שאלה כבדת משקל הונחה שלשום לפתחו של בג"ץ בעתירה שהגיש השר איתמר בן־גביר נגד היועצת המשפטית לממשלה. ברקע העתירה ניצבת החלטת השר לביטחון לאומי לקדם לדרגת סגן־ניצב ולמנות למפקד תחנה את רפ"ק מאיר סוויסה, הנאשם בהשלכת רימוני הלם לעבר מפגינים נגד הרפורמה המשפטית אשתקד.
לפי פקודת המשטרה, הסמכות למנות קצינים ולקדמם נתונה בידי השר, אך היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה קבעה – ואפשר להבין מדוע – שקיימת מניעה משפטית באשר לקידומו של סויסה. לאחר שהשר הבהיר שאין בכוונתו לציית ליועצת, עתרו כמה ארגונים לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לבטל את המינוי. היועצת המשפטית, נאמנה לעמדתה, התייצבה לצד העותרים, אך לא הסתפקה בכך. היא דחתה את בקשתו של בן־גביר לאפשר לו ייצוג נפרד בעתירה, כדי שיוכל לשכנע את בית המשפט שקידומו של סוויסה כשר ונעשה כדין. נגד ההחלטה למנוע ממנו להשמיע את עמדתו בפני בית המשפט הגיש השר בן־גביר את העתירה.
בן־גביר לא לבד: לעיתים מאשרת היועצת ייצוג נפרד לממשלה בסוגיות עקרוניות כדוגמת העתירות נגד דרך מינוי נציב שירות המדינה או העתירה למינוי נשיא לבית המשפט העליון. אך פעמים רבות לשרים לא ניתן פתחון פה בפני בית המשפט. לאחרונה סירבה היועצת המשפטית לממשלה לאפשר לשר התקשורת שלמה קרעי להציג לבג"ץ את עמדתו בזכות מינויה של ד"ר אודליה מינס לממלאת מקום יושבת ראש הרשות השנייה.
אפשר לבחון את הסוגיה במבט צר, כאילו זו פגיעה בזכויות הדיוניות של שר זה או אחר. אך כשמעמיקים בה מתברר שזוהי שאלה עקרונית: האם דיון שנערך בפני בג"ץ או בית משפט מנהלי, ובו נשמעים מצד אחד העותרים וממש מאותו הצד באי כוחה של היועצת המשפטית לממשלה, עונה על ההגדרות הבסיסיות ביותר של "משפט"? האם אפשר, ודאי בשיטה האדברסרית הנוהגת בישראל, לעשות צדק מבלי שניצבים בפני בית המשפט שני צדדים המשמיעים את עמדתם?
חמור מכך, ברגע שבית המשפט שומע רק צד אחד וקולו של השר נעדר, הופכים השופטים היושבים בדין לבובות. באותו רגע ניטלות מהם הזכות והחובה החיוניות לתפקידם – להכריע. הם הופכים למי שעונים אמן בעל כורחם אחר עמדת היועצת המשפטית לממשלה.
המודל המקובל כיום של ייצוג נפרד בידי עורכי דין פרטיים הוא בעייתי. אפשר ורצוי לחשוב על מיסוד יעיל יותר של ייצוג עמדת הדרג הנבחר בבג"ץ במקום שהיא אינה מתיישבת עם עמדת היועצת. למשל, אפשר להקים מחלקה נפרדת במשרד המשפטים, שכפופה ישירות למנכ"ל המשרד, ועוסקת רק בכך. הפתרון של סתימת פי השרים לא פוגע רק בהם ובבוחריהם. הוא פוגע בראש ובראשונה בבית המשפט עצמו ועושה ממנו חוכא ואיטלולא.
