכוונה לסשה טרופנוב, החטוף האחרון בעל אזרחות רוסית שנותר בשבי חמאס. סשה הוא בנה של ילנה טרופנוב מקיבוץ ניר־עוז, ששוחררה עם אימה אירנה טאטי ועם ספיר, חברתו של בנה, לאחר 54 ימים בשבי. חטוף נוסף בעל אזרחות רוסית, שלא מעט מסתורין אפפו את שובו, הוא רוני קריבוי מכרמיאל.
בראשית הדרך תלו בישראל לא מעט תקוות ביחסים בין הקרמלין לחמאס וראו בהם אמצעי לשחרור החטופים, לפחות בעלי האזרחות הרוסית. אבל הרוסים התנהלו מהרגע הראשון באופן שהרתיח את ישראל, כאשר זימנו משלחת של בכירי חמאס בראשות מוסא אבו־מרזוק ואירחו אותם בקרמלין בכבוד מלכים. אבל בחמאס, חוץ מלומר שהם מעריכים את הרוסים וישתדלו למלא את בקשותיהם, לא באמת ספרו את הבקשות. ויש להניח שגם לאנשי חמאס־חוץ לא הייתה השפעה רבה על ההחלטות שהתקבלו במנהרות בעזה. כאשר רוני קריבוי שוחרר, באופן מפתיע, זו הייתה "מחווה לפוטין". מאז, היחסים בין רוסיה לישראל רק הלכו והידרדרו, כאשר פעם אחר פעם נשמעים ממוסקבה טונים אנטישמיים צורמים.
לכן, כשנתניהו חשף באוזני משפחת לובנוב את דבר ביקורו של גופמן במוסקבה, זו הייתה הפתעה. שאלתי את ח"כ זאב אלקין, האיש שלאורך שנים שימש מתורגמן במפגשים בין נתניהו לפוטין, מה הוא חושב. "אני לא ממש מופתע מהביקור של גופמן במוסקבה", השיב אלקין, "וגם לא מכך שנתניהו חשף בפני משפחת לובנוב את דבר הביקור. להערכתי הוא רצה להעביר דרכם את המסר שהוא עובד קשה ועושה הכול להשיב את החטופים. לטעמי אך טבעי הוא שגופמן, שהוא דובר רוסית ומכיר את התרבות והמנטליות הרוסית, יהפוך בנתונים הקיימים לאיש הקשר מול הרוסים. הכי נכון שהוא ינהל את זה. תמיד היה איש כזה במשרד רה"מ. בדרך כלל הפגישות היו בדרג של ראשי המל"ל הישראלי מול המל"ל הרוסי. אבל גם אם נושא החטופים עלה במהלך הביקור, אני מניח שלא זו הייתה מטרת הנסיעה העיקרית. יש נושאים אחרים על סדר היום כמו שיתוף הפעולה הרוסי־איראני, חיזבאללה ואיראן, סוריה, משלוחי נשק – למשל הסוגיה של משלוח סוללות הגנה אווירית 400S לאיראנים. לא חסר".
אלקין צודק. יש הרבה על מה לדבר. ועדיין, די מפתיע לגלות שבזמן שארה"ב בונה קואליציה אזורית ושולחת לכאן נושאות מטוסים וצוללת גרעינית להגן על ישראל, ומנגד מתירה לאוקראינים להשתמש בנשק התקפי אמריקני מתקדם על אדמת רוסיה, רה"מ שולח את מזכירו הצבאי לשיחות במוסקבה. "אני מניח שזה נעשה בידיעה של האמריקנים ובהסכמתם", אומר אלקין, "ואם לא, זו טעות. אני מניח שנתניהו מספיק זהיר לא לעשות דבר כזה מאחורי גבם של בעלי בריתנו האמריקנים. גם אם הוא חושב קדימה לקראת הבחירות בארה"ב, עדיין יש לפנינו חצי שנה של ממשל דמוקרטי".
זליגה מסוכנת
ראש הממשלה הבהיר השבוע באופן בלתי משתמע לשתי פנים כי אין בכוונתו לסגת מציר פילדלפי. בוודאי לא אחרי ההוצאה להורג של ששת החטופים, שמותם גרם לפרץ אדיר של זעם ויגון בישראל. ואם נאומו הארוך של נתניהו כלל מסר אחד לסינוואר, הרי שהוא היה: תשכח מזה. אם התנאים הם הפסקת אש קבועה ונסיגה מלאה, אין על מה לדבר.
