האופן שבו נקטע, לפחות בינתיים, מהלך ההדחה של גלנט ומינוי סער, מלמד הרבה על מצבנו. כמעט בלתי ניתן להפריד בין הביטחוני לפוליטי ולאישי. אי אפשר גם שלא לתהות על שיקול הדעת של המפטר ושל המפוטר בחדרי המבצעים, כשבחוץ, ולעיתים גם בחדר עצמו, רוחשים המהלכים הפוליטיים לחילופי שר הביטחון. ובכל זאת, שניהם יחד נשאו באחריות לפעולה נועזת, יצירתית, מבריקה, מפתיעה. כל כך מעט היה לנו מאוצר המילים הזה בשנה האחרונה. ודווקא המשב המרענן הזה במלחמת התשה כבדה, עשוי להיות אקורד סיום לשותפות של נתניהו וגלנט. אפשר להחליף שר ביטחון תחת אש, גם ראש ממשלה, אבל קיבלנו המחשה למשמעות. בין אם סיבת עיכוב החילופין היא פיצוץ מכשירי הקשר של חיזבאללה, ובין אם זה הווטו של שרה נתניהו, ישראל נתונה בין אילוצים מלחמתיים כבדים לפוליטיקה קטנה.
ההחלטה לצרף את גדעון סער, בין אם תבשיל ובין אם לא, מעידה על שלוש החלטות דרמטיות שקיבל נתניהו: לא לעסקת חטופים; כן למלחמה בצפון; כן לחוק הגיוס ולתקציב בניסיון לשרוד עד 2026. עוד לפני הפוליטיקה, ישנה המהות. צירוף סער ייבחן במהירות בשדה הקרב. החלפת שר ביטחון תוך כדי מלחמה איננה מאפשרת תירוצים של מאה ימי חסד, גם לא שעה. סער ביקר בעקביות את ניהול המלחמה הכושל והבטיח אלטרנטיבה, ובה הוא ייבחן. האם, בניגוד לגלנט, הוא יצליח לשנות את מדיניות נתניהו לניצית יותר? עצם ההחלטה על מינויו מלמדת שנתניהו מוכן לשינוי. זה גם מבחן הלגיטימציה של סער לכריתת ברית מחודשת עם נתניהו. הוא היה הדובר הרהוט מכולם בתיאור הסכנה הנשקפת לשיטתו מראש הממשלה, אבל בחודשים האחרונים הוא ריכך את הטון האישי, ובמקומו תקף את המדיניות.
ספק אם בחזית הלבנונית יש הבדלי גישות בין שר הביטחון גלנט לשר המיועד סער. הראשון הציע לתקוף בצפון כבר ביום הרביעי למלחמה; השני המליץ על מתקפת פתע יזומה מול חיזבאללה כבר לפני כמה שנים, במאמר שפרסם בתקופת פסק הזמן שלקח מהפוליטיקה. השאלה היא האם סער חילץ מנתניהו הבטחה לשינוי מדיניות כבר במשא ומתן הפוליטי ביניהם.
בחודשים האחרונים ריכך סער את הטון האישי נגד ראש הממשלה ובמקומו תקף את המדיניות. בה הוא גם ייבחן, אם וכאשר
להחלפת שר ביטחון במלחמה יש גם מחירים שצריך לשקלל: אובדן של ידע נצבר, ניסיון והיכרות עם התוכניות. ויש גם מחירים להשארת הקיים: דם רע שהצטבר, קיבעון. סער הקפיד לבקר בחריפות את מערכת היחסים המעורערת בין ראש הממשלה לשר הביטחון. ייתכן שהוא ונתניהו יבנו יחסי אמון מוצלחים יותר, אבל זו הנחה שראוי לפקפק בה על בסיס ניסיון העבר והחשדנות שנחשפה שוב השבוע. ראש ממשלה צריך אמון בשר הביטחון שלו, והציבור צריך אמון בראש הממשלה שלו. דווקא העוינות שבינו ובין ראש הממשלה (ובני גנץ, כשהיה בקבינט המלחמה) הייתה כלי לבחינת ההחלטות המשותפות. אם הם מסכימים על המבצעי למרות הפוליטי, כנראה הכיוון בסדר. אלא שההחלטות הפסיקו להיות משותפות, ולכן האתגר הגדול אף יותר יהיה הרחבת יחסי האמון עם הציבור, בדגש על אלו שלא תומכים בממשלה אבל עדיין סמכו על גלנט וראו בו גורם מאזן כבר כאשר הפגינו נגד פיטוריו הקודמים, במרץ 2023. סער מגדיל את הקואליציה, לא בטוח שאת התמיכה בממשלה. לפי הסקרים, שר האוצר לא עובר את אחוז החסימה. אם סער יצטרף, כך יהיה גם לגבי שר הביטחון.
