מותחן האימה החדש "אל תוציא מילה" הוא עיבוד לסרט הדני "לשון הרע" מלפני שנתיים. הגרסה החדשה מציעה כמה שינויים, אך לא בטוח שהיא מצדיקה צפייה אם ראיתם את המקור. לכל השאר לעומת זאת, מחכה חוויה מותחת ששווה את זמנכם.
במהלך טיול באיטליה פוגשת משפחת דלטון האמריקנית משפחה בריטית המתגוררת בחווה מרוחקת. למרות הבדלים ברורים בטמפרמנט, נוצר קשר חברי נסיבתי והדלטונים נענים להזמנה להתארח לסופ"ש ארוך בחווה. מרגע שהם מגיעים, התנהלותם של המארחים נעשית משונה ואף מטרידה וככל שהשהות מתארכת, את מקומן של המבוכה והחשש מחליפה תחושת סכנה אמיתית.
אם צפיתם בטריילר ובאתם במחשבה שלפניכם סרט אימה אינטנסיבי, אתם עשויים להתאכזב. בהתאם למקור, הבמאי והתסריטאי ג'יימס ווטקינס יצר מותחן שבונה את מהלכיו על אש קטנה ושם את הדגש על מתח תת־קרקעי שהולך ומזדחל אל פני השטח. זה מתחיל מאוסף רגעי מבוכה, כאלו שבתחילה אפילו נראים משעשעים אך יגרמו לכם גם לנוע במושבכם באי־נוחות. אט־אט מצטרפות לחוויה שלל התנהגויות ביזאריות טורדות מנוחה של המארחים ועד שתבינו כי רב הנסתר על הגלוי, כבר תמצאו את עצמכם על קצה המושב.
ווטקינס עושה שימוש מוצלח בדמויות כדי להעצים את הסיטואציה הנפיצה, הן בחשיפה ההדרגתית של הקשר הרעוע שבין בני הזוג דלטון (מקנזי דיוויס וסקוט מקניירי) ובמיוחד בדינמיקה המלחיצה שמתהווה בין הגברים. אלו מקיימים מאבק קמאי של ממש, כשדמות האלפא הרעילה של המארח – ג'יימס מק'אבוי, שמאז "ספליט" הבהיר כמה הוא מדהים בגילום פסיכופתים – משמשת איום מתמיד, מנטלי ופיזי על האורח העירוני הנרפה. דווקא השליש האחרון שמצית את חבית השריפה שעליה התנהלה העלילה לא עומד בציפיות. למרות פרצי המתח והאלימות האינטנסיביים, יש בחשיפת האמת משהו מאכזב, כשהסגנון הפרוורטי עוכר השלווה והמסקרן שהוביל את הסרט מפנה את מקומו לפתרון גנרי מדי.
*
ההגדרה "סרט של נטפליקס" כבר הפכה מזמן לשם נרדף לבינוניות. במקרה הטוב. לכן, תמיד מרענן להיתקל בפלטפורמה ביציאה מוצלחת כמו "רבל רידג'" ואנחנו כאן כדי להעיר את תשומת ליבכם לעניין. טרי ריצ'מונד (ארון פייר) בסך הכול רצה לשחרר בערבות את בן דודו ממעצר. אבל בכניסה לעיירה שלבי ספרינגס הוא חווה אלימות משטרתית ללא פרובוקציה מצידו וכספו מוחרם בתואנה מפוברקת. העניין הוא שאם בן הדוד לא ישוחרר לפני שיישלח לכלא, הוא יחוסל שם ביומו הראשון. טרי נאלץ לפתור את הבעיה בכל מחיר ומגלה שחיתות משטרתית שמאיימת על עיירה שלמה. מזל שיש לו הכשרה צבאית מיוחדת.
התקציר הזה אולי נשמע כמו מתכון לסרט "אבא" צפוי, אבל התסריט של הבמאי־תסריטאי ג'רמי סאלנייר ("חורבה כחולה") הוא הכול חוץ מבנאלי, ויאתגר את ציפיותיכם במארג קצבי של תפניות והסלמת קונפליקטים. הוסיפו לזה בימוי חכם שדופק כמו שעון שווייצרי, והתוצאה היא סרט שלופת מהרגע הראשון ולא משחרר לרגע במשך שעתיים.
אחרי שליש ראשון שנראה כמנווט לטריטוריית הביקורת החברתית של "משחק הדמים" (רמבו 1), מתברר שסאלנייר חותר בכלל לתבנית המערבון הקלאסי שבו הזר העלום רוכב אל העיירה ומתעמת עם השריף המושחת. אבל גם כאן מגיע טוויסט – הפעם לא מדובר בשטיק הגיבור שלוקח את החוק לידיו ופורק כל עול מול הרעים. טרי מתאמץ תמיד לפעול בגבולותיו הסבירים של החוק ולשם כך עליו להפגין תבונה, יצירתיות וכישורים מיוחדים שהופכים אותו ואת מסעו למפתיעים.
נציין לשבח גם את פייר הבריטי, האנונימי למדי. האיפוק והעוצמה השקטה שלו כטרי משפריצים כריזמה והוא נושא את הסרט על כתפיו בקלילות בוטחת שלא תחמוק מעיניה של הוליווד. רבל רידג' הוא בדיוק מה שסרט סטרימינג טוב אמור להיות, וכרגע, זהו בפירוש אחד הדילים היותר מוצלחים לשעתיים מול המסך.
