לרקוד ולזכור: אפשר לשלב את שמחת תורה עם זכר המאורעות הקשים

לקראת חג שמחת תורה הקרוב עלו בשיח הציבורי שתי גישות־קצה באשר לציון אירועי הטרור שהתרחשו ביום שמחת תורה תשפ"ד. האחת טענה שיש לבטל את השמחה והריקודים, או לפחות לצמצם אותם למינימום של שבע הקפות קצרות, שקטות ופשוטות; ואילו האחרת סבורה שכל עמעום קמעא של השמחה, וכל הנכחה של מאורעות הדמים בתוככי החגים – יהיו בגדר כניעה לטרור של אויבינו, שהצליחו לפגום ביום שמחת תורתנו.

ברצוני להסתייג משתי האפשרויות הללו, ולהציע דרך שלישית שתכריע ביניהן. הגישה המבטלת יכולה להתבסס על כך שהאופי השמח של שמחת תורה לא מסיני בא, אלא התפתח בדורות האחרונים ואף תפח לממדים שלא שערום אבותינו, ולכן לגיטימי לצמצם ולהעמיד את החג על עיקרו: שמיני עצרת. יש אף מקום לטעון שבשנה זו שמיני עצרת היה לשמיני עצבת, וביום זה קשה לשמוח ובכך לכאורה לשכוח. אולם כנגד גישה זו אפשר לטעון שדווקא בתקופה זו אנו זקוקים לשמחה של מצווה, שמבטאת את המשכיות הקיום היהודי הישראלי מתוך ביטחון, חיות וחיוניות. שמחת תורה העצימה שהתפתחה בישראל תורמת לחיזוק הקשר לתורה, לגיבוש הקהילה, להקניית מקום לנוער וצעירים בהווי בית הכנסת, ועוד כמה מעלות טובות לה עלינו.

ששת החושים של היהודי

הגישה הדוגלת בשמחה וריקודים בלי כל שינוי משנים עברו, מְשנָה למעשה ממסורת עמנו. מסורת החגים היהודית השכילה לשלב בין זיכרון כואב ועצב ובין שמחה והודיה. לראש השנה צמוד צום גדליה, לשמחת פורים קודם יום של תענית, בפסח אנו כורכים מרור של שעבוד עם מצה של גאולה, ליום העצמאות הוצמד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, וביהדות אשכנז נוהגים להזכיר נשמות בעיצומם של ימים טובים. שיבוץ אזכורי השבר והנכחת החסר בצמידות לאירועי שמחה, והצמדת ימי אבל לימי הודיה, מעניקים לנו לגיטימציה לשמחה כנה שאין בה אסקפיזם או הדחקה ולא התעלמות מהרע. בכך ניתן מקום למגוון הרגשות הטבעיים והאנושיים שצריכים להיות מוטמעים בחיינו הדתיים והלאומיים.

החיבור של עבר והווה הוא מאפיין מרכזי של עם ישראל. הסופר ג'ונתן ספרן־פויר כתב כי "ליהודים יש שישה חושים: מישוש, טעם, ראייה, ריח, שמיעה ו… זיכרון. כשיהודי נתקל בסיכה, הוא שואל: כמו מה זה נזכר?", ועולות בדעתו דקירות מדממות מן העבר. אוסיף ואומר שבשמחת תורה הקרוב, כשיהודי ירקוד – הזיכרון ידקור. נרקוד כאשר בזיכרוננו הטרי עולים קולות הנפץ, הגנת־הנפל ומצב השפל שבו היינו. נרקוד ונזכור את הריקודים שרקדנו ביום הזה לפני שנה, ושחדלנו מרקוד. נזכור את הרוקדים שמקומם נפקד, אלה אשר ירדו להתפקד ולפקד בהגנה על העם והארץ, ואת מי שלא שב ומקומו נפקד לעד.

