מאז שמחת תורה תשפ"ד נלחמת ישראל על קיומה נגד אויבים מרים מכל עבר. ארגוני הטרור – חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הרשות הפלסטינית, חיזבאללה והחות'ים – מכריזים כי פניהם להשמדת ישראל. גם ראש הנחש איראן מכריזה בריש גלי כי ישראל היא השטן הקטן שתושמד ראשונה, קודם להשמדת השטן הגדול, ארצות הברית.
בפרעות 7 באוקטובר נטבחו בעוטף עזה כ־1,200 אנשים, ראשים נערפו, תינוקות נשרפו חיים, נשים נאנסו באכזריות, איברים נקטעו ונעשו מעשי זוועה שלא חווינו מאז השואה. מהיישובים שנחרבו פונו עשרות אלפי תושבים. באותו היום נלקחו לרצועת עזה 247 חטופים, ישראלים וזרים – אזרחים וחיילים, תינוקות, ילדים, נערות, קשישים ועובדים זרים. בידי חמאס גם ארבעה ישראלים שנחטפו בעשור האחרון, האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד וחללי מבצע צוק איתן הדר גולדין ואורון שאול.
117 מהחטופים חזרו חיים. ארבע חטופות שוחררו באוקטובר 2023. 105 שוחררו בעסקה שנערכה בין 24 בנובמבר ל־1 בדצמבר 2023, בתמורה לשחרור 240 מחבלים מבתי הכלא בישראל, הפסקה זמנית של הלחימה והכנסת דלק וסיוע הומניטרי לרצועת עזה. שמונה חולצו בידי כוחות הביטחון. כוחות הביטחון השיבו לישראל 37 גופות חטופים, מהם שנרצחו בישראל ומהם שנרצחו בידי שוביהם בעזה. בשבי חמאס נותרו 97 חטופים. ידוע כי 35 מהם נרצחו. לא ידוע כמה נותרו בחיים.
לישראל יש אינטרס ברור להסיר מעליה את האיום הקיומי. צה"ל השתלט על חלק ניכר מרצועת עזה ועל ציר פילדלפי הגובל במצרים, אך העבודה לא תמה. חמאס מוסיף לשלוט באוכלוסייה בעזה. הוא שולט בחלוקת הסיוע ההומניטרי, ורוצח את מי שמנסה להוציא אותה מידיו.
יכולנו לצפות שמדינות המערב יסייעו לישראל למנוע שואה נוספת. לצערנו, לא כך הדבר. ארה"ב, ידידתנו הגדולה שישראל תלויה בתחמושת ובמערכות נשק מתוצרתה, לוחצת על ישראל, משיקולי בחירות של הממשל הדמוקרטי, לסיים את המלחמה.
הלחץ כולל עיכוב משלוחי נשק ותחמושת, וגם תביעה שישראל תסכים מיד לתוכנית "היום שאחרי" – שמשמעותה נסיגה ישראלית מרצועת עזה והסכמה להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, הנשלטת בידי רשות פלסטינית "מתונה" שתשלוט ביהודה ושומרון וברצועת עזה. מדינות רבות במערב אירופה מצטרפות ללחץ על ישראל, בעיקר כאלה הנשלטות בידי מפלגות פרוגרסיביות ובהן מיעוט מוסלמי ניכר התומך במפלגות האלה. השיקולים קצרי הטווח מתעלמים מכך שהתוכנית היא חלום באספמיא שאין לו היתכנות.
הלחצים הללו הולידו את "עסקת החטופים" החדשה. העסקה מתבשלת מאז דצמבר 2023 בהובלת ארה"ב ובהשתתפות קטאר ומצרים. המשלחת הישראלית לשיחות יוצאת שוב ושוב להמשיך בניהול המשא ומתן על פרטיה, אך שבה בידיים ריקות. דווח כי ישראל הגמישה מאוד את עמדותיה, אך אין ביכולתה להסכים למכלול התנאים של חמאס, המקשיח את עמדותיו.
עם ישראל כולו מייחל לשובם של החטופים. החזקתם בשבי היא פצע פעור בלב כולנו, המחכה לתיקון וריפוי. אנו נבדלים בתפיסת הדרך למטרה הזאת.
