ברור שהיהודים המעוניינים בכך לא יסתפקו בתפילה שקטה בהר הבית. בשלב הבא יבקשו להתפלל עם תשמישי קדושה כמקובל. לאחר מכן ידרשו בית כנסת. מכאן מובילה הדרך להקמת בית מקדש
זהו הרקע להסדר הסטטוס־קוו שקבע שר הביטחון משה דיין בפגישתו עם הנהגת המועצה המוסלמית העליונה והווקף המוסלמי במסגד אל־אקצה ב־17 ביוני 1967. אחד משלושת העקרונות בהסדר היה: רק מוסלמים יורשו להתפלל בהר הבית, ולא מוסלמים יוכלו רק לבקר בו ללא כל תפילה.
ממשלת ישראל לא נתנה תוקף של החלטה מפורשת לאיסור על יהודים להתפלל בהר הבית, ואין שום חוק האוסר זאת. אולם כל ממשלות ישראל, מהשמאל ומהימין, הורו למשטרת ישראל למנוע תפילת יהודים בהר הבית במסגרת הסדר הסטטוס־קוו שם. המשטרה אכפה בפועל את המדיניות הזאת, ויהודים שניסו להתפלל בהר הבית נעצרו, הועמדו לדין פלילי והוצא נגדם צו הרחקה מההר. המשטרה נימקה את מניעת התפילה של יהודים בסמכותה לפעול לשמור על שלום הציבור וביטחונו ועל הסדר הציבורי לנוכח החשש מתגובה אלימה של המוסלמים לתפילת יהודים בהר הבית. בג"ץ אישר את המדיניות הזאת במקרה של "ודאות קרובה" לפגיעה בשלום הציבור, וכל העתירות שהוגשו לבג"ץ בדרישה להתיר תפילת יהודים בהר הבית נדחו.
אולם בשנת 2018 הותר ליהודים להתפלל במקום מסוים בהר הבית (באתר "בית המדרש", הצמוד לחומה המזרחית וקרוב לשער הרחמים), מדי יום ביומו, תפילת שחרית ותפילת מנחה, עם ביטויים חיצוניים לתפילה: קריאתה מטלפונים ניידים והשמעתה בקול שקט. בכך טמונה סכנה גדולה, שהרי ברור שהיהודים המעוניינים בכך לא יסתפקו בתפילה ״שקטה״ בהר הבית עם ״סממנים חיצוניים" צנועים. עד מהרה יתחיל תהליך של ״מקצה שיפורים״: בשלב הבא יבקשו המתפללים לשפר את תנאי התפילה שלהם ולהתפלל עם תשמישי קדושה כמקובל – טליתות, ספרי תפילה ותפילין. לאחר מכן ידרשו המתפללים לאפשר גם להם להתפלל במבנה כלשהו, דהיינו לאפשר להם לבנות שם בית כנסת כמו שהמוסלמים מתפללים במסגד. השלב הבא יהיה מאמץ לבניית בית כנסת גדול ומפואר, לפחות כמו מסגדי אל־אקצה וכיפת הסלע. מכאן מובילה הדרך היישר להקמת בית מקדש.
באוקטובר 2015 התחייבה ישראל, לראשונה באופן פומבי ורשמי, לשמור על הסטטוס־קוו בהר הבית ולמנוע תפילת יהודים שם. בהודעת לשכת ראש הממשלה מ־25 באוקטובר 2015 נאמר כי, ״ישראל מאשרת מחדש את מחויבותה לשמירה ללא שינוי של הסטטוס־קוו בהר הבית… מוסלמים יתפללו בהר הבית, לא מוסלמים יבקרו בהר הבית״.
בכך הפך האיסור על תפילת יהודים בהר הבית מאיסור משטרתי להתחייבות מדינית בינלאומית, ונשללה זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית גם במקרים שאין ״ודאות קרובה״ להפרת הסדר הציבורי בידי המוסלמים אם יהודים יתפללו שם במועד מסוים. בכך דחתה ממשלת ישראל רשמית ופומבית את כל הקריאות של ארגוני המקדש, פעילי הר הבית, שרים וחברי כנסת ימניים לשינוי הסטטוס־קוו בהר הבית על ידי תפילת יהודים שם.
