חילופי המהלומות בין צה"ל לחיזבאללה השבוע היו לכאורה עוד מאותו הדבר – כלומר, תקיפות של שני הצדדים, בזהירות מופלגת כדי לא לעבור את רף "המלחמה הכוללת".
אך למעשה, נפל דבר: מאז 7 באוקטובר מאמץ הלחימה העיקרי שהוגדר לצה"ל היה מול חמאס ברצועת עזה. אך כעת הלחימה מול שרידי היכולות הצבאיות של חמאס הופכת להיות המאמץ המשני. שר הביטחון יואב גלנט אמר השבוע בשיחה עם לוחמי חטיבת המילואים 9: "מעבירים את מרכז הכובד לצפון… הֵיו ערוכים. המשימה הזו לא דומה לאחרות".
האם אנחנו בדרך למלחמה כוללת ודאית מול חיזבאללה? עדיין לא. השבוע שוב הסתובב בין בירות האזור המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין, ומלחמה בין ישראל לחיזבאללה שעלולה לגלוש גם לאיראן היא הדבר האחרון שהאמריקנים רוצים חודשיים לפני הבחירות.
מצד שני, מהזווית שלנו אין כנראה ברירה. ישראל לא תוכל להמשיך להשלים עם המצב שבו גבול הצפון מפונה מתושבים, והשבוע הותקפו גם יישובים שלא פונו, כמו נהריה.
את ההכנות למלחמה אפשר לראות בשני היבטים עיקריים: הראשון הוא תקיפות שיטתיות על מערכי הטילים של חיזבאללה. הם התגברו בחודש שעבר, בלילה שבו חיזבאללה ניסה לכאורה לשגר טיל לגלילות, ונמשכו השבוע גם בתקיפה חריגה על מרחבי חיזבאללה בג'ויא, נבטיה, כפר־כילא ואל־מנצורי. בלילה שבין ראשון לשני דווח על תקיפה חריגה מאוד על יעדים איראניים ליד חמה בסוריה. עדיין רב הנסתר על הגלוי בנוגע לתקיפה הזאת.
כל אלה הן רק דוגמאות לחתירה השיטתית לצמצום יכולות האויב לקראת הדבר האמיתי.
ההיבט השני הוא שבמקביל הושלמו כמעט אימוני כלל הכוחות שאמורים להשתתף בתמרון לתוך לבנון, כולל רגלים, שריון, הנדסה ותותחנים. כיבוש שטחים בדרום לבנון יותר מ־24 שנה אחרי הנסיגה מרצועת הביטחון נשמע אולי דמיוני, אבל צה"ל נערך לכך בשיא הרצינות, אולי אפילו כאפשרות המעשית היחידה להחזרת תושבי הצפון לבתיהם.
בזמן שצה"ל מעביר את מרכז הכובד צפונה, חיזבאללה ממשיך ב"משחקי איתותים", כמו התקיפה בנהריה או שיגור טיל נגד טנקים לקיבוץ דן ביום רביעי. אבל כוונת ישראל להעביר את מרכז הלחימה צפונה יכולה לשים את חסן נסראללה ואת הפטרון שלו איראן בדילמה חריפה ראשונה מאז אוקטובר: כיצד להגיב, אם בכלל, על הכנות ישראל למלחמה ועל העלאת רף התקיפות? כל האפשרויות שניצבות כעת בפני טהרן וביירות הן גרועות. חשוב לזכור שאיראן גם עדיין לא הגיבה על חיסול אסמאעיל הנייה בטהרן.
פיצוץ בסיר הלחץ
אחת הדרכים של איראן להגביר את הלחץ על ישראל היא לנסות להבריח מירדן כסף ומטענים כדי ללבות את גל הטרור ביהודה ושומרון. גם בלי הליבוי האיראני השטח תוסס, עם שתי תופעות מרכזיות: התארגנויות גדודיות בערים כמו טולכרם וג'נין, ומעבר לפיגועי תופת עם מטעני נפץ. צה"ל ושב"כ מתאמצים לסגור את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ.
יש קווי דמיון בין גל הטרור הנוכחי ובין האינתיפאדה השנייה, שהחלה ברצף מזוויע של פיגועים בתוך הקו הירוק ומחוצה לו, כולל פיגועי התאבדות. אבל יש גם הבדל עצום: מתחילת האינתיפאדה השנייה ועד ל"לחומת מגן" במרץ 2002 ישראל לא פעלה במרכזי הערים הפלסטיניות. עכשיו פעולות כאלה הן עניין שבשגרה.
ככלל, צה"ל מתוח עד קצה גבול סדר הכוחות שלו, ואינו יכול להקצות ליהודה ושומרון את כמות הגדודים שהיו בשטח עד 7 באוקטובר. לכן עיקר המאמץ הוא התקפי, ושיתוף הפעולה בין צה"ל, שב"כ ויחידות המשטרה, ובראשן הימ"מ, חסר תקדים.
השבוע, למשל, נערכו פעולות נחרצות בצפון השומרון, בזמן ששב"כ והימ"מ שלפו מתוך מיטת בית חולים בחלחול שליד חברון מחבל שנפצע לפני כחודש בעת שניסה להתקין מכונית תופת. בכביש 6 נעצר מחבל בדרכו לפיגוע, שמיד הוביל להסגרת שני חבריו לחוליה ולתפיסת מצבור אמצעי לחימה.