מצד אחד עומדת הגישה של מטה משפחות החטופים, שחברים בו בני משפחה של חלק מהחטופים. המטה תובע עסקה ללא שיהוי עם חמאס בכל מחיר, ובלבד שתביא לשחרור אפילו מקצת החטופים (פורסם שמדובר ב־33 חטופים, חיים ומתים). המנהל הראשון של המטה, אסטרטג יחסי הציבור רונן צור, הכריז באוקטובר 2023 כי "בסופו של התהליך ישראל תיאלץ לשחרר את כלל האסירים הביטחוניים".
מאז שהצטרף המטה להפגנות המחאה המינוריות נגד הממשלה מתחילת המלחמה, הן נעשו סוערות. משתתפים בהן עשרות אלפי אנשים, רובם המכריע מתנגדי הממשלה הנוכחית מאז הקמתה. הן כוללות חסימת עורקי תחבורה ראשיים, הבערת מדורות ברחובות, דרישה כי ראש הממשלה יתפטר ויקבע מועד לבחירות, ותביעה למלא את כל דרישות חמאס – לשחרר מחבלים מבתי הכלא בישראל ולהוציא את כוחות הביטחון מציר פילדלפי ומרצועת עזה כולה. השבוע גם הכריז יושב ראש ההסתדרות ארנון בר־דוד על שביתה כללית במשק בתמיכה במחאות הללו. לנוכח ההתנגדות להשבתת המשק בעת מלחמה הייתה השביתה חלקית בלבד, והיא הופסקה בשעות הצהריים בצו בית הדין לעבודה בשל היותה שביתה פוליטית האסורה לפי דין.
מהצד האחר ניצבת הגישה של פורום תקווה, אף הם בני משפחות חטופים. הפורום תובע את הגברת הלחץ הצבאי על חמאס וארגוני הטרור, ומתנגד לעסקה שאינה כוללת את כלל החטופים ולוויתור על הישגי המלחמה או סיומה טרם השגת מטרותיה. לאחר שהאויב יוכרע בנחישות תוכל ישראל לקבוע תנאים טובים בהרבה לעסקת חטופים. היציאה מציר פילדלפי תמורת שחרור מקצת החטופים בשלב הראשון תגזור למיתה את דינם של כל השאר. אלה עלולים להיות מוברחים דרך ציר פילדלפי למצרים ומשם אף לאיראן, דוגמת מה שאירע לנווט רון ארד שהוברח לאיראן ושם נעלמו עקבותיו.
לישראל יש כבר ניסיון רע עם שחרור מחבלים רוצחים, החוזרים לרצוח בנו לאחר שחרורם, וכן עם נסיגות בטרם הוכרע האויב. ציר פילדלפי יחזור לשמש להברחת נשק, תחמושת, מכונות וחומרים לבניין מנהרות ועוד. קבלת דרישות מטה החטופים תוביל לפרעות גרועות בהרבה מאלה שחווינו. על הישגי צה"ל שילמנו מחיר כבד, יותר מ־700 חללים מטובי בנינו. אסור שקורבנם יהיה לשווא.
ללמוד מניסיון ה־FBI
מעבר לדיון על תנאי העסקה, חובה לברר איזו גישה מועילה יותר למשא ומתן על השבת החטופים. בעניין הזה אפשר ללמוד מהניסיון העשיר שצברה ה־FBI, הבולשת הפדרלית האמריקנית, במשא ומתן על בני ערובה, מאז שהקימה ב־1994 קבוצת תגובה לתקריות קריטיות שתמציא מחדש את המשא ומתן בשעת חירום. כך כותב מומחה ה־FBI כריס ווס בספרו "בלי פשרות": "זכרו, לאדם המנהל משא ומתן על בני ערובה יש תפקיד מיוחד במינו. הוא חייב לנצח. האם הוא יכול לומר לשודד בנק, 'טוב, לקחת ארבעה בני ערובה. בוא ניפגש באמצע – תן לי שניים, ונסגור עניין?' לא".