אם ישונה הסטטוס־קוו בהר הבית, וממשלת ישראל תתיר גם ליהודים להתפלל בהר הבית, ולא כל שכן אם כך יצווה או יוּתר גם מבחינה הלכתית על ידי גדולי ההלכה, יעלו להר הבית מאות אלפי יהודים כדי לקיים את המצווה הזאת. במצב כזה לא יוכלו כוחות הביטחון לחצוץ בין המוני המתפללים בני שתי הדתות הנאבקים על השליטה באתר הזה מבחינה לאומית ודתית כאחת. אז תהפוך ״הוודאות הקרובה״ למציאות ממשית נוראה של מהומות דמים ופיגועים קטלניים נגד יהודים בירושלים וברחבי ישראל. אם חס וחלילה יעלה על דעתה של ממשלת ישראל להפגין בהר הבית ״עוצמה יהודית״, על ידי מתן היתר רשמי לתפילת יהודים בציבור שם (לא כל שכן עם תשמישי קדושה כמו טלית, תפילין וספרי תפילה), היא עלולה להתפרש בעולם המוסלמי כהכרזת מלחמה נגדו, ולהביא עלינו אינתיפאדה פלסטינית נוספת, עם פיגועי התאבדות וקורבנות רבים, יהודים ומוסלמים כאחד.
שינוי דרמטי כזה של הסטטוס־קוו בהר הבית יגרום לערעור היחסים החשובים בין ישראל לבין ירדן ומצרים, איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו, ויסתום את הגולל על המשא ומתן להסכם כינון היחסים עם סעודיה. מתן היתר רשמי ליהודים להתפלל בהר הבית יגרום למשבר ביחסיה של מדינת ישראל גם עם הטובות שבידידותיה בעולם, כמו ארצות הברית, גרמניה, בריטניה וצרפת, לא כל שכן עם מדינות האיחוד האירופי. במצב כזה ישראל ״תזכה״ גם לגל של איומים וגינויים ולסדרת החלטות חריפות נגדה במועצת הביטחון (כולל סנקציות!) בעצרת הכללית ובשאר מוסדות האו״ם.
האזהרות הביטחוניות והפסיקה של כמעט כל גדולי ההלכה לא עשו שום רושם על השר בן־גביר, והוא שב ועלה להר הבית גם בתשעה באב השנה, עם חברו למפלגה השר יצחק וסרלאוף. מבקרים יהודים בהר ניצלו את תפילתם הפרובוקטיבית של שני השרים כדי להתפלל גם הם בהר הבית, כולל השתחוויות בפישוט איברים על הרצפה, בניגוד מוחלט למדיניות המשטרה ולהסדר הסטטוס־קוו האוסרים על תפילת יהודים בהר הבית. אף שבמקום נכחו שוטרים רבים, איש מהם לא דאג לאכיפת איסור התפילה על שני השרים ועל שאר המתפללים.
המשטרה אסרה על מנהיג נאמני הר הבית גרשון סלומון לעלות להר במשך 28 שנה, בגלל "ודאות קרובה", לפי דעתה, שעלייתו להר של מי שתכנן להניח שם באוקטובר 1990 את אבן הפינה לבית המקדש עלולה לגרום לתגובה אלימה של הציבור הפלסטיני. לדעתי, סכנה דומה, ברורה ומיידית נשקפת לשלום הציבור ולביטחונו גם מביקוריו הפרובוקטיביים של השר בן־גביר בהר הבית, ולכן הגיע מזמן הזמן לאסור עליו לעשות זאת.
העלמת העין המשטרתית מהתפילות ומהפרת הסטטוס־קוו בהר הבית היא לא רק הפרה מסוכנת ובוטה של חובת המשטרה לשמור על ביטחון הציבור ועל הסדר הציבורי, אלא גם של חובתה להימנע מאכיפה בררנית.
בנאום בפני פעילי הליכוד ב־7 במרץ 2020 גילה נתניהו לשומעיו שבן־גביר הציע לו לפני הבחירות שמפלגתו תפרוש מהמרוץ ותתמוך בליכוד, בתנאי שנתניהו יתחייב מראש שאם הליכוד ינצח, נתניהו יתיר תפילת יהודים בהר הבית. נתניהו סיפר שדחה את ההצעה, מאחר ש״דבר כזה היה מבעיר את המזרח התיכון. יש גבול. יש דברים שאני לא מוכן לעשות כדי לנצח בבחירות״. מתברר שהתלות הפוליטית של נתניהו בתמיכתם של בן־גביר ומפלגתו גדולה עד כדי כך שהוא מוכן היום "להבעיר את המזרח התיכון", דרך הסכמתו לעלייתו של בן־גביר להר הבית ולתפילתו שם, ובלבד שנתניהו יישאר ראש הממשלה.
לנוכח תלותו הפוליטית של ראש הממשלה בתמיכתם של השר בן־גביר ומפלגתו, מה יעשה אם יתברר שהשר הנחה את המשטרה להפסיק לאכוף את איסור התפילה על יהודים בהר הבית, בניגוד מוחלט להסדר הסטטוס־קוו, ולמרות הסכנה הביטחונית לשלום הציבור? לנוכח השפעתו הרבה על ראש הממשלה, אני קורא לשר בן־גביר לרדת מהר הבית, ולהודיע שלא יחזור לשם ולא יתפלל שם, כדי למנוע אינתיפאדה רצחנית נוספת.