מסורת ישראל הנחילה לנו גישה היודעת להטמיע את זיכרון הצרות מבלי להקהות את שמחת החיים בהווה, היודעת לאזן בין תוגה לתקווה, בין זיכרון לביטחון, בין אבל מצמית ליום טוב מצמיח. שביל הזהב שעליו אנו אמונים ממורשת חכמינו בא לידי ביטוי יפה בדברי רבי יהושע לפרושים, שרצו לאמץ מנהגי אבלות קיצוניים בעקבות חורבן הבית. אמר להם רבי יהושע: "שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה; ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה", אלא אמרו חכמים שאדם רשאי לבנות בית נאה, חתן ילבש בגדי פאר, אישה תעדה תכשיטיה והמשפחה תערוך סעודה גדולה כפי מאווייה, ובלבד שבכל אחד מאלה יהיה נוכח או חסר דבר־מה כזכר לחורבן (בבא בתרא ס, ב).

שמחה יהודית יכולה להיות גדולה, אך היא תמיד בלתי שלמה. כאשר ראו חכמינו במשתה החתונות של בניהם שהמשתתפים שמחים יתר על המידה, הם שברו כלי יקר־ערך, כדי לרסן ולמתן את השמחה (ברכות ל, ב). עד היום שמים בחופה אפר מקלה בראש חתנים, ובשיא ההתרגשות שבסיומה שוברים כוס כדי להזכיר את המציאות החסרה.

עצב נבו

יום שמיני עצרת משלב בתוכו מקדמת דנא היבטים של דין ושל עצבת. תפילות הגשם נאמרות בניגון של ימים נוראים, שכן עננים כבדים של דאגות מרחפים מעלינו: האם נזכה לימי גשמים ולהצלחת יבולים, או שבצורת תאיים על החיים? הזכרת נשמות שנהוגה ביהדות אשכנז מאז חורבן הקהילות באירופה במהלך מסעי הצלב (גזירות תתנ"ו), מעלה את זכר הקטסטרופה הלאומית של חורבן קהילות מפוארות ורציחת רבבות יהודים על לא עוול בכפם.

מעל הכול, קריאת התורה של שמחת תורה משלבת בתוכה עצב ושמחה. מצד אחד אנו שמחים בסיומה של תורה, מצד שני אנו נפרדים מאבי הנביאים, גדול האומה. נזכור שהפסוקים האחרונים שבהם אנו מסיימים את התורה נכתבו "בדמע" (בבא בתרא טו, א). חכמינו נחלקו בעניין שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, שמתארים את מות משה וקבורתו ואת גדולת משה ומעלת ממשיכו: האם משה כתבם בדמע מפי הגבורה, או שיהושע כתבם? אך גם אם יהושע כתב פסוקים אלה, אין ספק שהוא כתבם כשדמעות יורדות על זקנו וחונקות את גרונו. מי יותר מיהושע חש בכל נימי נפשו את כאב האובדן של מורו ורבו? מי כמו יהושע יכול היה לחוות את הבדידות האיומה והיתמות, את התחושות של מנהיג חדש שכל כובד משא העם מוטל מעתה עליו?

סיומה של תורה עשוי היה לשטוף את כולנו בדמעות שליש של התרגשות ושל כאב על מות איש הא־לוהים, ואפשר שכל ההקפות והשמחה לא באו אלא כדי להקהות קמעא את כאב הפרידה ממשה, את צער הפרידה מהמן מן השמיים וסיום התקופה של השגחה פלאית וניסים גלויים באש ובמים. ואכן, בקהילות ישראל בדורות עברו היה מקובל לשלב בתפילות שמיני עצרת גם פיוטים על פטירת משה. אברהם יערי כותב בספרו "תולדות חג שמחת תורה" על שבעים פיוטים על פטירת משה, שחלקם נכתבו ונאמרו בסגנון של קינה, בניגוני אבל ובקול בכי (עמ' 383 ואילך). מדי שנה נהגנו למחות את "עֶצֶב נְבוֹ", כהגדרת רחל המשוררת, אך השנה נכון שהוא ילווה אותנו גם בעת שאנו שמחים במורשתו.