בספר יש דוגמאות רבות. בחלקן המשא ומתן הביא לשחרור החטופים בידי החוטפים. באחרות הוא קנה זמן יקר שאפשר לכוחות האמריקניים לאתר ולחלץ את בני הערובה. היו גם כישלונות. הספר מציע את כללי הברזל שיש לפעול לפיהם כדי שיהיה סיכוי להצליח. להלן כמה מאלה שרלוונטיים למצבנו.
להיזהר מ"כן", להתמחות ב"לא!" – "ניסיתם פעם להגיע לפתרון המיטיב הדדית עם שני הצדדים מול מישהו שחושב שהוא המשיח? הלך והתברר באופן מובהק ש'כן' לא עובד עם חוטפים". ווס מסביר ש"לא" מתניע את המשא ומתן. זאת הדרך היחידה להגיע להסכם שהצד השני יישם. לנושאים ונותנים "לא" הוא זהב טהור, המאפשר להבהיר לעצמנו וגם לצד השני מה אנחנו רוצים באמת באמצעות פסילת תנאים שלא נתפשר עליהם.
החיפזון מהשטן – ניהול משא ומתן דורש קור רוח וסבלנות. הזמן הוא אחד הכלים החשובים ביותר. יש להשתדל להפיק מידע רב ככל האפשר. כמו הדרישה לדעת כמה מהחטופים נמצאים בידי הצד השני, כמה בידי אחרים וכמה מהם חיים. דדליין, או מועד קצוב, הוא כמעט תמיד המצאה שבדינו בדמיוננו. חשוב להפנים ולהאמין שלרשות מנהל המשא ומתן עומד כל הזמן הדרוש לנהל אותו בצורה נכונה. חוסר סבלנות הוא נשק בידי החוטף.
פשרה? לא! – במצבי חירום הלך רוח של תועלת לשני הצדדים בדרך כלל אינו מועיל, ולעיתים קרובות הוא הרסני. ניסיון ליישם אותו מול יריב שגישתו רואה ניצחון או הפסד בלבד היא פתח לרמאות. פתרונות יצירתיים הם אלה שמגיעים אליהם כמעט תמיד לאחר הסתכנות ועימותים. היענות ופשרה אינן תורמות לכך.
תמיכה וגבולות – כשהיישום תלוי בקבוצה, למשל מדינות המשתתפות במשא ומתן, תמיכה מצד חברי הקבוצה חיונית להצלחה. יש לזהות ולחשוף את המוטיבציות של כל אחד מהצדדים. במיוחד עם ארצות הברית עלינו לקיים מערכת יחסים של שיתוף פעולה, גם כשקובעים גבולות.
מטה החטופים פועל בניגוד לכללים הללו ובניגוד לאינטרס העצמי שלו. בהטלת האשמה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, המסרב להיכנע, הוא מחזק את יחיא סנוואר, מעודד אותו לרצוח חטופים נוספים ומסכל את הסיכוי לחילוץ השבויים במשא ומתן. במקום שהזעם בארץ ובעולם יופנה כלפי חמאס, שרצח בימים האחרונים בדם קר שישה חטופים, הגבירה ארצות הברית את לחצה על ישראל שתתגמש עוד יותר. בריטניה השעתה לאלתר שלושים רשיונות ייצוא נשק לישראל.
"פוקר יהודי" הוא משחק ללא קלפים שהמציא אפרים קישון. במשחק זה, הצד ששיחק נגד קישון שינה את הכללים תוך כדי המשחק, וכדי לנצח הוסיף עוד ועוד כללים כמו "קונטרה", "רה־קונטרה" ו"פאגאט". לבסוף קלט קישון את "כללי" המשחק, וניצח בהכרזת "בן־גוריון".
יחיא סנוואר מבקש לנצח בפוקר ערבי, שאת כלליו הוא משנה כרצונו. מנגד, ראש ממשלת ישראל מתעקש להתנהל לפי הניסיון שנצבר בישראל ובעולם, כשהוא עומד איתן נגד הלחצים מבפנים ומבחוץ. נייחל לניצחון בפוקר היהודי: "נתניהו".
עו"ד טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
