דווקא במלחמה: הפספוס בהצעת התקציב של השר סמוטריץ'

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא אשף של מילים גדולות, מומחה בהנגשה מילולית של רעיונות גדולים, לאומיים. אבל משום מה, בכל פעם שהוא מגיע לצומת הכרעה לאומי הוא בוחר במסלול הקטן והמגזרי. השבוע, למשל, הוא הכריז שתקציב 2025 לא יכלול רפורמות גדולות: "לא חשבתי שנכון להביא חוק הסדרים שלו מאות סעיפים במיליון תחומים, כמו שעשינו בחוק ההסדרים הקודם, אף על פי שכל אנשי המקצוע באוצר הביאו קלסרים עם הצעות טובות", אמר שר האוצר במסיבת עיתונאים שבה הציג את מסגרת התקציב.

נוסף על כך, כאשר נשאל סמוטריץ' על סגירת משרדי ממשלה, הסתייג: "הכול על השולחן. אני חושב שבסגירת משרדים קטנים אין תועלת כלכלית, יש בה סיגנל חשוב לעם ישראל. התרומה בהתייעלות לכלכלה היא דווקא במקומות הגדולים יותר, כמו למשל לאחד את כל עולם התעסוקה. במציאות אופטימלית, לו הייתי יכול לאחד את משרדי התחבורה, הכלכלה והאנרגיה ולהפוך אותם למשרד תשתיות לאומיות ענק, ואז כשרוצים מיזם לא צריך ללכת לחמישהֿֿ־שישה גופים. אבל בסוף, סגירת משרדים היא אירוע פוליטי".

למשמע הדברים פורצת מאליה זעקה: הפוך בצלאל, הפוך. רפורמות גדולות ושינויים מבניים חשובים אינם נערכים "במציאות אופטימלית", אלא דווקא בעת חירום. תאצ'ר חילצה את הבריטים מתדמית "האיש החולה של אירופה", כשהמשבר הכלכלי היה בשיאו, והם קיבלו הלוואה מקרן המטבע כמו מדינת עולם שלישי. רייגן קידם רפורמות דרמטיות ומדיניות פיסקלית נוקשה כדי להוציא את האמריקנים מהסטגפלציה. מה מבטיח מי שהתיימר להיות המקבילה הישראלית שלהם? קיצוץ רוחבי טיפש והתחייבות שלא להעלות את המס על החד־פעמי.

שנה שבה כלכלת ישראל הייתה יכולה לעבור למסילה חדשה, תסתיים בהתפלמסות על תקציבים קואליציוניים ואפס צעדי התייעלות

קשה לבטא את התסכול. כפי שאבחן סמוטריץ' בעצמו, "אנחנו במלחמה הארוכה והיקרה ביותר בתולדות ישראל, בהוצאות ישירות של 200־250 מיליארד שקל". אלה בדיוק התנאים שבהם שר אוצר שמקדם לכאורה סדר יום ליברלי עשוי לקבל לגיטימציה לרפורמות גדולות: קיצוץ דרמטי במקומות בזבזניים, ייעול רחב היקף של המגזר הציבורי, הורדת מכסים ופתיחה לייבוא, ובניית מערכת יחסים חדשה עם קבוצות הלחץ. כולם, כולל כולם, יכולים וצריכים לוותר על פרוסות מן העוגה למען מטרות המלחמה.

גם אם נקבל את ההסבר שלפיו הורדת דירוג האשראי בעת המלחמה הייתה בלתי נמנעת, המחדל האמיתי הוא היעדרם המוחלט של שינויים מבניים שיביאו צמיחה כלכלית אחריה. במקום לסגור את הקלסרים של בכירי האוצר, לסמוטריץ' ניתנה הזדמנות היסטורית לקבל תמיכה ציבורית בצעדים קשים שלא היה אפשר להעבירם בימים כתיקונם. רק השבוע הוא קיבל רמז לגב שהציבור נותן כעת במאבק בקבוצות לחץ חזקות, אבל שר האוצר בחר לבזבז את ההזדמנות, והשבוע הודיע שהיא תבוזבז גם בשנה הבאה.