ואם זה המצב, השאלה המתבקשת היא מה הלאה. לאן הולכים מכאן. רמז ממה שעובר כעת בראש של נתניהו בהקשר הזה, ניתן בישיבת הממשלה ביום שני, שבמהלכה הודיע נתניהו על שינוי התנהלות בכל הנוגע למלחמה בעזה. "אם עד עכשיו מוקד המאמץ היה צבאי", אמר, "מעכשיו מוקד המאמץ יהיה שלילת היכולות השלטוניות של חמאס. יהיה שינוי בחלוקת הסיוע ההומניטרי, וזה לא יהיה חמאס". ולא, זו לא הייתה שליפה מן המותן. ארבעה ימים חלפו מהרגע שבו נודע על ההוצאה להורג, ארבעה ימים שבהם היה לראש הממשלה זמן לנסח היטב את דבריו. ועל פניו, מה שמשתמע מדבריו הוא שבהיעדר כוח אחר בשטח, מדינת ישראל תיאלץ לתפעל בעצמה את מנגנון חלוקת הסיוע ההומניטרי. מה שיהפוך את ישראל לכוח הכובש, וממילא האחראי לניהול חיי היומיום ברצועה. בקיצור, השיבה לעזה.
האם מדינת ישראל מוכנה לעול הזה שעומד ליפול על צווארה? ייתכן שאין ברירה. אבל המשמעויות מרחיקות לכת. בשנים שבהן שלטה ישראל בקן הצרעות העזתי זו הייתה מלחמה יומיומית סיזיפית, שגבתה מחיר דמים חברתי, כלכלי ופוליטי אדיר. והעולם אז היה שונה, הרבה פחות מורכב כלכלית ותקשורתית. כמעט פרימיטיבי, יחסית למצבו הנוכחי. ישראל לא נדרשה אז להתמודד עם רשתות חברתיות, עם רצף אינסופי של דיווחים תקשורתיים ועם תעמולה פרו־פלסטינית חסרת גבולות. ובאחד־עשר החודשים האחרונים ממשלת ישראל גם לא הפגינה ביצועים מבריקים המראים שיש בכוחה להתמודד עימם כראוי.
קחו כמקרה בוחן את התפרצות נגיף הפוליו בעזה. מה המשמעויות הנגזרות ממנה, וכיצד ישראל מתמודדת עם המצב? ישראל עבדה בשבועות האחרונים בשיתוף פעולה עם ארגון הבריאות העולמי ועם אונר"א בניסיון למגר את ההתפרצות. כן, אונר"א חזרה להיות גורם דומיננטי בשטח. ארגון הבריאות העולמי וקרן החירום לילדים של האו"ם שלחו לעזה יותר מ־1.2 מיליון מנות חיסוני פוליו הניתנות דרך הפה. 400 אלף מנות נוספות צפויות להגיע בקרוב. לפי שעה, המטרה היא חיסונם של 640 אלף ילדים בני פחות מ־10, שכבת הגיל הפגיעה ביותר לנגיף. סבב שני של חיסונים צפוי בעוד חודש. ועל פי הודעת מתאם הפעולות בשטחים, במהלך מבצע החיסון שנפתח השבוע הוכרזו הפוגות לחימה הומניטריות ונפתח מסדרון הומניטרי, שבו נעו עובדי סיוע מטעם אונר"א בין אתרים מוסכמים שבהם חוסנו אלפי ילדים עזתים.
בישראל דיווחו על המבצע בסוג של שביעות רצון, אבל לא בטוח שזה יספיק. כי כדי למגר את הנגיף דרוש חיסון אוניברסלי של האוכלוסייה העזתית, ובתנאים הנוכחיים זה כנראה בלתי אפשרי. מכאן אפשר לגזור את רמת הלחצים, אם וכאשר ישראל תהפוך לאחראית הבלעדית על חיי היומיום ברצועה. מי בדיוק ינהל אז מבצעי חיסון בעזה? האם יימצאו ישראלים שיסכימו לקחת עליהם משימה מהסוג הזה?
