איך נחזיר חטופים? ראשית, אל תזיקו. זהו אחד העקרונות של האתיקה הרפואית ששורשיו בכתבי היפוקרטס. כדאי להזכיר את המצב שהיה בסוף אוגוסט: הייתה הצעה אמריקנית על השולחן, ישראל קיבלה אותה (לדברי בלינקן לפחות), ומרצחי החמאס לא. בראשון בספטמבר צה"ל חילץ גופות של 6 חטופים, והמכון הפטולוגי קבע שהם נרצחו 48-72 שעות לפני כן ביריות מטווח קצר. מנהיגי העולם הכריזו את המובן מאליו – יש לגבות מחיר מהחמאס. זה נתן לנו לגיטימציה לעליית מדרגה בלחץ על הרוצחים בדרישה לקבל את העסקה. או למשל בדרישה לקיים את החלק מהעסקה הקודמת שהחמאס הפר – ביקור הצלב האדום אצל החטופים החיים.
במקום זאת, התקיימו בארץ הפגנות הלוחצות על ממשלת ישראל, והעולם שינה כיוון. יותר גרוע – ארגון הטרור קיבל תקווה. לפי וויקיפדיה, "טקטיקת הטרור מושתתת על הפעלת לחץ על ממשלים ועמים על ידי זריעת פחד, תוך חתירה לשינוי מדיניות ואף להפלת משטרים". ההפגנות מעבירות את הלחץ לתוך החברה הישראלית ומגבירות אותו. זה נותן לחמאס תקווה לשרוד חודשים נוספים, עוצר את זרם המשת"פים אלינו שיכולים בין השאר לתת מידע על החטופים, ומקשה על העברתו מהשלטון ברצועה. כתוצאה מכך, ההפגנות סיכלו את האפשרות לעסקה בטווח הזמן הקרוב– החמאס ימשיך לחכות לעוד ועוד וויתורים מצד ישראל. על כל צעד שנעשה לקראתו הוא יעשה צעד אחורה וכך העסקה לא תתקרב אלא רק תהפוך לגרועה יותר.
נזק נוסף: מבחינת חמאס, רצח 6 החטופים הביא לתוצאה רצויה וזה מסכן את שאר החטופים בצורה שלא תיאמן. רבים ממשתתפי ההפגנות יצאו אליהם בסערת רגשות, אבל מה הייתה מטרת המארגנים? ללחוץ על ממשלת ישראל לקבל את העסקה? אבל אין שום עסקה על השולחן. ללחוץ עליה להתגמש במשא ומתן? אבל כשהחמאס רואה את זה הוא עושה צעד אחורה והעסקה לא מתקרבת. נשארה לי רק אפשרות אחת, וכן שמעתי אותה מכמה מפגינים – מטרת ההפגנות היא להפיל את הממשלה.
נשאיר בצד את האנשים שבשבילם זאת מטרת על בפני עצמה, וננתח האם זה מחזיר חטופים. הכנסת תתכנס אחרי החגים. גם אם היא תתפזר מיד, הבחירות יהיו שלושה חודשים אחרי זה. החמאס לא ילך לשום עסקה עם הממשלה היוצאת, מתוך תקווה שהממשלה הבאה תיתן לו יותר. בזמן הזה החברה בישראל תתפלג יותר, וייתכן שהכנסת הבאה לא תצליח להקים קואליציה והממשלה הנוכחית תישאר כממשלת מעבר. גם אם תהיה פה ממשלה אחרת – החמאס יציע לה פחות חטופים, בידיעה שהיא תחת לחץ עצום להביא עסקה. ייתכן שיהיה כתוב שהוא מחזיר "את כל החטופים", אבל רק 20 בשלב הראשון, ובשלב השני הוא "ימצא" רק עוד 5 או עוד 10. חוץ מזה, החטופים החיים יהיו בסכנת נפשות כל החודשים האלה, שכן על הרצח הקודם מחבלים קיבלו ממארגני ההפגנות פרס במקום עונש. ולכן המסר למובילי ההפגנות הוא: אם אתם רוצים להחזיר את החטופים אז תתחילו לאהוב אותם יותר משאתם שונאים את ביבי.
איזו עסקה אפשרית? רק עסקה שנוקבת במספר 101 מאפשרת להחזיר את כל החטופים. בלי המספר הזה החמאס יטען שיש בידו רק 40 עד 80 והוא עצמו לא יודע את המספר המדויק. אפילו זה אינו מספיק, כי הרי חשוב לנו שהחטופים החיים ישוחררו חיים. לכן חשוב שהצלב האדום יבקר אצלם לפני העסקה כצעד בונה אימון (שכן הוא הובטח לנו כבר בעסקה הקודמת). אם אנו סוברים שהחמאס יסרב לתת לצלב האדום לבקר את על החטופים, אז בעצם שום עסקה שמשחררת את כולם לא אפשרית. לכן השילוב היחיד שיש לו סיכוי להחזיר את כל החטופים הוא שילוב של עסקה ופעולה צבאית, כלומר העסקה היחידה שמשאירה תקווה להחזיר את כולם היא כזאת שמשאירה את צה"ל עם חופש פעולה ברצועה.
ייתכן ועסקה כזאת לא אפשרית בעת הזו ועלינו להמשיך בלחץ הצבאי. אפשרות אחרת היא להנמיך ציפיות, ולשאוף להציל כמה שיותר, אך לאו דווקא את כולם. גם בשביל זה צריך עסקה שמשאירה את צה"ל במקומות האסטרטגיים ברצועה, או להחליף את הסדר – קודם לחץ צבאי וחילוצים.
בכל מקרה, מה אנחנו האזרחים הפשוטים יכולים לעשות כדי לשחרר חטופים? לצאת להפגנות בדרישה "עד הניצחון!". זה יעלה את המורל בחזית ובעורף, ואצל העזתים הבוחרים בחיים, וידחוף את החמאס לעסקה.
בזמן שאנחנו מדברים איך להציל עשרות אנשים חשוב גם לזכור את מטרת המלחמה הפחות מתוקשרת שתציל אלפי אנשים – פירוק החמאס. מטרת הארגון הזה היא להשמיד את מדינת ישראל, כלומר לרצוח את כולנו. לכן הדרך היחידה למנוע את הטבח הבא (ובכך להציל אלפי אנשים) היא פירוק החמאס. בשביל זה חשוב שעזתים ידעו שאנחנו נחושים במטרה הזאת, ולא נסכים לשום עסקה שתאפשר לחמאס להישאר ברצועה.
בשתי המטרות הפעולה הנדרשת מאתנו האזרחים זהה – הפגנה "עד הניצחון". תזכרו – תסכול, שנאה ופילוג מביאים הפסד ופירוק; גבורה, תקווה, אהבה ואחדות יביאו ניצחון ושחרור.
