זהו. לאחר פעילות ענפה מאחורי ולפני הקלעים, שמונה רבנים הגישו באופן רשמי מועמדות לתפקיד הרב הראשי – חמישה בצד האשכנזי ושלושה בצד הספרדי. בשונה ממערכות בחירות קודמות, השנה באופן חריג יהיה בגוף הבוחר שוויון בין מספר הרבנים למספר נציגי הציבור – 70 לכל צד (סך הכל 140). הרבנים מן הסתם מכירים היטב את רוב ככל המועמדים ויודעים את מי לבחור. אך בקרב נבחרי הציבור, מהם ראשי הערים הגדולות וראשי המועצות הגדולות, שוררת פעמים רבות מבוכה. הם לא מכירים אף אחד מהמועמדים ואין להם יכולת להכריע במי לבחור.
אז באמת במי לבחור? מיהו הרב שראוי לשבת בכס הרבנות הראשית?
הנה חמישה כללים פשוטים אך יסודיים כדי לבחור נכון. הם עשויים לעזור לא רק לחברי הגוף הבוחר לבחור נכון אלא גם לנו, האזרחים, לבחון האם הרבנים שייבחרו לתפקיד (אחד אשכנזי ואחד ספרדי) אכן ראויים לכך. למרבה הצער, מערכות בחירות לרבנות הראשית שנערכו בעבר הוכיחו שלא תמיד המתאימים הם אלה שנבחרים.
אישיות תרומית – דרך ארץ קדמה לתורה, וכבוד הדת קודם לחיבת הדת. לכן בראש ובראשונה יש לבחור במועמד בעל מידות תרומיות, אשר מקרין על סביבתו נועם ושלווה ומעורר רגשות כבוד. מי שאינו דובר שפה נקייה, מי שאינו ניחן בעין טובה, מי שאינו מכבד את הבריות, לא ראוי לכבוד שיינתן לו.
תלמיד חכם – זו דרישה לכאורה כל כך פשוטה ויסודית, אבל כשהפוליטיקה כל כך מעורבת בבחירות לרבנות הראשית, מסתבר שהדרישה שרב ראשי יהיה תלמיד חכם היא למרבה הצער כבר לא מובנת מאליה. על הרב הראשי להיות תלמיד חכם מובהק, בעל ידע נרחב בכל מרחבי ההלכה והפסיקה, ועם ידע מעמיק במחשבת היהדות. עליו להיות בעל מחשבה מקורית ועמוד שדרה תורני. בדרך כלל ניתן להתרשם מרוחב ידיעותיו ועומק מחשבתו של הרב מספרים שכתב, תשובות שחיבר וגם הסכמות שקיבל.
ממלכתי – הרב הראשי משמש בתפקיד ממלכתי ועל כן הוא חייב להיות מזוהה עם ערך הממלכתיות. הוא לא צריך להגן על היהדות מפני המדינה אלא עליו להצעיד את היהדות יחד עם המדינה. מה זה אומר בפועל? בראש בראשונה, ובמיוחד עליו לתמוך בשירות צבאי לכל. מעבר לכך, עליו להזדהות עם האתגרים הניצבים בפני המדינה והחברה הישראלית (כמו גיור) ולפעול לפתרונם. עליו לא להיות נציג של מגזר מסוים אלא לראות עצמו כרב של כל חלקי העם. עליו לזכור שהוא דמות ייצוגית עבור כלל היהודים בעולם ולכן עליו לכבד ולהיות בקשר עם יהדות התפוצות. נוסף על כך הוא הרב הראשי של מדינה שיש בה גם מיעוטים לא יהודיים, וגם איתם עליו לנהוג בכבוד. במישור הדתי, עליו לאכול מהכשרות שהוא נותן ולסמוך על הגיורים שהוא מאשר. דרכו הדתית צריכה להיות זהה לדרך שהוא מתווה למדינה.
עצמאי – יש לשמור על עצמאות התורה וההלכה, ולכן יש לנתק את הרבנות מהפוליטיקה. אסור לבחור במועמד שיהיה עושה דברם של פוליטיקאים וגורמי כוח אחרים. ההלכה לא אמורה לשרת אינטרסים של בעלי שררה וגם לא אמורה לכפות עצמה באמצעות כוח. המסורת היהודית צריכה להוות גורם משיכה בגלל יופיה ועושרה ולא בגלל כוחה הפוליטי.
שליחות – יש לבחור במועמד המונע משליחות למען עם ישראל ולא מרדיפת כבוד. אפשר לבדוק זאת בקלות – אם המועמד אומר שהוא המתאים מכולם והוא בטוח שהוא ימלא את התפקיד בהצלחה, אין לבחור בו. אם המועמד אומר שישנם טובים ממנו, ושהוא חושש שמא לא יצליח למלא את המשימה אבל הוא מוכן לנסות – זהו האיש.
זהו. חמישה כללים בלבד. פשוטים וקלים לבדיקה. האם נזכה לרבנים ראשיים שיתהדרו בהם? ביום ראשון הבא נדע.
