תוצאותיו של "מבצע הביפרים" בלבנון השיבו לישראל חלק מכח ההרתעה שאבד לה בשבעה באוקטובר, וחשוב לא פחות – מומנטום שמאפשר יוזמה. כל זאת, מבלי להיכנס לשאלה מי אחראי למבצע.
יחד עם זאת אסור להתבלבל, המבצע אינו משנה את התמונה האסטרטגית של ישראל, אלא רק דוחה או משבש במקצת את תוכניותיהם של אויבנו.
אם ההנהגה הישראלית תשגה באשליות לגבי המאזן הכולל, הרי שהיא עלולה למצוא את עצמה בעוד מספר חודשים במצב אסטרטגי נחות יותר ממצבה כיום, כאשר חיזבאללה ואיראן ישקמו את כוחם הצבאי, החמאס שורד את המלחמה בעזה, ובבית הלבן יושבת נשיאה שתומכת באמברגו נשק על ישראל.
המועמדת לתפקיד נשיאת העולם החופשי הצהירה בכנס של אגודת העיתונאים האפרו-אמריקנים (NABJ) שהיא תומכת לחלוטין בהקפאת משלוחי הפצצות הכבדות במשקל טון לישראל. היא יכלה לבחור ניסוח זהיר יותר, למשל "לא מוציאה מכלל אפשרות" או "שוקלת", אבל היא בחרה לצאת באמירה חד משמעית ומחויבת מבחינתה. אמירה שמהווה רק נקודת הפתיחה למשא ומתן עם הקיצונים במפלגתה.
מי שמאזין לדבריה של האריס יתקשה לשים לב לעובדה שמי שפתח במלחמה רצחנית על ישראל תוך הפרה של הפסקת אש, וכל נורמה בינלאומית ואנושית, הוא חמאס. יתרה מכך, כפי שאישרו מספר גורמים מתוך הממשל האמריקאי, מי שמונע הסכם הפסקת אש, על ידי הצבת דרישות בלתי אפשריות, שלא יאפשרו לישראל להגן על עצמה בעתיד, הוא חמאס עצמו, שמנהל משא ומתן כאילו הוא המנצח, ולא המפסיד.
האריס למעשה מצדיקה את הנרטיב החמאסי לפיו הוא הקורבן וישראל היא התוקפן. אישוש זה שמעניקה האריס לגרסתו של חמאס מאפשרת לו להמשיך במדיניות ששוחקת את ישראל ופוגעת בה. בתנאים אלו, כל שנותר לו הוא להמשיך להציב דרישות בלתי הגיוניות, לספור את מאות מיליוני הדולרים שהאמריקאים מזרימים לו באיצטלה של "סיוע הומניטרי" ולהמשיך בהפקת סרטוני תעמולה שנועדו לפגוע בלגיטימציה של ישראל.
בזמן הזה, ישקמו איראן וחיזבאלה את הפרוקסי מלבנון, והפעם עם מערכות מבוצרות יותר. ישראל עלולה להגיע למערכה הבאה עם נשיאה שרואה בה את האחראית והאשמה במתרחש במזרח התיכון, והצהרותיה בדבר זכות ההגנה של ישראל הן רק כסות למדיניות תוקפנית נגד ישראל.
התנאים המצטברים הללו צריכים לגרום לישראל לחתור להגדלת העצמאות שלה בניהול המלחמה, ולצמצום התלות בזירה הבינלאומית. וזו משימה שאינה פשוטה. הדרך היחידה בה ניתן לעשות זאת היא על ידי ריצוץ ראש הנחש האיראני.
יחד עם זאת, ייתכן ו"מתקפת הביפרים" מאפשרת דפ"א (דרך פעולה אפשרית) ב' לאסטרטגיה הישראלית, והיא "פריצת טבעת האש" האיראנית, דווקא באמצעות בידוד זירות. כלומר, לייצר הכרעה, או לכל הפחות בידוד, ברמה שמנטרלת את יכולת התקיפה מאותה זירה.
לצערי, את הזירה העזתית לא ניתן להכריע כרגע, משום שנדרשת בה התנהלות איטית וזהירה יותר, בניסיון לשמור על חיי החטופים. יחד עם זאת, גם אם אי אפשר להכריע את עזה, ניתן לבודד ולייבש אותה. לשם כך ההחזקה בציר פילדלפי היא קריטית, לצד הפסקה (בתרחיש האופטימאלי) או צמצום משמעותי (בתרחיש המינימאלי) של הסיוע ההומניטרי, שיחולק בידי ישראל ישירות לאזרחים. את השטח צריך לנקות לאט ובזהירות, כמו שמפרקים מטען חבלה.
הזירה בלבנון היא שונה. תודה לאל אין לנו שם חטופים. לפחות עדיין. לכן, ישראל יכולה לנצל את המומנטום שנוצר, עם נטרולם של אלפי מחבלי חיזבאללה ושיבוש מערך הפיקוד והשליטה של האויב, ולהנחית מכה ניצחת, מהירה יותר, ו"זולה" יותר במונחי שחיקה עבור ישראל.
אם ובתקווה שהמהלך יצליח, ישאל תוכל להתייצב בפני האתגר הגדול ביותר שלה – ראש הנחש האיראני, בלוחות זמנים ויכולות יותר סבירות. בכל אסטרטגיה שישראל תבחר, אל לה להתעכב ולאפשר לאויב לשקם את יכולותיו.
