מבט יצירתי: הבלגן אינו אויב שיש להעלים

אחד האתגרים הנפוצים במרחב הביתי הוא ההתמודדות עם אי־הסדר. גם כאשר משקיעים מאמץ ומחזירים כל דבר למקום, הבלגן מופיע שוב ושוב, כאילו יש לו חיים משלו. זוהי סוגיה שמעוררת ויכוחים ומתחים בין הורים לילדים, והספר שלפנינו מציג גישה שונה ומרעננת.

הסיפור מתחיל בסיטואציה יומיומית מוכרת: האב מבקש מהבנות "לטפל בבלגן" בחדרן. הציפייה הראשונית היא שהן יסדרו את החפצים הפזורים ויחזירו את הדברים למקומם, אך הסיפור מתפתח בכיוון שונה. במקום להתמקד בסדר ובארגון, הבנות מתייחסות לבלגן כאל ישות הזקוקה ליחס:

לִיהִי חִפְּשָׂה. נֹעַם חִפְּשָׂה. גַּם אַיָּה הַקְּטַנָּה חִפְּשָׂה.

הַבָּלָגָן לֹא נִמְנֵם בְּתוֹךְ הַמְּגֵרוֹת. הַבָּלָגָן לֹא הִתְגַּנֵּב מִתַּחַת לַמִּטּוֹת. הַבָּלָגָן לֹא שִׂחֵק עִם דֻּבּוֹנֵי הָאָבָק מִתַּחַת לָאָרוֹן.

לֹא. הַבָּלָגָן שָׁכַב לוֹ עַל הַגַּב בְּאֶמְצַע הַשָּׁטִיחַ.

סְתָם בָּלָגָן קָטָן שֶׁעוֹד לֹא יוֹדֵעַ מָה לִהְיוֹת כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל

כל אחת מהאחיות מתייחסת לבלגן בצורה שונה: ליהי רואה אותו כחולה שזקוק לטיפול רפואי, נעם יוצרת איתו קשר רגשי והופכת אותו לידיד, ואיה הקטנה חוקרת את גבולותיו ומתפייסת איתו. כך, כל ילדה נותנת פירוש שונה למושג "טיפול", ומעשיהן מצביעים על כך שהטיפול בבלגן אינו בהכרח קשור לסדר פיזי, אלא גם לדאגה ולתשומת לב.

במקביל, הבלגן עצמו הולך וגדל ככל שהבנות מטפלות בו, עד שהוא מגיע לממדים עצומים ומתחנן שיחזירו אותו להיות קטן. רק אז הבנות עוברות לסדר אותו ולהחזיר את החפצים למקומם. כאן נחשפת התובנה המרכזית של הספר: הבלגן אינו אויב שיש להעלים, אלא תופעה שיש לקבל אותה ולתת לה מקום. הבלגן שותף לחיים במרחב הביתי, וכאשר מתייחסים אליו בכבוד – הוא מוכן לחזור לממדים הראויים לו. המקום הטבעי שהבלגן מקבל בבית מרומז גם באיורי הפורזץ – בפתיחת הספר מאוירת דלת הנושאת את שמותיהן של הבנות, ובסוף הספר נוסף לדלת שלט נוסף עם הכיתוב "בלגן".

איוריו היפים של עובדיה בנישו מעניקים לבלגן חיים ויזואליים, באמצעות קומפוזיציה חכמה ושימוש בפרטים רבים, שהופכים את הבלגן לישות אמורפית הבנויה משלל החפצים שבחדר. הבחירה לייצג את הבלגן דרך יצור מופשט עשוי חפצים – ולא באמצעות "מפלצת בלגן", למשל – מוסיפה חינניות משחקית לאיורים, בכך שהם מזמנים את הילדים לאתר את האיברים השונים. השימוש בחפצים גם מעמיק את ההתייחסות למשמעות המטפורית של הבלגן כדמות חיה, שגדלה וקטנה בהתאם לטיפול בה.

הסיפור מציג גישה מרעננת בנוגע לסוגיות של סדר, בלגן והשלמה עם הקיים, ומציע מבט יצירתי על מה שעלול להיחוות ככאוטי ומאיים. במקום לתאר את הבלגן כמכשול, הוא מעודד את הקוראים להתיידד איתו ולתת לו מקום. כך ניתנת האפשרות להתבונן בבלגן לא כמקור למתח ולמלחמה מתישה, אלא כטיפול בחבר שזקוק לתשומת לב אוהבת.

הבלגן שרצה להיות קטן

אלון רותם

איורים: עובדיה בנישו

בהוצאת כתר

לגילאי 4 ומעלה