הטון התרכך

מסיבת העיתונאים שערך סמוטריץ' ביום שלישי השבוע בישרה לכאורה על שינוי בטון שלו. הוא כינס אותה לפתע, אחרי חודשים ארוכים של סירוב להפצרות שהגיעה העת לנהל דיונים על תקציב 2025, והכריז על יעד גירעון נמוך ושאפתני של 4 אחוזים ועל קיצוצים בהיקף של 30־35 מיליארד שקלים. רק שבועיים קודם לכן שלח נגיד בנק ישראל מכתב חריג לראש הממשלה, ובו הפציר לקדם פגישת המשך לגיבוש תקציב ש"ידרוש מהממשלה לבצע התאמות בעלות אופי פרמננטי בסדר גודל של כ־30 מיליארד שקל".

"התאמות" הם קיצוצים בהוצאות או העלאת מיסים. כמו כל משק בית, גם הממשלה צריכה לקנות פחות או להרוויח יותר אם היא רוצה לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה. באותו מכתב עסק פרופ' אמיר ירון גם בניסיונות, הפעם מתוך משרד ראש הממשלה, לבטל את העלאת המע"מ ל־18 אחוז, שנקבעה ל־1 בינואר 2025. סמוטריץ' הבהיר השבוע שהתקציב הבא כבר לא יכלול צעדים כאלה: "אני לא חושב שנכון להעלות מיסים במלחמה, בוודאי לא מס הכנסה ומס חברות, זה שמדכא צמיחה".

הטון המפויס של שר האוצר נמשך גם כשדיבר על האינפלציה ש"עלתה יותר ממה שציפינו", אף שרק חמישה ימים קודם לכן תקף בפומבי את הנגיד על שלא הוריד את הריבית וקבע שהוא "טעה טעות גדולה". סמוטריץ' גם חלק מחמאות רבות לצוות המקצועי באוצר, ובעיקר לראש אגף התקציבים יוגב גרדוס. רק שבועיים לפני כן קיבל גרדוס מכתב מסמוטריץ', ובו נכתב: "אם אינך מזדהה עם מדיניותי הכלכלית והינך סבור כי אתה מתקשה לבצעה, אתה מוזמן להניח את המפתחות".

הרקע היה הגדלת הגירעון בתקציב השנה הנוכחית. יעד הגירעון לסוף 2024 עומד על 6.6 אחוזים, אבל בחודשים האחרונים הוא הולך ומטפס והגיע כבר ל־8.1 אחוזים. אם מביאים בחשבון את "קרן הפיצויים", שנותנת עבודה במלחמה, אנחנו כבר בגירעון של 9 אחוזים. כלומר, יש פער של 62 מיליארד שקלים בין מה שהממשלה הוציאה מתחילת השנה, לבין מה שהיא הכניסה. הכסף מגיע מהגדלת החוב, ולפיכך בהמשך נשלם עליו ריביות גבוהות שיבואו על חשבון שירותי ממשלה אחרים, וכידוע הן הולכות ומאמירות ככל שדירוג האשראי יורד. באוצר מאמינים שעד סוף השנה הגירעון יצטמצם ל־6.6 אחוזים, אם לא תיפרץ בגסות מסגרת ההוצאה.

בסוף אוגוסט התעורר צורך לתקצב את הארכת שהותם של עקורי המלחמה במלונות עד סוף השנה, הארכה זו עולה קצת יותר משני מיליארד שקלים. סמוטריץ' ביקש לבנות "קופסה תקציבית" של 4.4 מיליארד שקלים, ולממן בה גם תוכנית חדשה לתגמול למילואימניקים. מהי ה"קופסה"? המצאה מימי הקורונה שפירושה במילים פשוטות הוא פריצת מסגרת התקציב. הכסף מגיע מהלוואות. פקידי האוצר, זה לא סוד, חשבו שמקור התקציב צריך להיות קיצוץ הכספים הקואליציוניים.

