נתוני המדד שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מזכירים לנו שהאינפלציה עדיין כאן, חיה ובועטת. שני הגורמים העיקריים לעלייה של כמעט אחוז שלם במדד בחודש אוגוסט, הם הקפיצה במחירי הטיסות והזינוק במחיר העגבניות. לכאורה, מי שלא טס לחו"ל, וגם צמצם את רכישת העגבניות בעקבות הזינוק במחירן – לא אמור לחוות את ההשפעה. העניין הוא שהמדד הזה משמש לתמחורים ולחישובים שונים ומשפיע על המשק בתחומים רבים, באופן שנוגע גם לאלו שהצליחו למצוא תחליף זול יותר לעגבניות.
אולי ההשפעה העיקרית והמהותית ביותר מבחינת משקי הבית היא בהלוואות צמודות־מדד, ובראשן הלוואות המשכנתא. נכון לחודש אוגוסט, 32 אחוזים מיתרת המשכנתאות היו במסלולים צמודי מדד. מדובר בחוב מצטבר בסכום של כ־185 מיליארד שקל. החשש של הלווים הוא לרוב מעליית הריבית והשפעותיה על המשכנתא, אבל שוב אנחנו מקבלים תזכורת שעם כל הכבוד לריבית, גם האינפלציה היא מכה לא קטנה. בתוך חודשיים זינק המדד ב־1.5%, שינוי גדול ומפתיע עם השפעה מהותית על הלווים.
מה שמטעה במסלולים צמודי המדד הוא הריבית הנמוכה־יחסית המוצעת שם. לרוב אפקט ההצמדה לא ניכר בהתחלה, וזה עלול להטעות. זאת בניגוד למסלולים בריבית הפריים – שם כל שינוי בריבית משפיע בצורה ישירה וניכר באופן מיידי בהחזר; כך ראינו בשנה שעברה זינוק של מאות שקלים בהחזר החודשי בתוך חודשים ספורים. לעומת זאת, ההצמדה למדד משפיעה על יתרת הקרן (יתרת ההלוואה שטרם שולמה) ועל תשלומי הריבית, כך שהשפעתה על סכום ההחזר החודשי נמוכה, שכן היא נפרסת לאורך כל יתרת חיי ההלוואה.
אינפלציה גואה היא תזכורת נוקבת לשחיקת הכסף שלנו, ואין דבר שנשחק יותר מכסף שעומד בחשבון העו"ש בלי שהוא נושא ריבית
בדיקה שערך בנק ישראל באפריל אשתקד ובחנה הלוואות שניטלו בשנים 2021־2022 במסלול צמוד־מדד, העלתה כי למרות ההחזר החודשי של הלווים, סכום ההלוואה שנותר (הקרן) היה גבוה יותר מהסכום בעת נטילת ההלוואה. כלומר, גם אחרי שנה־שנתיים של תשלומים חודשיים, קצב "סילוק" ההלוואה היה נמוך מהתוספת לקרן שיצרה ההצמדה למדד המחירים לצרכן. "לאינפלציה יש השפעה מהותית יותר בראי כלל ההלוואה, שאינה מקבלת בהכרח ביטוי באמצעות השינוי בסכום ההחזר החודשי", מסכמים זאת בבנק ישראל.
המציאות הזו מזכירה לנו כמה חשוב לבחון את מסלולי ההלוואה ואת משמעויותיהם לאורך זמן טרם לקיחת המשכנתא, ולא להתפתות בהכרח לריבית שכרגע נראית נמוכה.
אלטרנטיבה לפיקדון בבנק
מציאות של אינפלציה גואה היא תזכורת נוקבת לשחיקת הכסף שלנו, ואין דבר שנשחק יותר מכסף שעומד בחשבון העו"ש בלי שהוא נושא ריבית. לפי בנק ישראל, בחשבונות העו"ש של הציבור יושבים כרגע כ־365 מיליארד שקל, והכסף הזה מאבד מערכו בקצב האינפלציה.
העברת הכסף לפיקדון זמני בבנק היא מהלך מתבקש, אבל יש גם אפשרויות שיכולות להיות טובות יותר. הריבית על הפיקדונות בבנקים נעה בממוצע סביב 2.5־3.5 אחוזים לשנה. זה אפילו לא מכסה את שחיקת האינפלציה, שמגיעה כרגע בחישוב שנתי לכ־3.6%. אז נכון, יש כאלה שיש להם סכומי כסף גדולים והם מצליחים להתמקח עם הבנק ולקבל ריבית קצת יותר אטרקטיבית, אבל רוב הכסף שהועבר לפיקדונות נמצא בממוצעי הריבית שהזכרנו.
