1. על אף שמבחינה מושגית פסק הדין שנתנו אתמול שופטי בג"ץ בנוגע לבחירת נשיא ביהמ"ש העליון איננו פורץ דרך, ואין בו תקדימים מהדהדים כדוגמת בג"ץ הסבירות, מדובר באירוע דרמטי שהשלכותיו על מערכת המשפט יהדהדו עוד זמן רב. פסק הדין עצמו עוסק לכאורה בביקורת שיפוטית מנהלית קלאסית על מחדל כביכול של הרשות המבצעת, במקרה הזה שר המשפטים, שנמנע מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא חדש לבית המשפט העליון.
את הסוגיה המשפטית בה עוסק פסק הדין ניתן לנתח בכמה צורות, אך השורה התחתונה פשוטה: שופטי בג"ץ קבעו לוח זמנים קשיח לשר המשפטים, שעד אליו יהיה חייב להביא לוועדה לבחירת שופטים את בחירת הנשיא הבא, גם ללא הסכמה, נגד רצונו.
2. בפני שר המשפטים ניצבת כעת דילמה. האם לציית לפסיקת בג"ץ ולהניע את תהליך בחירת נשיא בית המשפט העליון בהתאם ללוח הזמנים שקצבו לו השופטים (פרסום שמות מועמדים תוך 14 יום, אחר כך המתנה של 45 יום ובסמוך לאחר מכן כינוס ישיבה לצורך הבחירה) כך שהבחירה עצמה תבוצע בשליש הראשון של חודש נובמבר, או לפתוח בכעין "שביתה איטלקית".
הרעיון פשוט: בג"ץ חייב את השר לבצע צעדים מסוימים, אך הוא איננו יכול, לפחות לא בשלב זה, לבצע אותם בעצמו. בלי חתימתו של השר לא ניתן, למשל, לפרסם את רשימת המועמדים לכהן כנשיא בית המשפט העליון. ומה עושים אם השר לא חותם? או אם השר דווקא מפרסם את רשימת המועמדים, אך גם כחלוף 45 ימים מהפרסום, אי שם בתחילת נובמבר, הוא איננו מודיע על כינוס של הוועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא? במצב כזה תוגש מן הסתם עתירה חדשה, יצטרך להתקיים בה דיון, ולאחריו יידרשו השופטים "להמציא" סדרי עבודה חדשים לוועדה לבחירת שופטים, כאלו שיאפשרו לעקוף את השר. כל זה יקח עוד שבוע ועוד חודש, יבזה את המערכת ויציב את השופטים במקום שבו הם מאוד לא רוצים לעמוד. במקביל, האירוע הזה עשוי להתנגש עם פתיחת עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הקבועה בשלב זה לתחילת דצמבר, ולהבעיר את השטח.
3. יתכן אמנם שלוין יבחר ללכת בדרך של שביתה איטלקית, אך סביר הרבה יותר שימנע מכך. בניגוד לתדמית הציבורית שנוצרה לו, השר לוין הוא ליגליסט. מי שמכיר אותו יודע שלצפצף באופן ישיר על פסק דין חלוט של בית המשפט העליון זה פחות הסגנון שלו. גם אם הוא קצת ימרח את הזמן וידחה את בחירת נשיא העליון מתחילת נובמבר לסוף נובמבר, סביר יותר שהוא יעדיף לא ללכת עם בית המשפט "ראש בראש", אבל יגרום למערכת להצטער על הרגע שבו היא החליטה לכופף לו את היד. כי בניגוד למה שנדמה, לשר משפטים יש הרבה מאוד כח מול מערכת בתי המשפט, הוא רק צריך לבחור לעשות בו שימוש.
4. מערכת בתי המשפט אמנם עצמאית באופן מוחלט בפסקי הדין שהיא נותנת, אבל לא בניהול שלה. סעיף 82 לחוק בתי המשפט קובע מפורשות כי "שר המשפטים יקבע את סדרי המינהל של בתי המשפט, וימנה בהסכמת נשיא בית המשפט העליון את מנהל בתי המשפט, בין שהוא שופט ובין שאינו שופט. מנהל בתי המשפט יהיה אחראי בפני השר על ביצועם של סדרי המנהל".
מלבד המונח הכללי והעמום "סדרי מנהל", החוק קובע שורה של נושאים בהם המערכת תלויה בשר לצורך התפקוד השוטף שלה: מינוי נשיאים וסגני נשיא לבתי משפט שלום ומחוזי, מינוי שופטים לכהונה בפועל, מינוי שופטים עמיתים ועוד החלטות, צריכים להתקבל כולם בהסכמה בין השר ובין נשיא בית המשפט העליון. אם אין הסכמה, ולחילופין אם השר מחליט שהוא פשוט לא מוכן לשתף פעולה עם נשיא העליון, כל הדברים הללו יכולים להיתקע לזמן בלתי מוגבל.
ואם זה נשמע לכם כמו תסריט מופרך אז תחשבו שוב, כי השר לוין רמז בהודעתו אתמול שבדיוק לשם הוא מכוון. "לא אוכל לעבוד עם נשיא שמונה באופן בלתי חוקי בידי חבריו, ושאינו לגיטימי בעיני ציבור עצום", אמר שר המשפטים, והבהיר היטב שאם תיכפה עליו בחירת נשיא המערכת כולה תיקלע לכאוס. בלי שיתוף פעולה בין הנשיא לשר פשוט לא ניתן לנהל את מערכת בתי המשפט. ניתן כמובן למצוא מי שיגיש בכל מקרה כזה עתירה נגד השר ולהפוך את בג"ץ לשר המשפטים בפועל, אך מלבד חוסר המעשיות של הפתרון הזה, גם השופטים מבינים היטב שהוא מעוות. לכן, בהחלט ייתכן ששופטי בג"ץ יצליחו להכניע את השר לוין, ועוד כחודשיים ייבחר השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. אך תוך זמן קצר יבין הנשיא הטרי שהוא זקוק לשר המשפטים לא פחות מאשר השר זקוק לו, ויפנים את גודל הטעות שבמחשבה שלכיפוף ידו של השר לא יהיה מחיר כבד.
