אחרי שנתיים של משא ומתן רצוף עיצומים, כולל שביתה בת שמונה ימים – נחתם הסכם שכר עם ארגון המורים. ההודעות השונות שיצאו הבוקר לעיתונות הציגו גרסאות שונות של אותו ההסכם, כל צד לפי צרכיו ופרשנותו להסכם. מה יש ומה אין בהסכם? ומי יצא כשידו על העליונה?
מה קיבל ארגון המורים בראשות רן ארז?
הדרישה העיקרית של ארגון המורים נגעה לתוספות שכר למורים, והם אכן יקבלו תוספת שכר של כאלפיים שקלים בארבע פעימות. כבר בשנה שעברה סוכמה תוספת שכר של כ-2000 שקלים לכל מורה, אבל ארגון המורים נסוג מההסכמות והעיצומים נמשכו עוד שנה נוספת. בשבועות האחרונים התגלעו אי הסכמות לגבי השנה האחרונה. בארגון המורים דרשו שתוספת השכר תינתן רטרואקטיבית, גם על השנה האחרונה, וגם יתקבל תשלום עבור הימים שבהם המורים שבתו. במשרד האוצר לא רצו לתת שכר על ימי שביתה ובוודאי שלא לתת תוספת שכר על שנה שבה המורים נקטו בעיצומים, לא יצאו לטיולים ולא הגישו ציונים.
בסופו של דבר הוסכם כי המורים יקבלו מענק חתימה של 9,600 ₪ שהם למעשה תוספת רטרואקטיבית חלקית של 800 ₪ לחודש לשנה האחרונה. המורים לא יקבלו שכר עבור הימים שבהם שבתו, שכרם ינוכה בגין יומיים עבודה ואת חמשת הימים האחרים הם ישלימו בחופשות חנוכה ופסח. במשרד האוצר מתעקשים על ניכוי שכר חלקי גם לגבי העיצומים שננקטו בשנה האחרונה, אבל זה עתיד להתברר בבית הדין לעבודה.
הנושא המרכזי שעמד במחלוקת בכל השנה האחרונה הוא החוזים האישיים במערכת החינוך העל יסודית. רן ארז גרר את כל המערכת לשביתה כדי שלא יתאפשר למורים לעבור לחוזים אישיים, אבל אחרי השביתה הכושלת הסכים להתפשר בנקודה הזאת ולאפשר חוזים אישיים בהיקף מוגבל במערכת החינוך. כ-6% מהסגל יוכל להיות מועסק בחוזה אישי. לפי דרישת ארגון המורים זה יתאפשר רק למורים שמחוץ למערכת, ורק לתקופה מוגבלת של חמש שנים. על פי דרישת משרד האוצר כל המנהלים יוכלו להיכנס לחוזה אישי, גם אלה שנמצאים במערכת.
המנגנון בפועל יהיה דומה לזה שגובש עבור המערכת היסודית בהסכם דומה עם הסתדרות המורים. לא יהיה גורם שיהפוך את המערכת על פיה, אבל המהלך אולי יצליח למשוך כמה אנשים איכותיים חדשים אל המערכת. הנוהל המדויק יגובש בהמשך, והשטן כידוע נמצא בפרטים.
בנוסף, משרד האוצר ויתר לגמרי על דרישתו לפישוט הליכי פיטורים שלא מופיעים כלל בהסכמות שאליהן הגיעו עם ארגון המורים. ניצחון מלא לרן ארז בנקודה הזאת.
מה קיבל משרד האוצר?