גרדוס התנגד והזהיר כי פריצת מסגרת התקציב לשנת 2024 "עלולה לשדר חוסר אחריות פיסקלית לשווקים" ולפגוע באמון המשקיעים. במכתב תגובה חריף שלח אותו סמוטריץ' להתפטר, והאשים אותו: "לא הצלחת במהלך החודש האחרון למצוא לכך מקור אמיתי מתוך המסגרת הקיימת, למעט כמה הצעות לא רלוונטיות לביטול תקציבים שמאז ומעולם לא אהבת ואתה רואה בכך הזדמנות לבטלם. משום כך אין מנוס מהגדלה תחומה ומוגדרת של מסגרת התקציב".

סמוטריץ' צודק בנוגע למערכת היחסים הרצויה בין הפקידות לדרג הנבחר, אך טועה טעות דרמטית בחוסר האחריות הפיסקלית במצב כיום, ערב מלחמה גדולה אפשרית נוספת. בסופו של דבר, הביא שר האוצר את "הקופסה התקציבית" על סך 3 מיליארד שקלים לאישור הממשלה, אך כתב בפתח ההודעה לעיתונות: "ללא הגדלת הגירעון". התחכמות נאה, אך אם בחצרו לא צומחים עצי כסף, ואם הוא מסרב לקצץ בהוצאות אחרות או להעלות מיסים, הוא יצטרך למצוא מקור כלשהו לכסף. כלומר, מהגדלת הגירעון.

הטרגדיה היא שאלו זמירות שאנו רגילים לשמוע יותר מהכיוון הסוציאליסטי. דוגמה? החלטה מ־2013 להגדיל את יעד הגירעון זכתה לתמיכה של ח"כ שלי יחימוביץ': "ההחלטה לפרוץ את מגבלת ההוצאה היא החלטה מבורכת, ויהיה בה כדי להקטין מעט את הגזרות ואת המחנק הקשה של המשק ושל הציבור כולו", כתבה ראש האופוזיציה דאז. "אפילו האיחוד האירופי נעשה ספקן באשר ליעילותה של מדיניות הצנע, ובעולם הולכים וגוברים הקולות הקוראים להזרים חמצן למשק כדי לאושש אותו ולמנוע האטה ומיתון, במקום לחנוק ולדכא אותו".

אנשי ימין כלכלי, לעומת זאת, ששים תמיד להסביר שהגדלת הגירעון פירושה נטילת הלוואה על חשבון הילדים והנכדים שלנו, והיא מעשה לא מוסרי. יש אומנם שלל תאוריות על התמודדות כלכלית בשעת משבר, ואכן לעיתים נדירות כמו מלחמה יש הצדקה לפרוץ את מסגרת התקציב ולהגדיל את ההוצאה, אבל פריצת מסגרת התקציב חייבת לבוא לצד תוכנית קיצוצים ואיזון תקציבי ליום שאחרי. מה גם, שלמרבה הבושה הוצאות הממשלה, גם בלא קשר למלחמה, צמחו השנה בכמעט 9 אחוזים.

הימ"חים הכלכליים מתרוקנים

אילו בשורות בכל זאת נשאה בכנפיה הצגת מסגרת התקציב לשנת 2025? הפרטים עוד חסרים מאוד, אבל שר האוצר הכריז ש"הממשלה והמגזר הציבורי תחילה", כך שתהיה "הקפאה מלאה של שכר שרים, חברי כנסת ובכירים", ובד בבד קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה בסך 6 מיליארד שקלים. סמוטריץ' בונה גם על הקפאת עליות השכר במגזר הציבורי כולו, מהלך שיחייב אותו להגיע להסכמות עם ארנון בר־דוד.

