מזה עשרים שנה אני פותח את שיעורי הראשון בספר "מסילת ישרים", שאותו אני מלמד לבני שיעור א' בישיבה, בהתנצלות בפני מחבר הספר, רבי משה חיים לוצאטו. הרמח"ל מודיע בפתח דבריו שאין כל חידוש אינטלקטואלי בספרו, שהרי כולנו יודעים שראוי להיות עניו, נדיב, שמח ועוד. החידוש של ספרו הוא הצעה מעשית לעבודה פנימית של תיקון ושינוי, שאליה הוא מדריך וגם מסמן את דרכי עבודה זו. לפי הצעתו, בעיקר בחלק הרביעי של כל מידה, יש להשתמש בכלים שאינם לימודיים־שכליים, אלא יותר מנטליים.
בפתח השיעור אני מתנצל אפוא בפני רמח"ל, שחרף בקשתו שלא ללמד את הספר אלא לעבוד בעקבותיו, אני ורבים מרבותיי ומחבריי הרבנים נוהגים ללמד את תוכנו של הספר בבית המדרש ולעסוק בו באופן שכלי ותבוני (באותו שיעור פתיחה אני נוהג להפתיע ולומר שספר מסילת ישרים אינו עוסק בתיקון המידות, אלא בעבודת ה' במובנה הרחב).
ספרו המצוין של הרב ליאור אנגלמן, "לעשות את עצמך", ממשיך את המסורת הרבנית הזו ומציע ספר ללימוד עבודת המידות. כישוריו הרבים של הרב אנגלמן – תלמיד חכם, סופר ומחנך – רגישותו למילים, פרשנותו היצירתית למקורות וגישתו החינוכית, באים לידי ביטוי בין דפי הספר. לצד זאת ניכר היעדרה של הנחיה מעשית "מקצועית", שאינה רק דרישה לתשומת לב לעבודת המידות או לשליטה בהן. הנחיה כזאת מתבקשת עד מאוד, ועוד אשוב לכך בהמשך.
התמדה והתחדשות
בשנים האחרונות נכתבו בעולם הציוני־דתי ובעולם החרדי ספרים רבים שעוסקים בעבודת המידות. מטבע הדברים, כל מגזר מציע סגנונות עבודה שצומחים מהקרקע הרוחנית שבה הוא נטוע. בספרו מציע הרב אנגלמן כמה חידושים מרעננים שפותחים פתחים חדשים ואפשרויות של עבודה, שמהם ניכר בית גידולו. אפתח בסקירה קצרה, ולאחריה אדגים כמה מחידושיו של הספר.
הספר כולל מבוא והקדמה כללית לעבודת המידות, ולאחריו הוא פורס מידות שונות, לאורך 13 פרקים. בכל אחד מפרקי הספר יש תשומת לב להיבטים לשוניים (למשל: שלוש משמעויות למונח מידות, משחק מילים על שם הספר עצמו ועוד), פרשנות חדשה לפרשייה בתורה או לסוגיה בספרות חז"ל שיש בה התמודדות עם מידה רלוונטית, הדגמות עכשוויות, ולבסוף הדרכה קצרה (מדי, כאמור).
מה נכנס תחת הכותרת עבודת המידות? לאורך הספר מוצגים זוגות של מידות. מידות המנוגדות זו לזו, מידות הנמצאות על רצף מהותי, או כאלו שיש להן דמיון מטעה. בלשונו של הרב קוק, "מידות מצרניות". ה"שידוך" בין המידות השונות מעניין ומחייב הבנה מעמיקה בנפש האדם ודרכו. למשל, הזוג קנאה ורצון.
כמה מידות "חדשות", שלא נכללו בסל העבודה המסורתי, מקבלות במה מכובדת בספר. למשל: התמדה והתחדשות, החצנה ופרפקציוניזם. גם תשומת הלב לחשיבות היכולת להעביר על המידות, להתאפק ולא לדקדק עם הזולת, היא מעניינת וחדשה.
שני סוגים של כעס
המחבר הולך בדרכו של הרב קוק, שבספרו "מידות הראיה" קבע תחום עבודה מרכזי בעבודת הנפש: "נסירת המידות". כלומר, אפיון ואבחון מידות קרובות ודומות זו לזו. לדידו, ראשיתו של תיקון הוא בהבנה נכונה של המידה, מקורה בנפש והבחנתה ממידות שכנות. עבודת הנסירה, אף שהמונח הזה איננו מצוין בספר, מופיעה בפרקים רבים בו, ובהחלט יש בה מבוא וצעד חשוב לעבודה. שתי דוגמאות יפות הן היחס לפחד ולכעס.