הדרישות של משרד האוצר היו, מעבר לחוזים האישיים, העברת כמה שיותר כספים לאפיקים 'חכמים' יותר, כלומר כאלה שמיטיבים עם צרכי המערכת. לטענתם, הרוב המוחלט של הכסף בהסכם מגיע למורים לא על פי ותק. חלק הארי יגיע למורים כתוספת שקלית, של כאלפיים שקלים. תוספת שקלית מחזקת את המורים הצעירים יותר מאשר מורים ותיקים, ושכר התחלתי גבוה יותר מסייע למשיכת כוח אדם איכותי יותר למערכת. בנוסף, הוסכם על תוספות שכר לבעלי תפקידים בבתי הספר כמו מנהלות, מחנכות, רכזות ויועצות חינוכיות. יש תוספות מיוחדות למורות לאנגלית ולכימיה – מקצועות במחסור ניכר. וכן גמולי גמישים שהמנהלים יוכלו להעניק למורים על פרויקטים מיוחדים או על תפקידים מיוחדים שהם מבצעים בבית הספר. התוספת העיקרית שהיא מוטת וותק באופן מובהק היא הגדלת גמול ההשתלמות מ-1.2% ל-1.3%.
בנוסף, נושא מעניין ופוטנציאלית משמעותי מאוד: תוספת שעה פרונטאלית לכל המורים, תמורת צמצום שעות פרטניות. מצד אחד זה מגדיל את העומס על המורים שיתבקשו ללמד 25 שעות פרונטאליות מדי שבוע, ומצד שני החלטה שיכולה לסייע מאוד בצמצום המחסור במורים במערכת. תוספת שעה שבועית לכל מורה שקולה לתוספת של אלפיים מורים בכל המערכת. במערכת שנמצאת במחסור מתמיד זה משמעותי.
בנוסף, ארגון המורים התחייב ל"שקט תעשייתי" חמש שנים קדימה, שבהן לא ינקוט בעיצומים או בשביתות. ניסיון העבר מראה שרן ארז מוצא דרכים לעקוף סעיפים כאלה, ועדיין להכריז על סכסוכי עבודה – אבל בבית הדין לעבודה זה באמת תקף, וחברי ארגון המורים כנראה יקבלו צווי מניעה במקרה של שביתה או עיצומים רציניים. מה שמקנה למערכת יציבות לחמש השנים הקרובות.
האם המורים הרוויחו או הפסידו?
בהתחשב בכך שאת מרבית הדברים האלה יכלו לקבל המורים כבר בשנה שעברה, האם השתלמה להם שנת העיצומים האחרונה? בשורה התחתונה, המורים כנראה הפסידו יותר ממה שהם קיבלו, אבל הם לא בהכרח יראו את זה. הם יצטרכו להחזיר חמישה ימי שביתה, ושכרם ינוכה בגין יומיים. הם יקבלו תוספת חד פעמית עבור השנה האחרונה, אבל אם היו חותמים על הסכם בשנה שעברה היא הייתה יכולה להיות גבוהה בהרבה יותר (2000 במקום 800). גם פריסת התוספת הייתה טובה יותר בשנה שעברה – התשלום הראשון היה גבוה מזה שיקבלו עכשיו (1400 במקום 1200). בפועל, זאת לא עלות שהמורים יראו בתלוש השכר שלהם. מענק החתימה יכסה את ההפסדים של השביתה, כך שבפועל המורים יראו שכר גבוה יותר ולא ירגישו את החיסרון של מה שהיו יכולים לקבל. עצם התוספת שניתנת רטרואקטיבית היא בעייתית מאוד כמובן: אם ארגוני עובדים יודעים שהם יכולים לסגת מהסכמות ברגע האחרון ואז לקבל גם כל מה שסוכם עליו וגם עוד תוספות, זה תמריץ בעייתי מאוד.
ארגון המורים הרוויח מצדו תשלומים נוספים לארגון עצמו בדמות "תשלומי רווחה". הם גם נדרשו לתת חמש שנות שקט תעשייתי במקום ארבע שנים – גביית מחיר על השנה האחרונה של העיצומים. יש עכשיו, לראשונה במערכת החינוך, גם תקדים של שביתה שנשברה מבפנים, וזה תקדים בעייתי מאוד לארגון המורים.