נוסף על כך, סמוטריץ' ציין שתהיה הקפאה של קצבאות ביטוח לאומי ומדרגות מס. מה זה בדיוק אומר? "אף אחד לא יקבל במספרים מוחלטים פחות, אבל יש פה שחיקה של ערך הכסף. כל החלקים בחברה הישראלית נכנסים פה תחת האלונקה". לדבריו, צעדי ההתכנסות יפוזרו שווה בשווה בין כלל המגזרים והמעמדות הכלכליים. גם הגדלת ההפרשות לפנסיות התקציביות תוקפא. שתי מדרגות המס הנמוכות ביותר יאוחדו, כך שבעלי שכר נמוך ישלמו מעט יותר מס. על הצעדים האלה קם כבר כצפוי קול מחאה, וקבוצות לחץ הודיעו שכמובן צריך לקצץ, אבל לא מאיתנו.

חוץ מזה היו ההבטחות הרגילות על הגדלת מקורות התקציב באמצעות גבייה של "הרווחים הכלואים", חיזוק ההייטק ו"מלחמה בהון השחור". אלה מטרות ראויות בפני עצמן, אבל מי שעוקב אחר דיוני התקציב לאורך שנים יודע שמדובר בפזמונים חוזרים, כמעט קלישאות של התחום, פארודיה על פוליטיקאי שבונה מצע כלכלי ומחפש צעדים מעורפלים אך בעלי פוטנציאל כספי גבוה שלא ירגיזו איש יותר מדי.

בבחינת התמונה מעיניים של גוף דירוג האשראי, בהנחה שסמוטריץ' יעמוד במילותיו, הוא ישמור על הכלכלה הישראלית פחות או יותר עם הראש מעל המים. קיצוצים בהיקף הנדרש, הקטנה של הגירעון והתכנסות לקראת ירידה ביחס חוב־תוצר. ייתכן שזו הסיבה לשינוי הטון הפתאומי מצד שר האוצר. הדאגה מתחילה לבצבץ כשמבינים שאין לנו כרגע שום יתרות למקרה שהמשבר יוחמר. במסיבת העיתונאים השבוע קרא סמוטריץ' גם "לצאת למלחמה בצפון. כמה שיותר מהר, כמה שיותר חזק, ולסיים אותה כבר ב־2024", אך בה בשעה הוא מרוקן את הימ"חים הכלכליים.

כשמביטים מפסגת הררי המילים הגבוהות שהבטיח סמוטריץ' בנוגע לכהונתו, קשה שלא למרוט שערות בייאוש. שנה שבה כלכלת ישראל הייתה יכולה לעבור  למסילה חדשה, כמו 1985 או 2003, תסתיים בקול ענות חלושה בהתפלמסות על תקציבים קואליציוניים. איך אפשר להשלים עם אפס צעדי התייעלות במבנה הממשלתי העקום? עם הגדלת ההוצאות גם בנושאים שאינם קשורים למלחמה? עם הגדלת תקצוב מוסדות חינוך חרדיים בלי מתמטיקה ואנגלית?

במישור ההשפעה על ניהול המלחמה, סמוטריץ' התפשר. הוא הבין שהתמיכה הלאומית בעמדותיו מוגבלת, הסכים שלא לשבת בקבינט המלחמה (שבינתיים הפסיק לפעול), וכעת הוא מנסה להשפיע בדרכים אחרות. אבל את ניהול הכלכלה הוא יכול היה לקחת בגדול. האחדה של מערכת המס, טיפול שורש בפנסיות התקציביות לסוגיהן, הסדרה של נושא השביתות ומאבקים סקטוריאליים, פתיחת השוק לתחרות וביטול פיקוח המוצרים – על כל אחד מהנושאים האלה אפשר למצוא הבטחות למהפכות של שר האוצר. מה קיבלנו בפועל? סבסוד ממשלתי לתלמידי פנימייה מהמגזר הדתי.