אז איך אפשר לשפר? מסתבר שיש אלטרנטיבה לפיקדון הבנקאי. כתבנו עליה כאן בעבר, אבל על רקע האינפלציה היא מקבלת כעת משנה תוקף ולכן כדאי לחזור ולהזכיר. קרן כספית שקלית היא קרן נאמנות המשקיעה באפיקים סולידיים לטווח קצר (בהם גם פיקדונות בנקאיים). הקרנות הכספיות הן בעלות רמת הסיכון הנמוכה ביותר מבין כל קרנות הנאמנות, ויש להן כמה יתרונות על פני הפיקדונות.
יתרון בולט במיוחד בתקופה של אינפלציה כמו עכשיו, הוא סוגיית המיסוי. פיקדון רגיל מחויב במס של 15% מהרווח הנומינלי. כלומר, לא משנה מה מצב האינפלציה, על כל רווח שתעשו תשלמו 15%. לעומת זאת, בקרן כספית שקלית המס עומד על 25% מהרווח הריאלי, כלומר חל מיסוי רק על רווח מעבר לרמת האינפלציה. במילים פשוטות: אם האינפלציה השנתית עומדת על 3.6%, והקרן הניבה תשואה בשיעור דומה, לא ישולם מס בכלל.
יתרון נוסף הוא הנזילות שלהן – בניגוד לפיקדון "נעול", שאותו ניתן למשוך רק אחת לשבוע, חודש ואף יותר, קרן כספית ניתן לקנות ולמכור מדי יום שבו מתקיים מסחר בשוק ההון. אין עמלת קנייה ומכירה וגם לא נגבית עמלה על עצם אחזקתה (נגבים דמי ניהול שמגולמים בתוך הקרן).
הקרנות הללו מניבות בממוצע אחוז אחד יותר מהפיקדון הבנקאי, ולמרות זאת שיעורן עדיין קטן מאוד מסך השקעות הציבור. מה הסיבה? לבנקים יש כמובן פחות אינטרס לשווק אותן, משום שהן מציבות תחרות לפיקדון הבנקאי, וגם התגמול שהבנקים מקבלים בגינן אפסי. נוסף על כך, התשואה בהן אינה ידועה מראש כמו בפיקדונות. אבל הבעיה העיקרית היא הנגישות הנמוכה שלהן: הלקוח יכול לרכוש קרן כזו רק במסגרת ייעוץ השקעות בבנק או בבית השקעות, בעוד שפיקדון בנקאי כל פקיד בבנק יכול למכור.
רשות ניירות ערך קידמה לאחרונה מהלך חקיקה שיהפוך את הקרנות הללו לדומות הרבה יותר לפיקדון הבנקאי – התשואה הצפויה תוצג מראש, כל גוף פיננסי יוכל להפיץ אותן ולא רק יועצי השקעות, ויוסרו הגבלות נוספות שקיימות כיום. הקרן הזו צפויה להפוך ל"מוצר מדף" נגיש לכולם. לא ברור איפה הסיפור עומד ומתי זה באמת יקרה, אבל גם במתכונתה הנוכחית, עדיין יש באפשרותנו לרכוש קרן כספית וליהנות מריבית גבוהה יותר.
אז איך עושים את זה? פונים לפקיד הבנק, מוודאים שיש לנו אפשרות שהוגדרה בחשבון לרכוש ניירות ערך (אם לא, צריך למלא לשם כך טופס דיגיטלי שהבנק שולח). לאחר מכן נותנים הוראה לבנק אילו קרנות כספיות לקנות. בבחירת הקרנות עצמן כדאי לשים לב לכמה פרמטרים: גודל הקרן – לרוב, לקרנות גדולות עם כמה מיליארדי שקלים יש פוטנציאל להניב תשואה גבוהה יותר; כוח המיקוח שלהן מול הבנקים מעניק להן יכולת לקבל ריבית טובה יותר על הפיקדונות. פרמטר חשוב לא פחות הוא דמי הניהול של הקרן – לרוב הם נעים סביב 0.1־0.2 אחוזים. כמובן, ככל שדמי הניהול גבוהים יותר כך הם שוחקים את התשואה.
ונקודה נוספת: בתקופה האחרונה יותר ויותר קרנות כספיות משלבות בהשקעותיהן גם איגרות חוב (לטווחים קצרים) כדי להוסיף קצת פלפל לקרן, ופוטנציאל לתשואה גבוהה יותר. בהיררכיית הסיכונים, אג"ח לכאורה "מסוכן" יותר מפיקדון בנקאי, אבל זהו סיכון נמוך מאוד (מדובר באג"ח בדירוג גבוה) ובמינון קטן, כך שלדעת רבים הקרן עדיין יכולה להיחשב כאלטרנטיבה כדאית לפיקדון.
אין לראות באמור המלצת השקעה או הנעה לפעולה כלשהי בשוק ההון
