כולנו מכירים את הקלישאה "אם זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, זה כנראה לא אמיתי". אבל עם כל הכבוד לאִמרה הנושנה, היא לא ממש מדויקת.
ג'ייסון צווייג הוא עיתונאי בכיר ב"וול סטריט ג'ורנל". טוריו בעיתון עוסקים בעיקר בתובנות שונות ומעניינות הקשורות בתחומי ההשקעות. לפני כשבוע הוא פרסם מאמר על "מיני תחקיר" שביצע, בעקבות פרסומת שנתקל בה. הפרסומת הבטיחה "סטנדרט חדש בהשקעות", עם תשואה של 17% מדי שנה, בפיקדון ל־10 שנים. וזה לא הכול. כדי שהמשקיעים ירגישו רגועים ובטוחים, החברה מעניקה, כך היא מפרסמת, גם ביטוח של עד 10 מיליון דולר על הפיקדונות, דרך רשת הכוללת את חברת הביטוח לויד'ס בלונדון. לכספים שיופקדו יש גם כיסוי בדמות ביטוח פיקדונות של התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות בבנקים. "אנו מציעים תשואות עצומות ללא סיכון", נאמר בפרסום, "כל ריבית שאתה מרוויח 'נעולה', ואי אפשר לאבד אותה".
הנורות האדומות בראשו של צווייג נדלקו. תשואה גבוהה מובטחת ומבוטחת? אפס סיכונים? ביטוח פיקדונות ממשלתי שמיועד לבנקים מוצע בגוף שהוא בכלל לא בנק? הוא יצר קשר עם החברה כדי לברר את פשר הדברים, והגיע עד המנכ"ל. הלה מיהר לקחת כמה צעדים לאחור וטען ש"המוצרים הללו מעולם לא הושקו, והחברה התפרקה מבלי לקחת כספים". לטענתו, חלק מהשיווק המקוון נעשה על ידי צדדים שלישיים ש"לא היו מורשים" לקדם את המוצרים, ובכלל, החומרים היו "חלק משלב בדיקות".
שערו בעצמכם אם זו התגובה שהיה מקבל גם לקוח פוטנציאלי תמים, ולא נציג של העיתון הכלכלי הנחשב ביותר בעולם. לאחר השיחה הזו הסירה החברה את הפרסומים שלה מהרשת, אך לאחר זמן־מה הם חזרו. בין השאר עלה אתר ובו הובאו "סיפורי הצלחה מהשטח", שכללו "עדויות" של אנשים שהשקיעו מיליונים במוצרים ה"מוצלחים" של החברה. כך למשל "קרול, מנתחת פלסטית בדימוס", שהשקיעה כביכול 3.24 מיליון דולר בפיקדון לתקופה של עשר שנים, המניב 9% לשנה.
תקופות של אי־ודאות כלכלית, אינפלציה, מלחמות וזמני משבר משמשים לא פעם כר נרחב להונאות ולפריחה של מעשי נוכלות ורמייה
צווייג חזר וביקש הסברים מהמנכ"ל, וזה השיב שהאתר הזה נועד רק "לשמור מקום", וכי יש להתעלם ממנו. "נראה שצוותי ה־IT והשיווק שלנו צריכים לערוך הרבה תיקונים", הוסיף.
הסיפור הזה הוא אחד מתוך שורה ארוכה של ניסיונות פיתוי בעולם הכלכלי, שהיו ויהיו. אסור להתעלם מתמרורי האזהרה – ובעיקר, אין דבר כזה תשואה גבוהה ללא סיכון. בתחום ההשקעות, הניסוח הנכון הוא: אם זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, זה בוודאות לא אמיתי.
גן עדן לנוכלים
בתחילת החודש גזר בית המשפט המחוזי בתל־אביב כמעט תשע שנות מאסר על איש העסקים מיכאל (מייק) בן־ארי, לאחר שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון באחת מפרשיות ההונאה הגדולות ביותר שנעשו בישראל. בן־ארי, שזכה לכינוי "מיידוף הישראלי" אחרי שעקץ כאלף משקיעים בסכום מצטבר של מאות מיליוני שקלים, נעצר באפריל 2022, שוחרר בערבות והצליח לברוח לחו"ל עם דרכון מזויף. כמה חודשים לאחר מכן הוא אותר ונעצר בבוסניה, והוסגר לישראל בתחילת 2023. את כספי המשקיעים הוא הספיק כנראה להבריח לשלל מדינות.
"הנאשם קיבל לידיו במרמה בנסיבות מחמירות את כספי לקוחות החברה בהיקף כספי של מאות מיליוני שקלים", נכתב בגזר הדין. "אין המדובר בתוכנית מרמתית קצרת טווח, אלא בכזו שפעלה למעלה מעשור ואפשרה לנאשם לחיות חיי נוחות, לבזבז חלק מכספי המשקיעים, להעביר חלק מהם למשפחתו, ולהשקיע חלק אחר במגוון אפיקים, מבלי שהמשקיעים ידעו, הסכימו, או היו אמורים לקבל את פירותיו".