עד שמשהו כזה יקרה, אם יקרה, לא בטוח שמה שנעשה כעת מספיק כדי למנוע את זליגת הווירוס לתוך גבולות ישראל. בסוף השבוע שעבר פרסם אתר "פוריין פוליסי" אזהרה מפי פרופסור אני ספארו מבית הספר לרפואה "מאונט סיני" בניו־יורק, קלינאית מומחית לאזורי מלחמה. לדבריה, "היעדר הפסקת אש לאורך זמן בעזה, כזו שתאפשר מבצע חיסונים רחב היקף, מעמיד מאות אלפי אזרחים ישראלים בסכנה". נגיף הפוליו, שעלול לגרום לשיתוק גפיים ולעיתים תוקף גם את הריאות, מידבק במיוחד. אדם אחד עלול להדביק מאות אחרים. ולישראל יש, על פי האזהרה הזו, סיבה לדאגה. לפי הנתונים בפוריין פוליסי, "יש בישראל לפחות 175 אלף ילדים לא מחוסנים, בעיקר בקרב האוכלוסייה החרדית, בגלל ההתנגדות לחיסונים במגזר זה". ואולם קולם של חברי הכנסת החרדים לא נשמע השבוע, וגם לא בשבועות הקודמים. הם לא הוציאו קול קורא למבצע חיסונים בחברה החרדית, וגם בהקשר של הפוגות הומניטריות או הפסקת אש ברצועה קולם נדם. הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" התמסמס. מה שהיה דחוף לשר גולדקנופף בישיבת הממשלה השבוע הוא להתלונן באוזני נתניהו, עם שאר עדת השרים החנפים, על כינויי הגנאי שספג השבוע ראש הממשלה.
וזה, צריך לומר, רק חלק מהתמונה הכוללת. כי על פי האזהרה בפוריין פוליסי, חיילי צה"ל שקיבלו חיסון נגד פוליו בטוחים מפני מחלה, אך עלולים להפוך ל"וקטור מסוכן להעברת הנגיף לישראל". כדי שהמצב ברצועה לא יחזור לישראל בצורת מגפה, משרד הבריאות צריך לנקוט אמצעים. פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, אומר כי "משרד הבריאות צריך להשקיע במבצע חיסון בישראל לנוכח ההתפרצות הנוכחית בעזה. האתגר המשמעותי ביותר הוא העלאת החיסון בנגיף מומת בתינוקות ובילדים בכל המגזרים, ובקהילות שאין בהן כיסוי חיסוני מספק – דרוש מבצע חיסונים עכשיו". באוכלוסייה החרדית, הוא אומר, הכיסוי נמוך יחסית, ונדרשת הנגשה על ידי ניידות חיסון והרחבת שעות הקבלה.
בחודשים האחרונים חוותה ישראל לחצים אדירים בהקשר של הכנסת עזרה הומניטרית לרצועה, מהאשמות בהרג סיטוני של חפים מפשע ועד הרעבה מכוונת של האוכלוסייה. לאירוע שבו נהרגו עובדי ארגון הסיוע "המטבח המרכזי העולמי" היו השלכות חמורות על חופש הפעולה של ישראל ברצועה, שחייבו אותה להכניס עזרה הומניטרית בהיקף אדיר, שרובו ככולו נפל לידי חמאס. התוצאה הייתה חמורה. תדמיתה של ישראל נפגעה אנושות וכך גם הלגיטימיות שלה, בעוד חמאס ששדד את העזרה ההומניטרית וניכס אותה לעצמו, הצליח בזכותה להמשיך לשלוט בשטח. זה בדיוק מה שקורה גם עכשיו.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "משרד הבריאות מנטר את התחלואה והסיכון האפשרי בעקבות המצב ברצועת עזה, לחיילים ולאזרחי מדינת ישראל, ועומד בקשר עם גורמים שונים, בהם ארגון הבריאות העולמי. המשרד פועל כל העת להעלאת ההתחסנות בכלל חיסוני השגרה בקרב ילדים, לרבות בחיסון נגד נגיף הפוליו, ומקיים הסברה ייעודית בנושא במגזר החרדי".
