35 ישראלים נרצחו בפיגועי טרור בשטח ישראל מאז החלה המלחמה – 12 מתוכם בשורת פיגועים מאז תחילת חודש אוגוסט, כך על פי נתוני השב"כ. בנוסף לעשרות פיגועים שגרמו "רק" לפצועים, ועוד מאות נוספים שסוכלו על ידי כוחות הביטחון, כולם מזהים ששטחי יהודה ושומרון בוערים – מהקצה הדרומי שלה ועד הקצה הצפוני.
הנתונים של החודשים האחרונים מספרים כי קצב הפיגועים עולה עוד ועוד, ואם בחודש יוני היו 17 פיגועים משמעותיים בישראל, הרי שבאוגוסט הגענו ל-25 פיגועים שהתבצעו ועוד 90 שסוכלו. בסך הכל, בחודש אוגוסט בלבד מדובר על 486 אירועי טרור, בהם 44 מטעני צינור שהושלכו, 281 יידויי אבנים, 97 מקרים של השלכת בקבוקי תבערה ועוד 39 הצתות או צמיגים בוערים שהושלכו לעבר ישראלים.
אז לכל מי שפספס וחשב שיש כרגע רק שתי גזרות עיקריות: הרי שטעות בידו. צה"ל ושב"כ מודעים לעניין ומעלים את מספר המעצרים והפעילויות בתוך הכפרים ומחנות הפליטים, במטרה לגדוע את תכנוני הפיגועים באיבם. אך לא תמיד מדובר בתכנון מסודר שכולל חוליה, אלא אדם אחד שהחליט לקנות אקדח, סכין או פשוט להשתמש ברכבו ולרצוח באמצעותו יהודים. מה שנקרא במערכת הביטחון "המפגע הבודד", כמו המחבל שביצע את הפיגוע היום בגבעת אסף.
מטבע הדברים, מחבלים כאלה הם מטרה קשה יותר לסיכול, כיוון שלרוב מדובר באיש שלא שיתף אף אחד במחשבותיו ותכנן לבדו את הפעולה. מתוך כך, רוב הפתרונות של מערכת הביטחון – שגם שמוצעים כעת על ידי אנשים רבים – אינם רלוונטיים או יעילים מספיק, ולא נותנים מענה מספק לכל המקרים. אפשר לנסות לשלב מחסומים ובידוק במקומות שונים, אבל אסור להסתפק רק בזה אלא לפעול בצורה משולבת.
הפתרון המשולב צריך להיות מורכב מפעילות התקפית ואגרסיבית בעומק הכפרים, יחד עם מודיעין שיעזור לסכל ולחסל את חוליות המחבלים עוד בשלב התכנון, יחד עם זיהוי כוונות לפיגועים ברשתות החברתיות (כמו לא מעט "מכתבים" שמחבלים משאירים בפייסבוק הפרטי לפני יציאה לפיגוע). זאת, במקביל לפעילות הגנתית בצירים, מחסומי פתע ועוד. לכל זה צריך להוסיף שדרוג של מערכת ההרתעה שבמצבה הנוכחי לא מספיקה.
ההרתעה כרגע כלפי מחבלים שכבר ביצעו את הפיגועים היא הריסת הבית שלהם, או יותר נכון, החלק שלהם בתוך בית המשפחה. נוכחנו לדעת לאחרונה שפעמים רבות מדובר בחדר קטן, ואז ההריסה נראית יותר כמו שיפוץ כללי ולא כמו הריסה יסודית. זה לא עובד.
מערכת הביטחון צריכה לשלב זרועות עם מערכת המשפט ולמצוא פתרונות מועילים יותר ויצירתיים במיוחד. כמו גירוש של משפחת המחבל, מגדול ועד קטן לעזה – אני בטוח שאחרי מקרה אחד נראה השפעה משמעותית על רמת המוטיבציה של המחבלים לפעול. פתרון נוסף זה שלילה של אישורי עבודה לכל הכפר. במצב הכלכלי הנוכחי של הפלסטינים ביהודה ושומרון, הלחץ הסביבתי שיפעילו אלה שכן קיבלו אישור על אותו מחבל עתידי, יהיה גבוה מאוד. כמובן שתמיד אפשר לחזור להרחבת פעולת ההריסה לכל בתי החמולה של אותו מחבל.
נקודה נוספת: לאחרונה מתרבים התיעודים מהלוויות של המחבלים שצה"ל מחסל, מג'נין בצפון השומרון ועד טובאס בבקעת הירדן. בכולם נראים המוני חמושים מנופפים בנשקים לאור יום, בפנים גלויות וקוראים בקריאות נגד ישראל וצה"ל. בעקבות זאת נשמעו טענות כלפי צה"ל מדוע לא כלי טיס לא פוגעים בהם מהאוויר בזמן התהלוכה.
ראשית, השרה אורית סטרוק כבר הודתה השבוע ברדיו גלי ישראל, כי מדובר בטענות שצריך להפנות לקבינט המדיני, קרי ראש הממשלה ושר הביטחון.
שנית, אפשר להבין מדוע צה"ל לא מוריד שם פצצה של טון מהאוויר ומסיים את הסיפור. יש שם ילדים, נערים ונשים, שרק שותפים לתהלוכה ולכאורה, ועל פי כל דין בינלאומי הם נחשבים לבלתי מעורבים. ירי מהאוויר לא יצליח להבחין בין המחבלים שדינם מוות ודאי, ובין אלה שלא.
שלישית, כן אפשר לבוא בטענות לצה"ל מדוע הוא מראש מאפשר את התהלוכות האלה, למה הוא לא משתמש באמצעים אחרים כדי לחסל את אותם מחבלים כמו ירי צלפים, כיתור התהלוכה, תפיסה של החמושים ועוד. לפעמים לחץ ציבורי ממוקד וענייני יכול להשפיע על מקבלי ההחלטות.
