האמת היא שמעולם לא חיבבתי במיוחד את "ביטלג'וס" המקורי מ־1988, מיצירותיו המכוננות של הבמאי הייחודי טים ברטון שאוהב לעסוק באאוטסיידרים, דמויות אקסצנטריות ואקספרסיוניזם. מצאתי את הסרט איטי, לא מפוקס ובעיקר לא מספיק מצחיק או מרגש. לכן, לא החסרתי כל פעימה כשהוכרזה חזרתו של ביטלג'וס לקולנוע וזאת למרות שובם של מייקל קיטון ווינונה ריידר הנהדרים לתפקידיהם כביטלג'וס ולידיה דיץ.
עלילת הפרק החדש, "ביטלג'וס ביטלג'וס", מתרחשת 36 שנה לאחר הסרט הראשון. בעקבות מותו של אביה, לידיה חוזרת לבית המשפחה עם בן זוגה החלקלק, אמה החורגת ובתה אסטריד (ג'נה אורטגה), שמאז מות אביה מטפחת זעם כלפי אמה. הצרות מתחילות כשאסטריד מגלה בעליית הגג את מודל העיירה ובו המודעה של ביטלג'וס ומשם היא ממשיכה להסתבך. אני שמח לבשר שנהניתי מהפרק החדש הרבה יותר מקודמו. זה כמובן לא אומר שהכול עובר חלק, וגם הפעם קיימת בעיית קצב רצינית בחסות השעה הראשונה שכולה אקספוזיציה בלתי נגמרת.
ניכר כי לברטון ולתסריטאים היו המון רעיונות ובמקום לברור מתוכם את המתאימים ביותר הם העדיפו פשוט לדחוף את כולם פנימה. התוצאה היא יותר מדי שומן מיותר שעוטף את העלילה המרכזית ומעכב מאוד את התקדמותה. אבל אז מגיעות ארבעים הדקות האחרונות שלוקחות את העלילה למעמקי עולם המתים והסרט מתעורר לחיים. ברטון, באנרגיה ובהתלהבות שכבר חשבנו שאיבד, לוקח אותנו לסיבוב וירטואוזי ורב המצאות בממלכת המוות המשעשעת שלו ומגשים סוף־סוף את הבטחת הקונספט כולו. גם הדרמה עובדת היטב הפעם בזכות הפוקוס על יחסי האם-בת שמספק לסרט עוגן רגשי חשוב.
אם אתם נמנים על חובבי ביטלג'וס, אין ספק שהסרט החדש יעשה לכם המון שמח. עבור כל השאר, ובכן, ייתכן שמנה הגונה של מיץ חיפושיות היא בדיוק מה שחסר לכם בחיים.
ומממלכת מוות דמיונית אל אחת אמיתית ביותר. "נקמה יהודית 6: עזה במוקד" של הבמאי יהודה גרובייס ובתו המפיקה דיני גרובייס, הוא הפקה פורצת דרך. זהו הסרט החרדי הראשון שזוכה להפצה רחבה ברשת בתי קולנוע בארץ (סינמה סיטי). בשונה מיצירות מיינסטרים דוגמת "למלא את החלל" או הסדרה "שטיסל" שעוסקים בחרדים אך מיועדים לקהל הרחב, סרטי הז'אנר החרדי מופקים באופן עצמאי לגמרי וסגנונם ותכניהם מותאמים במיוחד לקהל היעד החרדי על כל המשתמע מכך לענייני הלכה וצניעות. גרובייס נחשב לחלוץ הקולנוע החרדי וליוצר החשוב והפורה ביותר בו, וכאן הוא הצליח לא רק להפיק לראשונה סרט חרדי לקהל מגוון אלא גם להקדים את הקולנוע הישראלי כולו ולהציג את הסרט העלילתי הראשון שעוסק באסון 7 באוקטובר.
גיבור העלילה הוא אלי (דין מירושניקוב), בוגר סיירת שמגויס בידי המוסד לטוס ולזהות בכיר בחמאס מהאחראים לטבח. תוך כדי מעקב בגאורגיה, הפעולה מסתבכת ואלי, שסובל מפוסט טראומה, נאלץ לקחת את היוזמה לידיו. במשך זמן ריצה של מעט יותר משעה גרובייס דוחס לא מעט נושאים שמעסיקים את החברה הישראלית. מהתמודדות עם פוסט טראומה של לוחמים דרך בחינת הדמיון והשוני בין האוכלוסייה העזתית לזו הישראלית ועד לפערים הקיימים בין אחוות הלוחמים בחזית לעומת הקרע החברתי בעורף.
היחס האוהד שמופגן כאן כלפי צה"ל ולוחמיו מבהיר את כוונת היוצרים להתאים לראשונה סרט שכזה לכולם, אבל כמה דברים עדיין מפריעים למאמץ. ראשית, למרות הרמה הטכנית המשכנעת, דלות התקציב עדיין ניכרת. זה נוגע בעיקר לסצנות האקשן שלא עומדות בסטנדרטים המקומיים שהורגלנו אליהם מזמן בסדרות כמו פאודה. גם התסריט והמשחק חסרים ליטוש וסאבטקסט ונוסכים על ההפקה ממד של בוסריות. עזה במוקד עושה עבודה ראויה כדרמת אקשן אקטואלית ומשמש סנונית מסקרנת לקראת פריצתו של הז'אנר החרדי למיינסטרים. עכשיו רק נותר לבצע את השיפורים הנדרשים כדי להשלים את המהלך.