במשך כמעט 15 שנים לקח בן־ארי כספי משקיעים בטענות שקריות ותוך מצג שווא כאילו הוא משקיע אותם בהשקעות ייחודיות. בפועל, הכספים הועברו לחשבונות אחרים ושימשו לתשלומי ריבית ולהחזרים למשקיעים קודמים. בן־ארי ניהל מפעל זיופים מתוחכם וסיפק למשקיעים דו"חות פיקטיביים כדי לגרום להם להאמין שכספם עושה חיל. הוא העביר מאות מיליוני שקלים של המשקיעים לחשבונות על שמו בדרכים מתוחכמות. "עקיצת הפונזי מהגדולות והחמורות בישראל, אם לא הגדולה שבהן", תיארו זאת מאות המשקיעים שנפלו בפח, בתביעה שהגישו. עוד בתחילת ההליך הגדיר אותו בית המשפט כ"מורכב ביותר, ואולי אף חסר תקדים בהיקפו בישראל".
מגזר הדין עולה כי היקף תביעות החוב המאושרות נגד קבוצת החברות שהקים בן־ארי, עומד על 335 מיליון שקל. ואולם הנאמן שמינה בית המשפט הצליח לאסוף עד היום, באמצעות מימוש נכסים וכספים שנתפסו, כ־70 מיליון שקלים בלבד.
הפרשה חסרת התקדים הזו מורכבת ממאות סיפוריהם של אנשים תמימים, ששמו את מיטב כספם בידיו של "איש העסקים המצליח", ושבן־ארי הצליח לרמות אותם בעזרת כריזמה, מצגים מפתים, מסמכים מפוברקים ושימוש במונחים באנגלית שהם לא ממש הבינו. בין השאר, בן־ארי פיתה את המשקיעים למסור לו את כספם בהבטחה של 10־15 אחוזי תשואה שנתית, לצד נזילות של הכסף וללא סיכון. הם הפקידו בידיו כספי פנסיה, ירושות, דירות שנמכרו רק לצורך ההשקעה הפנטסטית הזו, ומענקי שחרור. היו מי שהשקיעו את כל כספם ואיבדו לחלוטין את היכולת לקנות דירה או אפילו לחיות בכבוד.
אגב, עם פרסום גזר הדין נשמעה לא מעט ביקורת על העונש הקל יחסית שהוטל עליו. בתגובה שפורסמה בעיתונות מטעם עורכי הדין איתן ארז ומור בן־שושן, המייצגים 745 קורבנות של מייק בן־ארי, הם כתבו: "הפרשה בכללותה מוכיחה שמדינת ישראל היא גן עדן לנוכלים. על עבירות מרמה כה חמורות בהיקף של מאות מיליוני שקלים גוזרים בארה"ב עונשים של 50 שנות מאסר ויותר".
במקרה של אמיר ברמלי, למשל, "כוכב" פרשת הונאה נוספת, שהבטיח למשקיעים, באמצעות החברות שלו "קרן קלע" ו"רוביקון", ריבית גבוהה בהשקעות שונות, תוך הפעלת אמצעי שכנוע מסיביים – זה נגמר ב־14 שנות מאסר, אחרי שהחברות שלו קרסו עם חובות של 300 מיליון שקל למשקיעים.
ביקורת הוטחה גם כלפי הרשות לניירות ערך, שעל פי הנטען אפשרה למייק בן־ארי להבריח מאות מיליונים לחו"ל, בכך שלא הצרה את צעדיו באופן משמעותי כבר בפעם הראשונה כשנעצר.
בכל מקרה, אנחנו למדים שלמרות המקרים החוזרים ונשנים שעולים לכותרות, ועל אף כללי זהירות בסיסיים שצריכים להיות טבועים בכולנו, מדי שנה ממשיכים רבים ליפול בפח מקסמי השווא הללו. תקופות של אי־ודאות כלכלית, אינפלציה, מלחמות וזמני משבר משמשים לא פעם כר נרחב להונאות ולפריחה של מעשי נוכלות ורמייה.
חשוב שנשנן: אין קיצורי דרך, אין דבר כזה "תשואה מובטחת", ולא מוסרים מאות אלפי שקלים בלי בטוחות אמיתיות. מי שאינו מבין בהשקעות, כדאי שיתייעץ עם מישהו שהוא מכיר וסומך עליו ועל הבנתו בתחום. ובוודאי שלא כדאי לצאת להרפתקה פיננסית תוך מִשכוּן הבית או שארית החסכונות והפנסיה.