כל הקפה מוקדשת לקבוצה

ברצוני להציע שלושה רעיונות לשילוב משמעותי של זיכרון בחג שמחת תורה הקרב ובא. הראשונה תתבצע בהקפות, כאשר כל אחת משבע ההקפות תוקדש לקבוצה מסוימת שקשורה לאירועים אלה. כל הקפה תיפתח בתפילה למען אותם אנשים ונשים, מתוך זיקה לאחד משבעת האושפיזין. לאחר אמירת הפסוקים שפותחים כל הקפה אפשר להוסיף עוד פסוקים הקשורים לנושא ההקפה, ולאחר מכן ישירו שירים שמתחברים לעניין ההקפה. להלן אפרט את הצעתי להקדשת ההקפות ואביא כמה דוגמאות לפסוקים ולשירים מתאימים. בגיבוש הדברים ופירוטם נעזרתי בעמיתתי למיזם שמחת תורה של ארגון הרבנים והרבניות "בית הלל", הרבנית שלומית פיאמנטה.

ההקפה הראשונה תיוחד לחטופים, בתפילה לשחרורם. בזכות אברהם, איש החסד, שנלחם  בארבעה מלכים לחלץ את אחיינו החטוף, נזכה לראות בשיבת חטופינו וחטופותינו במהרה לשלום.

פסוק מתאים: "וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהילים קז).

שירים מתאימים: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים", "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן", "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף", "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת", "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".

ההקפה השנייה תוקדש לכל האזרחים שנרצחו במתקפת הטרור ובהמשך השנה, ולחללי צה"ל, המשטרה, כיתות הכוננות וכל אנשי כוחות הביטחון וההצלה שנהרגו במלחמת חרבות ברזל. בזכות יצחק, נאזר בגבורה, יזכור ה' ברחמים את בניו ובנותיו הגיבורים והתמימים, ותעמוד לכל ישראל זכותם וניוושע ברחמים.

פסוק מתאים: "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֶ־לֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" (תהלים עט).

שירים: "רַחֵם נָא", "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ", "הַרְנִינוּ גּוֹיִם עַמּוֹ", "וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה", "רַחֲמָנָא דְּעָנֵי לַעֲנִיֵּי עֲנֵינָא".

ההקפה השלישית תוקדש לחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון. בזכות יעקב, שנאבק לילה שלם ולא נכנע, וזכה לברכה ולשם ישראל שעלינו נקרא, נזכה לרוח גבורה ועטרת ניצחון.

פסוק מתאים: "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" (תהלים קמד).

שירים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ", "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ", "אַל תִּירָא יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא, כִּי גּוּר אַרְיֵה הֲלֹא אַתָּה", "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ" לחיילי צה"ל.

ההקפה הרביעית תוקדש לפצועי צה"ל ונפגעי מתקפות הטרור, בתפילה להחלמתם.

בזכות משה רועה עמו, שהתפלל לרפואת מרים אחותו ונענתה תפילתו, נתפלל שישלח ה' רפואה שלמה לכל פצועי הגוף והנפש, יסעדם ויחזקם לרפואה שלמה.

פסוקים מתאימים: "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ" (מלכים־ב כ). "רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְּהִלָּתִי אַתָּה" (ירמיה יז).

שירים: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים… הַצִּילֵנִי נָא", "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל", "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. ה' אֱ־לֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי".

ההקפה החמישית תוקדש לכל תושבי הצפון והדרום שנאלצו להתפנות מביתם.

בזכות אהרן הכהן, האוהב את כל עם ישראל ונושא את שמות כולם על ליבו תמיד, נתפלל לשיבת כל קהילות ישראל למקומן וחזרת המפונים לבתיהם בשמחה ובביטחון בקרוב.

פסוקים מתאימים: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו). "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ" (ישעיה נד).

שירים: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם", "שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶךָ", "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי", "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ".

ההקפה השישית תוקדש למשפחותיהם של המגויסים בסדיר, בקבע ובמילואים – בנות זוגם ובני זוגם, ילדיהם וכל התומכים בהם. בזכות יוסף הצדיק, שזכה לחבר מחדש את משפחתו ולכלכל את בית אביו, נתפלל לכוחות גוף ונפש לכל בני המשפחות העומדים איתנים בעורף ומתמודדים עם אתגרי התקופה הגדולים.

פסוקים מתאימים: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ… תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ"(משלי לא). "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" (בראשית מח).

שירים: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ", "וְזַכֵּנִי לְגַדֵּל בָּנִים", "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב", "אֱלֹקִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא… וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת… וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ".