לא רחוק מבן־גביר
מראשית המו"מ, תנאי הסף של סער היה תוחלת פוליטית. הוא לא יצטרף לקואליציה לזמן קצר וישלם את המחיר הציבורי, בלי להבטיח שתהיה לו לפחות שנה בתפקיד כדי לשקם את עצמו מתוך לשכת שר הביטחון. סער, שמתנגד לעסקת החטופים בנוסח שנידון בשבועות האחרונים, המתין להחלטה סופית של נתניהו בחזית הזאת, שיש לה השלכה ישירה על היציבות הפוליטית של הממשלה. אריה דרעי, שתמך מאוד במהלך הצירוף של סער, מקווה שהוא ידלל את בן־גביר, אבל לפחות בסוגיות הביטחונית הוא יגלה שסער לא רחוק מיו"ר עוצמה יהודית. כמוהו הוא מתנגד לעסקת חטופים, כמוהו הוא דורש קו לוחמני יותר. הרווח מבחינת דרעי יהיה אולי בחוק הרבנים. סער מסביר בשיחות סגורות שהניצחון במלחמה גדול יותר מכל איבה פוליטית, ומקווה שמחנה רל"ב עוד ישפוט אותו בדיעבד כמי שיסיר סופית את הרפורמה המשפטית מסדר היום.
לחרדים המהלך הזה משתלם במיוחד מפני שסער נותן להם מתנה יקרה מאין כמותה: חוק גיוס נוח. גם כאן סער נשבע שלא יוותר וייצמד לנוסח של מערכת הביטחון, אבל זו הגדרה רחבה מאוד, ומערכת הביטחון יודעת לספק המלצות לנחת רוחו של השר. במובן הזה גלנט היה נוקשה יותר. הוא לא הסתפק בהסכמה מעשית על מה שיכולת העיכול של הצבא מאפשרת, אלא דרש הרחבה הצהרתית של מעגל המשרתים מתוך תפיסה שוויתור על כך יפגע במוטיבציה של המחנה המשרת.החרדים משוכנעים שכניסת סער מבשרת על תפנית רחבה יותר. ביהדות התורה צופים מפנה דרמטי ברוחה של היועמ"שית. מבחינתם אם סער בפנים, היועמ"שית, שהוא מינה כשר משפטים, תפסיק להערים קשיים.
גדעון סער חושב שצריך לפתוח חזית בצפון, ולהפעיל יותר לחץ בעזה. אולי הוא צודק. אבל אם זה נכון, ישראל כשהוא שר ביטחון תיכנס לשנת לחימה שלא ידעה כדוגמתה. לא ייתכן שבמקביל היא תשחרר חרדים מגיוס. בלתי נתפס ששר ביטחון חדש שהולך לשלוח את מאות אלפי ילדינו ואחינו לחזית עקובה מדם, יסכים מאחורי גבו של הציבור לדיל שפוטר את החרדים לחלוטין משותפות במאמץ.
היחיד שלא התחזק
הפרסום על המגעים המתקדמים בין סער לנתניהו תפס את יו"ר האופוזיציה לפיד בביקור מדיני בוושינגטון. גם המועמד המוביל לראשות הממשלה, נפתלי בנט, תועד השבוע מעבר לים. המשימה הפוליטית של שניהם לא אמורה להתבצע בחו״ל, אלא בקרב מאה ועשרים חברי כנסת. הסקרים שבהם קואליציית נתניהו מובסת עלולים לחלוף אם הם לא יצליחו לדחוק את הקץ ולקרב את מועד הבחירות.
לשניהם, וגם לליברמן, שניהל מגעים עם סער, היה מודיעין על כוונותיו של סער. גנץ, שותפו לרשימה בבחירות האחרונות, איבד את סער מזמן. איכשהו כל אלו הניחו לו להתקדם. סער הוא היחיד בימין־שמחוץ־לקואליציה שלא התחזק במלחמה. ליברמן ובנט נסקו, אבל הוא לא הצליח להתייצב בסקרים על יותר מאחוז או שניים. זו הסיבה שהוא החליט להצטרף לנתניהו אחרי שנשבע להחליף אותו. שנה של מלחמה, אבן לא נשרה מקואליציית ה־64 שלו. להפך, היא התרחבה. השורד הפוליטי האולטימטיבי התמודד עם מצוקה פוליטית חריפה, אבל כעת מתברר שסער נקלע למצוקה פוליטית חריפה אף יותר. האופוזיציה הייתה צריכה לגרד חמישה, בינתיים נתניהו הוא שמקלף ממנה ארבעה.
