במרכז עלילת "הנאשמות" עומדות שתי אחיות תאומות המתקשרות כמעט בו זמנית למוקד המשטרתי כדי לדווח על רצח אביהן בידי האחות השנייה. הן נעצרות בו במקום ואף מועמדות למשפט משותף – כשברור שהרשעתה של האחת תביא לזיכוי האחרת, ולהפך. הקורא מוצא את עצמו במרכזו של משחק מוחות מתוחכם, בין משחקי פרקליטים, מניפולציות, שופט קשוח ותובע אכזרי. עברן הבעייתי של כל אחת מהאחיות מתגלה גם הוא לאט־לאט ומוסיף לחשדות, כמו גם גופות נוספות שהולכות ומצטברות ככל שהספר מתקדם.
מה שהופך את הנאשמות ליצירה יוצאת דופן הוא טכניקת הכתיבה הייחודית שבה בחר קוואנו. הספר בנוי מפרקים המתחלפים בין נקודות המבט השונות, כאשר כל דמות מספרת את גרסתה לאירועים. אך הטוויסט המבריק הוא בפרקים הנכתבים מנקודת מבטה של הרוצחת – בעילום שם. לאורך כל הספר פרקים ארוכים מתארים את פעולות הרוצחת באופן מוקפד שלא חושף את דמותה האמיתית, כך שכל פרט יוכל להתאים לשתי החשודות. טכניקה זו יוצרת מתח שהולך ונבנה אף מעבר לפורמט הרגיל, כאילו גם הסופר משתדל לשחק עם ציפיות הקורא ולהתגרות בו.
זו נקודת החוזק המרכזית של הספר. הכתיבה המיומנת של קוואנו יוצרת פרקים שבהם נדמה כי שתי הדמויות אשמות, פרקים שבהם נראה ששתיהן חפות מפשע, וברוב הזמן לא ניתן להכריע מי משתי הנאשמות – הלא־נחמדות כשלעצמן – מרושעת יותר.
לצד הסיפור הראשי נוצרת דינמיקה מרתקת גם בין פרקליטי הנאשמות. אדי פלין, פרקליטה של אחת מהן, מבקש להקפיד לעמוד רק לצד מי שהוא באמת מאמין בחפותה. מולו ניצבת קייט, פרקליטה צעירה שחייבת להוכיח את עצמה בתיק הזה – ומוצאת את עצמה מתלבטת פעם אחר פעם האם היא בצד הנכון של המתרס. סיפורם של שני הפרקליטים משתלב היטב בעלילה כולה, ובניגוד לנאשמות שאינן מעוררות סימפטיה, דווקא הפרקליטים של שני הצדדים מתגלים בצדדים האנושיים שלהם, בניגוד לתדמית המקצוע.
מעבר להיותו מותחן פסיכולוגי מרתק, הנאשמות הוא גם מותחן משפטי משובח. קוואנו מצליח להציג בפנינו את עולם המשפט (האמריקני) על כל מורכבותו, תוך שהוא חושף את הקורא לדרכי החשיבה המשפטית מאחורי כל טיעון. הספר מתאר בפירוט את תהליך הצגת הראיות ופסילתן, מדגים כיצד פרטים קטנים יכולים להטות את הכף בין זיכוי להרשעה והופך את הקורא למשתתף בחבר המושבעים לכמה שעות.
חשוב לציין כי הספר כולל תיאורי אלימות ורצח שעלולים להיות קשים לקוראים רגישים. אף שתיאורים אלה אינם תופסים מקום נרחב בספר, הם עלולים להיות מטרידים למי שאינו חובב של תיאורי רצח מפורטים.
יש ספרים שנהוג להגדירם כספרי טיסה, הם אמורים להיות קלילים ולהעביר את הזמן בקלות. הנאשמות אינו שייך להגדרה הזו, כי הוא מצליח לתפוס את הקורא באופן שאינו קליל ונינוח, והוא אינו מאפשר להסירו מהידיים עד הסוף. כשתרצו חוויה כזו – אל תפספסו אותו. הנאשמות נותן בדיוק את מה שצריך לבקש ממותחן משפטי – תעלומה שאי אפשר לנחש את סיומה עד לעמוד הכמעט אחרון, אין־ספור פיתולים, דמויות מרתקות וכתיבה מעולה. זהו ספר מתח פסיכולוגי ומשפטי שמצליח לשלב בין עלילה מרתקת לבין חקירה מעמיקה של הנפש האנושית ומערכת המשפט.