ההקפה השביעית תתמקד בכל המתנדבים לסוגיהם שתרמו מזמנם, מאונם ומהונם לסייע ולעודד את רוחם של חיילי צה"ל, של הפצועים, המשפחות השכולות והמפונים. בזכות דוד המלך שהתנדב להביא מזון וצידה לאחיו שבמערכה, ונדבה רוחו אותו לחרף נפשו מול גוליית לישועת עמו, נתפלל שהמתנדבים, המסייעים והתורמים – הקב"ה ישלם שכרם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם.

פסוקים מתאימים: "אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי כָל אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ" (דברי הימים א כט). "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל" (משלי כב).

שירים: "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ", "וְקוֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ", "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק", "עוֹד אָבִינוּ חַי, עַם יִשְׂרָאֵל חַי".

בכל הקפה, אם יש בקהילה אדם שקשור לאנשים ולנושא שלהם מוקדשת ההקפה, הוא יחזיק את ספר התורה ויאמר את הפסוקים שפותחים את ההקפה כמקובל. לדוגמה, אדם שקשור לאחד החטופים יוביל את ההקפה הראשונה, נציג משפחה שכולה את השנייה, אחד הלוחמים מהקהילה יוביל את השלישית וכן הלאה.

תפילת יזכור מיוחדת

ההצעה השנייה היא להוסיף בתפילת "יזכור" תפילה מיוחדת לחללי מתקפת הטרור שאירעה בשמחת תורה, בנוסף ל"יזכור לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה" שנאמר מדי שנה. זאת באשר מדובר ביום השנה לטבח הנורא, שבו נהרגו כ־1,200 איש בישראל מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. אני ממליץ בזה על תפילת "יזכור" שחיבר ידידי הרב בני הולצמן, רב הקיבוץ מעלה־גלבוע, וזה לשונה:

יִזְכֹּר אֱ־לֹהִים אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת שֶׁל חַלְלֵי טֶבַח שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד. אֶת הַנִּרְצָחִים וְהַנִּרְצָחוֹת, אֲנָשִׁים נָשִׁים זְקֵנִים וְטַף, וּבָהֶם גַּם הַזָּר וְהַתּוֹשָׁב, בַּקִּבּוּצִים, בַּמּוֹשָׁבִים וּבֶעָרִים, בַּבָתִּים, בַּמְּסִבָּה וּבַדְּרָכִים. אֶת אַמִּיצֵי הַלֵּב, אֶזְרָחִים וְחַיָּלִים, שֶׁנֶּחְלְצוּ לַהֲגָנַת הַיִּשּׁוּבִים. אֶת לוֹחֲמֵי כִּתּוֹת הַכּוֹנְנוּת וּמֻצְּבֵי הַגָּדֵר, אֶת לוֹחֲמֵי הַמִּשְׁטָרָה וְכוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן, וְאֶת אַנְשֵׁי כּוֹחוֹת הַחִלּוּץ וְהַהַצָּלָה.

יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיֶאֱבַל עַל חָכְמַת הַזְּקֵנִים, עַל אַהֲבַת הַהוֹרִים, עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְעַל תְּמִימוּת הַיְּלָדִים. זְכֹר לָנוּ עֲקֵדָתָם וְתַעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם, אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמָם. יָנוּחוּ בְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וְנֹאמַר אָמֵן.

הרעיון השלישי דורש היערכות מראש, והוא שכל קהילה תזמין לשמחת תורה של שנה זו דמויות מייצגות הקשורות לאירועי השנה: משפחות שכולות, פצועי צה"ל, אזרחים שבלטו בפעולות גבורה או התנדבות וחסד, תושבי יישובים שהותקפו בשמחת תורה או מפונים. אורחים־אושפיזין אלה ישתפו את הציבור בחוויותיהם בדברים שיישאו בקידוש או בסעודה, בבית הכנסת או בשיחה בפני עצמה בקהילה.

"עֶצֶב נְבוֹ" ילווה אותנו השנה בשמחת תורה, ודווקא מתוך העצב העם יתעצב, כוחו יתעצם, רוחו תתגדל, ונוכל להכריז קבל עולם ומלואו: "חזק, חזק ונתחזק" ולהתחיל בשמחה מבראשית.