לפני יותר ממאה שנה כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שמועד פטירתו חל היום: "ארבעת הפרקים, שהחינוך של הדור שנתרחק מקדושתה של תורה צריך שיתקרב על ידם אל מקור הקודש, הם כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת". לפי הדרך שהתווה, התקרבותם של מי שהתרחקו מהדת אל "מקור הקודש" אינה מתחילה בלימוד המקורות ("הכרת הדת") ואף לא בחיבור הרגשי ("חיבת הדת"), אלא בראש ובראשונה בכבוד לדת. הכבוד הזה, ודאי בעידן שלנו, מושפע בראש ובראשונה מהתנהלותם של מי שמייצגים את הדת בעיני הציבור הרחב – הרבנים, ובראשם הרבנות הראשית לישראל.
מערכת הבחירות לרבנים הראשיים לישראל אינה מוסיפה לכבוד הזה. חודשיים אחרי שתמה כהונת הרבנים הראשיים היוצאים, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף, נקבע השבוע – לאחר עיכובים רבים מספור – מועד לבחירת הרבנים הראשיים הבאים. החוק קובע שהבחירות חייבות להיערך לכל המאוחר חודש לפני סיום הכהונה הקודמת, אך בפועל הדבר לא קרה. רק בעוד מעט יותר משלושה שבועות, כארבעה חודשים אחרי המועד החוקי האחרון, יתכנסו במלון רמדה בירושלים 140 חברי האספה הבוחרת ויבחרו בבחירות חשאיות את הרבנים הראשיים שיכהנו בעשור הבא. המועד האחרון להגשת מועמדות הוא שבעה ימים לפני הבחירות, אך שמותיהם של רבים מהמועמדים כבר ידועים.
ב־31 השנים האחרונות נשלטה הרבנות הראשית באופן בלעדי בידי נציגי המגזר החרדי, אך הפעם היה נדמה שיש סיכוי לשינוי ולבחירת רב ראשי ציוני. ועדת רבנים רחבה מכל גוני הציונות הדתית התכנסה בראשות הרב יעקב אריאל, ובחרה ברב מאיר כהנא למועמד המוסכם של רבני הציונות הדתית. מי שביקש מהוועדה להתכנס ולבחור במועמד מוסכם היה יושב ראש מפלגת הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא עשה כן משום שבחירת רב ראשי ציוני הייתה אחת מהבטחותיו לבוחר. תקוותו הייתה שמועמד שיזכה לתמיכת ועדה מכובדת כזאת יהיה מוסכם. אך כדי להבטיח שהמועמד יוכל להתמודד ללא מתחרים מהמגזר, נקבע כי כל רב שיבקש את תמיכת ועדת הרבנים יידרש להתחייב לא להתמודד בבחירות אם לא יזכה באמונה.
דא עקא, ספק גדול הוטל בבחירה ברב כהנא לאחר שכהונת הרבנים הראשיים היוצאים הוארכה – לפי דרישת ש"ס – והבחירות נדחו. בינתיים חלו שינויים במפת חברי האספה הבוחרת, ובעקבותיהם עלו טענות כבדות משקל לגבי ההתחייבויות שניתנו לוועדה הפנימית של הציונות הדתית. לאחר שהלחץ על הרבנים גבר, ובעקבות "פסק הלכה" שפרסם אחד משלושת חברי נשיאות הוועדה, הרב דב ליאור, שקבע כי אין תוקף להתחייבות דאשתקד – הודיעה הנהלת הוועדה לשר בצלאל סמוטריץ' כי היא מחזירה אליו את המנדט, ולמעשה חוזרת בה מהבחירה ברב כהנא.
מטרת הבחירה ברב ראשי ציוני היא חשובה וראויה. מקורה איננו רק הרצון המגזרי הלגיטימי להחזיק בעמדת כוח, אלא גם ההבנה שמשהו רע קרה לרבנות הראשית בעשרות השנים האחרונות. יש רבנים חרדים הראויים עד מאוד למשרת הרב הראשי, ולעומתם רבנים ציונים שכלל אינם מתאימים לכהונה. אך במישור הציבורי דרוש למדינת ישראל רב ראשי שרואה אידיאל בעצם קיומה של רבנות ראשית ממלכתית, ומכיר בכך שהמשרה היא חלק בתהליך הגדול של גאולת ישראל ותקומת העם בארצו.
הרבנות הראשית איננה מערכת פקידות לטיפול בצורכי דת, שעושה מה שאפשר בהפצת תורה ויראה. התפיסה החרדית בנוגע לתפקידה של הרבנות הביאה את רבני הציבור החרדי ועסקניו לקדם לתפקיד רבנים שביזו את מעמדו של המוסד. די אם נזכיר את הרב יונה מצגר, שלאחר עשור בתפקיד הרב הראשי לישראל הורשע בעבירות שחיתות וישב בכלא.
אך בחירת רב ראשי ציוני אינה מטרה בפני עצמה. אם היא אינה משרתת את מטרת־העל – הגדלת כבוד הדת – אין בה טעם. אם היא פוגעת בכבוד הדת, מוטב לוותר עליה. הרבנים שהתחייבו בפני ועדת הרב אריאל לא להתמודד נגד המועמד שתבחר, וכעת מתמודדים לתפקיד למרות זאת, אוחזים בתירוצים שחלקם משכנעים. חלוף הזמן, שינוי הנסיבות וחילופי גברי באספה הבוחרת הם רק חלק מהנימוקים. הם אוחזים גם בגיבוי של פוסקי הלכה בכירים שקבעו כי לנוכח הנסיבות החדשות חתימתם בעבר נטולת תוקף. אך גם אם יש צדק בטענותיהם, צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. הצדק הנראה הוא שמרגע בחירתו של הרב כהנא למועמד רבני הציונות הדתית – יש להתאחד סביבו.
כמובן, אם תושג הסכמה על מנגנון הכרעה חדש בין הרבנים המתמודדים וכולם יתחייבו לציית לו, אפשר לקבל את ההכרעה. אך כל עוד הסכמה מחודשת לא מסתמנת באופק, אין מקום לסטות מהבחירה המקורית. גם אם כתוצאה מההתעקשות להתייצב מאחורי מועמדותו של כהנא ייפגע קשות הסיכוי לבחירת רב ראשי ציוני, יש לשלם את המחיר הזה כדי לא לפגוע במטרה החשובה מכול: קירובו של עם ישראל למקור הקודש.