למרבה המזל, המטענים ששימשו את המחבלים עד כה מורכבים מחומרי נפץ לא תקניים, בעיקר מעירוב של דשנים ושימוש בבלוני גז. ביהודה ושומרון יש גם חומרי נפץ תקניים שהושגו מפירוק מוקשים או מהברחות, אך הכוחות מצליחים לסכל את השימוש בהם.
חשוב לזכור כי לא לעולם חוסן, והתוצאה של פיגוע שמבצע מפגע בודד, כמו הדריסה ליד בית־אל ביום רביעי, עדיין קשה מאוד. כל זה עוד מבלי לדבר על הגבול הארוך עם ירדן, 310 ק"מ, שהשבוע עלה לכותרות בשל הפיגוע הנורא במעבר אלנבי.
מדיניות סותרת
אחד הדברים התמוהים שיבחנו בבוא היום ההיסטוריונים שיכתבו את דברי הימים האלה הוא שמשתי קומות עוקבות בבניין משרד הביטחון בקריה בתל־אביב יוצאות הנחיות סותרות. בקומה ה־14 יושב שר הביטחון יואב גלנט, המשתף פעולה עם שב"כ ועם ראשי צה"ל הנוכחיים, ומבקש בידול בין כפרי טרור ובין יישובים פלסטיניים שאינם מעורבים בפיגועים. הוא בעיקר חושב שצריך לפעול כדי לחזק את כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית.
באותו הזמן, בקומה 15 יושב השר המיוחד במשרד הביטחון, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ועושה הכול למיטוט הרשות הפלסטינית בכלים העומדים לרשותו.
שני נתונים יכולים להעיד על פיצול האישיות הזה. מספר ההתראות החמות לפיגועים נמצא בשיא של שנים רבות – יותר מ־45. נוסף לכך, מספר היהודים במעצר מנהלי הוא 13. המעצרים המנהליים קשורים למכתב שכתב ראש השב"כ רונן בר לשרים בממשלה, שבו טען ש"פשיטות" של יהודים על כפרים ערביים עלולות ללבות את גל הטרור ולעלות בחיי אדם גם מהצד שלנו.
בינתיים האזהרה החמורה באמת של בר קשורה גם למהלכיו של השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר, הקורא להקים בית כנסת בהר הבית. בשב"כ סבורים ששינוי הסטטוס־קוו בהר הוא ניצוץ שיכול להביא לפיצוץ, ולעורר נגדנו גם את המדינות הסוניות. עדות אישית שלי משיחות עם בכירים באיחוד האמירויות: הם תומכים בנו בכל לב, ומשתוקקים שנשמיד את חמאס, אבל רק עד שעולה החשש שישראל תשנה את המצב בהר. במקרה כזה הם ינתקו מיד את היחסים איתנו.
לפחות בכל הקשור לסטטוס־קוו בהר הבית, אוזניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו קשובות לדברי ראש השב"כ. לכן הוא דפק על השולחן בישיבת הממשלה ביום ראשון, והודיע לתקשורת שרק הוא יקבע את ההתנהלות בהר הבית. נותר כעת לראות אם השר בן־גביר יתרגש מההצהרה או ימשיך במדיניות עצמאית משלו.
חמאס שולט בעזה
העברת מרכז הכובד של הלחימה לצפון אין פירושה שהמלחמה בעזה נגמרה. בכל יום נמשכות התקריות ומתקיימים חיסולים, כולל בפעילות של תא ניל"י בשב"כ, שבא לסגור חשבון עם מחבלי הטבח ב־7 באוקטובר ועוזריהם. השבוע, למשל, נסגר החשבון עם המחבל שרצח את החיילת נועה מרציאנו בשבי, כשחוסל מהאוויר.
מאידך גיסא, התרסקות מסוק הינשוף ברפיח מעידה על העצימות הגבוהה של הלחימה, וגם על כך שללא שינוי יסודי במצב עדיין איננו נמצאים כ"פסע מניצחון" על חמאס. משלושת יעדי המלחמה בעזה הושג עד כה רק אחד, וגם זה בערך: השמדה של יכולות החמאס הצבאיות. היעד של יצירת התנאים להשבת החטופים עדיין רחוק מהשגה, וכך גם מיטוט השליטה האזרחית של החמאס ברצועה.
נהפוך הוא: ככל שחולף הזמן, חמאס, שעוסק עדיין בחלוקת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה ואף עושה מכך ממון רב, רק מבצר את שליטתו בנעשה בשטח עזה.
יכול להעיד על כך המצב לאורך מסדרון נצרים, שמבתר את רצועת עזה בין נחל־עוז לים: בחודשים שאחרי ביתור הרצועה הגיעו עשרות מתושבי צפון הרצועה אל הציר מדי יום וביקשו לעבור דרומה. לצה"ל ולשב"כ היה עניין בתנועה הזאת, אולי גם משיקולים מודיעיניים, אך החודש הטפטוף האנושי הזה נעצר. חמאס שולט כעת בנעשה מצפון למסדרון נצרים, והוא הציב מחסומים שבלמו לגמרי את תנועת התושבים דרומה.
