יש לי תחושת גירוד וחוסר סבלנות אל מול הקמפיין האגרסיבי סביבנו של תנועת "הרבעון הרביעי". עד היום הכרנו את התנועה הזו כתנועה שחותרת להידברות ושיח בין חלקי העם. כיום היא מופיעה עם המטרות הפוליטיות המוצהרות הראשונות שלה: דרישה לממשלת אחדות עכשיו. הקושי שלי עם הקמפיין הזה שלח אותי לשוחח עם חברים ומכרים שהם פעילי הרבעון. מהשיחות יצאתי מוטרד עוד יותר.
אלה הבעיות שלי עם הקמפיין שמכסה כעת את המדינה.
1. מה האג'נדה של הרבעון הרביעי? חברים רבים כתבו לי מה היא, והתוצאה: אין לי מושג.
הם בעד לפרק את החרם בין הגושים הפוליטיים. את זה הבנתי וזה מבורך. אבל בסוף יש מדינה לעשות איתה משהו. הרבעון לא מוציא בקמפיין שלו עמדות לציבור, הוא מוציא סיסמאות – והסיסמה הראשית של הקמפיין היא לא פחות מהזויה בעיניי. "רק ממשלת אחדות תביא ניצחון". "רק ממשלת אחדות תחזיר את החטופים". איך? באיזו דרך? מה הממשלה הנוכחית עושה לא נכון שצריך לעשות? איפה נמצא פתרון הקסם שעוד לא ראינו עד עכשיו? הרי גנץ כבר היה בפנים. לפיד הוא הבשורה? למה?
לי משתקף שאין לרבעון שום תשובה רצינית לשאלות האלה מלבד דיבורים תיאורטיים על אחדות. וזה בעיניי גם מוטעה, וגם חסר אחריות.
2. התגובות של הפעילים לשאלותיי לעיל היו, כאמור, מטרידות. שני סוגים עצבנו אותי במיוחד. הראשון – דרשו ממני (כשלעצמו חוצפה) להגיע למפגשים של הרבעון לפני שאעז להעביר עליו ביקורת. ובכן, אשמח לדעת האם פעילי הרבעון היו במפגשי בית של כל המפלגות והתנועות הפוליטיות שהם מעבירים עליהן ביקורת. הם לא, ובאמת זה לא עובד ככה. אבל מהותי יותר, תנועות פוליטיות נדרשות לתקשורת עם הציבור. הרבעון הרביעי נמצא בקמפיין מאוד אינטנסיבי. אני יודע מה יש בו. אני יודע מה התנועה הזו אומרת מאז שהוקמה. אם המסרים כל כך מוטעים עד שצריך ללכת לביקור בית כדי בכלל להבין – אז שוב, המצב קשה.
ושנית, ענו לי בצורה אמנותית כזו, פיוטית, מלאה ביטויים ומטאפורות. מטרת התנועה היא להסתכל למציאות בעיניים, הסבירו לי. מטרת התנועה היא לסכל את כוונותיו של סינוואר לפלג אותנו. ועוד כל מיני דברים מופשטים שאפשר לפרש אותם איך שרוצים. צורת דיבור כזאת דומה מאוד בעיניי לדרישה המקוממת שאבוא לחוגי בית. למה?
כיוון שיש ארגונים שמציעים לך רעיונות, ויש ארגונים שמציעים לך שפה.
ארגונים שמציעים לך רעיונות מכבדים אותך. רואים בך אישיות עצמאית שיש לה הכלים לשמוע ולהשתכנע, ומנסים בהתאם לשכנע אותך. אבל מי שמציע לך שפה רוצה לזרוק את הראש שלך לפח. עד שלא תכיר בכך שרב פלוני יודע הכול, או שמין ומגדר זו המצאה, או שמחשבה יוצרת מציאות או כל שפה-שכופה-את-עצמה שאתם מכירים – אתה לא כשיר בכלל לוויכוח איתי. לכן עליך ראשית כול להשליך מעליך את צורת החשיבה שלך, לקבל עליך את צורת החשיבה שלי ואז הכול יהיה ברור כשמש.
אני מתקומם כשמנסים למכור לי שפה. אני מאבד את זה. אני מכיר מבפנים צורת חשיבה של קהילה סגורה, ואני נחוש מאוד למחות ולפנצ'ר את הבלון כשאני רואה כזה סביבי. אולי יותר מדי. אולי אני צריך להניח לזה. אבל זה מאוד מטריד אותי.
3. תנועה שעוסקת בדברים שהם בעיניה עצומים ממש, מביאים גאולה לעולם, צו השעה – עלולה בקלות ליפול לחשיבת יחד. זו חשיבה שבה כולם מחזקים את כולם, כולם מרימים לכולם, הביקורת נעלמת, נוצרת אקסטזה של ביחד עד שנוצר ניכור משמעותי מהעולם שמחוץ לקבוצה. סיטואציות כאלה קורות לא מעט ולרוב נגרמות בכאב רב לכל הגורמים. וזו הביקורת הכמעט-אחרונה שלי: גם אם לחממה הרעיונית שיצרתם הגיעו בוגרי המגזר החרדי, הדתי לאומי והחילוני, אל תשלו את עצמכם שזהו העולם. שהעולם בפנים. לא, זוהי חממה. וכשיוצאים ממנה צריך להתרגל לעולם ולחזור לעבוד בכללים שלו.
4. בהמשך לסעיף הקודם, חבריי פעילי הרבעון מרבים לומר שעד היום פוליטיקה הייתה שוק של תחרות ומחלוקת, והרבעון הולך לשנות את זה. אחת אפילו הציעה לבטל את המפלגות.
ובכן, זו תוצאה עגומה של אקסטזת הביחד שנוצרת בחממה. נוצרת תחושת כל-יכולת, כאילו אם רק נרצה ונדחף, אנחנו נשנה סדרי עולם. זה קרה למפגינים נגד ההתנתקות, זה קרה למחאה נגד נתניהו, זה קורה בחממות אקסטטיות של ביחד וזה קורה גם כאן. זה מתרסק בדרך כלל ברעש גדול. גם אם תהיו ביחד, גם אם תשירו שיר חדש, עדיין אתם כפופים לחוקי טבע האדם והעולם. וכשאתם בזים לו, אתם בזים לאנשים שסביבכם. צריך לייחס כובד משקל גדול לסיבה שבגללה תנועות כאלה לא הצליחו עד עכשיו, ולנסות לפעול ככה שהחוקים עצמם, הטבע עצמו יסללו לכם את הדרך להצלחה. ואם פוליטיקה היא עולם של תחרות, להבין שאחדות היא מטרה חברתית אך לא פוליטית, ויש כאן רק עניין של בחירת מחלוקות בחכמה. לא המצאת הגלגל מחדש.
בהצלחה גדולה. מכל הלב.
