מפתח־תקווה ועד מודיעין, אזורי תעשייה ופיתוח הפכו זירה למרכזי בליינות הכוללים ברים, בתי קפה ומסעדות. אבל כשהגענו אל אזור התעשייה הר־טוב שסמוך לעיר בית־שמש כדי לבקר במסעדת "חושן", מצאנו את עצמנו באזור תעשייה של ממש. מרלו"ג מימיננו, מפעל ענק משמאלנו, ורק שלטים לאורך הדרך הבהירו שלא טעינו בדרך. נסיעה קצרה במעלית של בניין משרדים והופ, אנחנו על גג רחב ידיים. בקצהו מסתתר רופטופ מעוצב עם אור נרות, גרילנדות קסומות ופסקול של בלדות (סלין דיון פינת ויטני יוסטון) שממשיך את הקו הרומנטי. וכך, בלי בכלל להתכוון, חושן מספקים אווירת "ספיק איזי" (טרנד לוהט בשנים האחרונות בבירות העולם, שמנסה לשחזר את הברים הסודיים מתקופת היובש בארה"ב) יותר מכל הברים התלאביביים שמתיימרים לכך.
מאחורי המקום עומדים בני הזוג ששון, שלקחו את אהבת האירוח שזורמת בדמם צעד אחד קדימה. במקום לפתוח מסעדה של ממש, על כל המשתמע, הם מפעילים פה מדי חמישי עם השקיעה מסעדת שף לערב אחד. במשך השבוע ניתן לקיים כאן אירועים פרטיים, וגם בחמישי חובה להזמין מקום מראש.
לצד תפריט א־לה קארט אפשר לבחור בדיל זוגי (ב־380 ש"ח) שכולל לחם הבית פרנה ומגש גבינות, שתי מנות ראשונות לבחירה, שתי מנות עיקריות לבחירה, משקה וקינוח.
פתחנו עם סשימי – פרוסה עבה של תאנה בשלה ומלאת עסיס שמעליה הונח נתח דניס נא עם כתר אדמדם של צ'ילי חרפרף. התוצאה: השילוש הקדוש, הגרסה הקולינרית.
המשכנו לפולנטה כמהין שהייתה טחונה גס (מדי) עם חלקיקי תירס מובחנים ומרקם שהזכיר יותר מרק תירס מאשר פולנטה. שובצו בו פטריות שיטאקי שלמות ומעל נבזקו רסיסי פרמז'ן. דווקא הכמהין, שלרוב מייצר ארומה דומיננטית, לא ניכר יותר מדי.
בינתיים הגיע האלכוהול. קוקטייל "קיץ ישראלי" עבורי שהיה כיפי, מרענן, מתקתק והכניס לאווירה; כוס קברנה סוביניון בשבילו מנציגות של טרואר מקומי – יקב הבוטיק "מורלי" ממושב ישעי שבהרי יהודה. חגיגי, עמוק ועם סיומות ארוכה.
הלאה לעיקריות. ויתרנו על קציצות הדגים המרוקאיות שאומנם קרצו לנו, אבל סוקרנו יותר משווארמת דגים, ובצדק. הדניס הקצוץ שתובל בחוזקה הוקפץ על הפלנצ'ה והוגש על מיני לאפת עשבי תיבול פתוחה, עם ריבת בצלים וטחינה שהצליחה לאזן את עזות התקרובת.
נציגת הפסטה כבר הייתה מצוינת ממש. הלכנו על טורטליני גבינות. הקונכיות הורכבו מבצק דק שהוכן במקום רגע לפני כן, בושלו אל דנטה ונמשחו ברוטב חמאה, לימון, שום ועשבי תיבול. הן המחישו היטב עד כמה מנת פסטה עשויה כהלכה יכולה לנחם ולענג.
סיימנו עם פלטת קינוחים זוגית שכללה טירמיסו, עוגת פאי לימון וכמובן עוגת שוקולד חמה כי איך אפשר בלי קקאו. הן היו מוצלחות אבל לא הרשימו מדי.
קצת כמו אצל האמהות שמספרות שהמרכיב הסודי באוכל שהן מבשלות הוא אהבה, גם פה – האהבה ניכרת בכול. בניית התפריט, האופן שבו השולחנות מעוצבים, הקשב יוצא הדופן של הסומלייה. אומנם לא הכול מושלם כאן אבל חושן מציעה תמחור שלא קורע את הכיס, אירוח שמצליח להיות מקצועי וביתי בעת ובעונה אחת וערב שבהחלט לא נחווה כמו עוד ארוחה במסעדה.
