הקרנת הסרט הדוקומנטרי החדש "תיקי ביבי" תתקיים הערב בטורונטו שבקנדה במסגרת פסטיבל סרטים יוקרתי, אך אל תטעו ואל תתנו ללוקיישן שנבחר להקרנת הבכורה לבלבל אתכם: קהל היעד האמתי של הסרט נמצא בישראל. מי שהעביר את החומרים ליוצרי הסרט, וביניהם גם העיתונאי הישראלי רביב דרוקר, לא ניסה להשפיע על עמדתו של הציבור הקנדי בנוגע למשפט המתוקשר ביותר במדינת ישראל. המטרה שלו הייתה ועודנה אנחנו, הישראלים, גם אם הטקטיקה שנבחרה היא הוצאת החומרים לבמאי בחו"ל. בסופו של דבר, משפט נתניהו מעניין קודם כול אותנו הישראלים, בשביל אזרחי מדינות אחרות מדובר בחדשות חוץ, אלו שנדחקות לחלק האחרון של המהדורה רגע לפני תחזית מזג האוויר.
בשלב הזה של המשפט, כמעט שלוש שנים וחצי אחרי פתיחת שלב ההוכחות, וכארבע שנים אחרי שכל הצדדים קיבלו את כלל חומרי החקירה, אין שום דרך לחקור ברצינות את הדלפת ההקלטות. כמות האנשים שיש להם גישה לחומרים במשרדי עורכי הדין השונים, כמו גם במשטרה ובפרקליטות, היא עצומה. היכולת להתחקות אחרי מסלול ההדלפה במצב כזה, בטח כשמדובר בסרט שהופק בחו"ל, פשוט לא קיימת. וזה בלי שאמרנו עוד מילה על סוגיות של חיסיון עיתונאי, שהופכות כל חקירה, גם לו הייתה נפתחת, למסלול מכשולים בלתי עביר. כך שתשובה מוסמכת על השאלה מי הדליף את המסמכים ומי היה מעוניין להשפיע על המשפט דווקא עכשיו – לא נקבל.
אולם, גם אם תשובה מוסמכת לתהייה לא תהיה – ניתן לפחות לנסות להבין למי יש אינטרס שנצפה דווקא עכשיו בקטעים מתוך חקירות נתניהו, בני משפחתו ומקורביו במשטרה. כדי לעשות את זה צריך להידרש קודם כול לסוגיית העיתוי. משפט נתניהו נמצא כעת באחד הרגעים הרגישים שלו. כחודשיים לאחר סיום "פרשת התביעה" וככל הנראה כשלושה חודשים לפני פתיחת "פרשת ההגנה", בעדות המסקרנת והמרתקת מכולן, עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עדות נתניהו אמורה להיות אבן דרך במשפט, ומה שיקרה במהלכה ישפיע השפעה דרמטית על הכרעת הדין של ראש הממשלה. על פי סדרי הדין הנוהגים במדינת ישראל, בית המשפט איננו צופה בהקלטות חקירות העדים במשטרה ולא קורא את התמלולים של החקירות, אלא ניזון מהעדויות כפי שהן נשמעות בפני בית המשפט. חומרי החקירה יכולים להיות מוגשים רק אם יש סתירה חזיתית בינם לבין העדות הנשמעת בבית המשפט, וגם במקרה כזה יש על כך מגבלות. אולם אם חומרי החקירה דולפים, שופטי המחוזי ייחשפו אליהם בסופו של דבר, ואם לא במישרין (משום שהם יפעלו כמצופה מהם, ויימנעו מלצפות בחומרים הללו) – אז בעקיפין.
בנקודת הזמן הנוכחית, לאף אחד מהנאשמים, לא נתניהו עצמו, לא לבני הזוג אלוביץ' ואפילו לא לנוני מוזס, יש אינטרס לחשוף לציבור קטעים מהחקירה, שעשויים להשפיע על האופן שבו יקבלו השופטים את עדותו של נתניהו בבית המשפט. לכל הנאשמים ישנו אינטרס מובהק לתת לנתניהו להגן על עצמו ככל הניתן, משום שההגנה שלו היא במידה רבה גם ההגנה שלהם. זה מובהק מאוד במקרה של בני הזוג אלוביץ', אבל נכון במידה רבה גם במקרה של מוזס, אף ששם חפיפת האינטרסים פחות מלאה. בסופו של דבר לכולם יש אינטרס שההסברים של נתניהו בבית המשפט יהיו הטובים ביותר שניתן לתת, ויופרעו כמה שפחות על ידי רעשי רקע שיגרמו לשופטים לפקפק בדבריו. מי שכן עשוי להיות בעל אינטרס לגרום לבית המשפט להטיל ספק בכנות תשובותיו של ראש הממשלה, ולעמת אותן באופן מגמתי עם קטעים מסוימים מתוך תיעודי החקירה, הם גורמי החקירה והתביעה.
אסור כמובן לטעות. ברור שלא התקבלה בשום שלב, לא במשטרה ובוודאי שלא בפרקליטות, החלטה מערכתית להדליף חומרי חקירה ליוצרי הסרט התיעודי "תיקי ביבי". מדובר במערכות שגם אם ניתן לחלוק על שיקול הדעת שלהן, בנויות על אכיפת חוק וכבוד לחוק. לכן המחשבה שמדובר בקנוניה מערכתית פשוט מופרכת. אלא שעל מנת להדליף את החומרים לא נדרשת קנוניה. די בגורם אחד, אדם שמובל על ידי תחושת רדיפת צדק או תיעוב שחיתות, כדי לבצע הדלפה שכזו. יוזמה פרטית שמטרתה להביא למה שנתפס כתוצאה הראויה, גם אם לאו דווקא בדרך הנכונה. ואם הרעיון הזה נשמע לכם מופרך, די להיזכר בהדלפת דבר חקירתו החסויה של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ערב מערכת בחירות על ידי פרקליטה בכירה (ליאורה גלט ברקוביץ'), כדי להזכיר לנו שגם בגופים הללו יש מי שבעיניהם המטרה (מה שהם רואים כרדיפת צדק) מקדשת את האמצעים (הפרת חוק).
