בפתח שנת הלימודים החדשה הגיע הזמן לעדכן את ספרי לימודי האזרחות, ובעצם את כלל תושבי המדינה, ולהבהיר: ישראל 2024 היא לא לגמרי דמוקרטיה. נכון, מתקיימות בה בחירות, הכנסת נותנת אמון בממשלה, אבל מעל נבחרי הציבור נמצא "הבית העליון", משכן הלורדים של מדינת ישראל – הלוא הוא בית המשפט העליון.
חשוב להבין שלמצב המשטרי הזה יש השלכות, כולל בניהול המלחמה. דמיינו רגע שראש הממשלה בנימין נתניהו היה מודיע שהוא לא מרוצה מאופן ניהול המלחמה, ולכן הוא מפטר את שר הביטחון והרמטכ"ל. יודעים מה? נאמר שנתניהו היה מגיע להסכמות עם יואב גלנט, ושניהם יחד היו מחליטים להחליף את הרמטכ"ל. שימו בצד את האירוע הפוליטי. נניח שכל שאר חברי הקואליציה היו מגבים את ההחלטה ב־100 אחוזים. עזבו גם את הסערה התקשורתית וההפגנות, את שיבושי התנועה ואת ההימנעות מהגשת כתבי אישום נגד מפירי החוק. נניח שנתניהו והקואליציה היו עומדים איתן מול כל אלו.
לצורך העניין נתעלם אפילו מהחסמים שהיועמ"שית הייתה מציבה. הרי ברור שבתוך זמן קצר הייתה מוגשת עתירה לבג"ץ, וברור לכל בר דעת שהאפשרות שהוא יפסול את הפיטורין, מסיבות מהותיות או טכניות, שרירה וקיימת.
כשהרמטכ"ל יודע שזה המצב, ברור מדוע הוא מרגיש שהכפיפות שלו לדרג המדיני היא חלקית. כך אפשר, לדוגמה, להבין מדוע רא"ל הרצי הלוי נזף השבוע באלוף אליעזר טולדנו אחרי שרחמנא לצלן, הוא העז להעביר מסמך סודי על איראן ישירות לראש הממשלה. אליבא דהלוי, זהו מעשה חמור עד כדי כך שהוא הצדיק השעיה של טולדנו מדיוני הקבינט.
הדרישה להכרה המוחלטת בעליונות מערכת המשפט נמשכת גם עכשיו. תחת מסווה של טענות על "המשכת ההפיכה המשטרית", תומכי שלטון בית המשפט דורשים כניעה מוחלטת של הדרג הנבחר. הם תובעים שהשרים שלמה קרעי ואיתמר בן־גביר יקיימו את החלטותיה של היועמ"שית בלי שאפילו יציגו את עמדתם בדיון בבג"ץ. הם רוצים ששר המשפטים יריב לוין יקבל את כל דרישות השופטים בלי שום אפשרות לפשרה או דרך ביניים.
את המצב המעוות הזה, למרבה הצער, אי אפשר לתקן כרגע. עם ישראל והממשלה חייבים למקד את כל הכוחות במלחמה באיראן ובשלוחותיה. זאת הסכנה הקיומית, וההתמודדות מולה תהיה ארוכה וקשה. אבל אסור לטעות: העובדה שזמן התיקון עוד לא הגיע אין פירושה שלא צריך כאן רפורמה עמוקה. לעיוות הזה אסור להתרגל.