תחת הכותרת "פחד וגבורה", הרב אנגלמן מצביע על שני סוגים סמליים של פחד: פחד מוות ופחד גבהים. הללו מדגימים סוגים של פחד שבא ממקורות שונים. זיהוי זה מאפשר את יכולת העבודה. פחד גבהים הוא פחד מפני הדבר הבא, השלב הבא בחיים, לעומת פחד מוות, שהוא פחד שכרוך בהפסד ובאיבוד אחיזה בקניין אישי יקר כגון יופי, רכוש או חכמה. הבנה זו משפיעה על דרך ההתמודדות: האם ידע והבנה בהירה של התמונה מועילה להפחתת הפחד, או להפך, בבחינת "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", ו"אלמלי ניתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין".
דוגמה נוספת היא מידת הכעס. בפרק העוסק בניגוד שבין כעס וסבלנות, המחבר מבחין בין כעס שמקורו גאווה ותפיסה עצמית מוגזמת; האדם שתופס עצמו במרכז מאבד שליטה כאשר דברים לא מסתדרים לפי החלטתו (יסוד מאתגר, שנמצא כחוט השני בין רבים מפרקי הספר והוא מוביל לקנאה, לעצבות ועוד). זאת לעומת מקור אחר לכעס, והוא החסך. כאשר האדם בולם את כוחותיו ומרסן אותם באופן מוגזם, בשלב מסוים מופיעה התפרצות. מובן הוא שהבנת מקורו של הכעס מובילה לדרכי התמודדות שונות: תוספת שליטה בדיבור ובמחשבה, כהדרכת הרמב"ן באיגרתו, או להפך – סלילת אפיקי יצירה ונתינה.
תתביישו לכם
כוחו של המחבר הוא בהארה מחודשת של פרקי יסוד בתורה או מאמרי חז"ל. בין פרקי הספר חוזרים אנו שוב ושוב לגן עדן ולחטא אדם הראשון (כך בפרקים על הבושה, הקנאה, האהבה והכרת הטוב). פרשה זו מהווה תשתית רעיונית ויישומית למידות רבות. במהלך הניתוח והסקירה של פרקי בראשית, מאיר הרב אנגלמן באור מעניין וחדש פסוקים ומידות. כך למשל, כאשר הוא דן במעשה הלבשת האדם וחווה בכותנות עור. הללו נתפסים בעינינו כהסתרה מטעמים של בושה, אך הרב אנגלמן מלמד שמטרתן שונה. לדעתו זו דרך התמודדות ראויה עם פרפקציוניזם. המדידה וההשוואה האינסופית מפילה אותנו. הקב"ה מלמד את האדם בגן עדן לא רק לברוח ולהסתיר, אלא לזכור ולהביע את "היכולת לראות את החלקים היפים שלנו ולהתפעל מהם אף שאינם מושלמים".
ועוד מגן עדן ביחס למידה אחרת – בושה. הרב אנגלמן שם לב, בעקבות הרש"ר הירש, למונח "התבוששו" שנאמר על אדם וחווה. פועל מעניין זה מופיע גם ביחס לאיחור ירידת משה מן ההר – "בושש משה לבוא". התבוששות זו היא איחור ופער. הבושה קשורה אפוא למודעות לפער בין המצופה מאיתנו ובין מה שקורה בפועל. כך מוסבר ההבדל בין המצב שלפני החטא לאחריו, והוא הבושה של האדם בנפשו פנימה. במובן זה יש למידה זו ערך רב, שכן היא מקדמת תיקון וצמצום הפער.
אסיים במה שרמזתי לו בפתיחה. הספר מוגש בכתיבה ספרותית מעניינת ואישית, הוא מאיר עיניים והופך את עבודת המידות למסע מרתק בפרשנות פרקי התורה ובניתוח "למדני" של ממדי הנפש. בעיניי היה מתבקש להציע כלים פרקטיים בסופו של כל פרק, שלקוחים מעולמות הקרובים למחבר עצמו, שבהם הוא מתמחה ומוכר. כיום זמינים לחובשי בית המדרש כלים מעולם האימון, הכתיבה, הדמיון והפסיכודרמה. בשילובם יש מעין קיום בקשתו־צוואתו של רמח"ל שהוזכרה לעיל. כלים אלה מצטרפים לכלים המסורתיים של תשומת הלב, ההבנה והאיפוק, ויכולים לבנות את אישיותו של האדם, "לעשות את עצמך" כלשונו של המחבר. צאו לעבודה.
לעשות את עצמך
מסע בעבודת המידות
ליאור אנגלמן
מגיד, 2024, 204 עמ'
