הסתיימו עיצומי ארגון המורים. אחד האירועים הכי משמעותיים שיכולים להשפיע על ההווה והעתיד של החברה הישראלית – העיצומים של הארגון שאחראי לחינוכם של הנוער שלנו בכל רחבי הארץ – הסתיימו באישון לילה.
כן, זה לא פתח מהדורות חדשות ולא התקימו ראיונות אינסופיים בעניין באמצעי התקשורת.
נכון שאנחנו בתוך מלחמה גדולה שאולי סוף סוף תחזיר את תושבי הצפון הביתה, אולי זו הסיבה שאין קשב גדול ובטח לא מעמיק, לסוגיות של חינוך וחברה. ובכל זאת, העובדה שאנחנו בתוך מלחמה, לא מנעה מהארגון להכריז על שביתה ולהשאיר את התלמידים בבית. וכאילו אין מספיק חזיתות, המורים נקלעו לעוד חזית של הכרעה: האם לתת ציונים לתלמידים או לא לתת, לבוא לימי הערכות או לא, ועוד משימות מהותיות בעבודת החינוך כמו אירועים חברתיים, טיולים ועוד.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעיצומים ואף השביתה, לא הדירו שינה מרבים מאיתנו. מדובר בילדי בית ספר תיכון, כך שהעובדה שהם לא הולכים לבית ספר, לא פגעה ביכולת של הורים לצאת לעבודה. ממילא הם לא למדו בשנה שעברה כי הייתה מלחמה ולפני כן, שנתיים של קורונה, אז מה כבר יכול להתרחש.
אני רוצה להניף פה תמרור אזהרה: אם החינוך ייזרק לחצר האחורית, גם הניצחון בשדה הקרב לא יעזור לבנות חברה ישראלית.
היכולת שלנו לבנות את עצמנו כחברה, לעסוק בשאלות הגדולות של זהות, היכולת שלנו לקדם מצוינות ולדחוף את המערכת קדימה תלויה בהחלטה שלנו לשים את החינוך על סדר היום. לא ליד, לא בערך, לא כמעט, במרכז!
העיצומים אומנם הסתיימו, ואתם הסתיימה עוד מערכה אחת בסבב הקרבות של ארגוני המורים מול משרד האוצר, אך הם הסתיימו באכזבה גדולה. אמנם יש תוספת לשכר המורים וניתנה דריסת רגל רשמית ליכולת לאפשר גמישות בהעסקה של מורים בחוזים אישיים, אך אחרי מערכה כל כך גדולה – אין פה בשורה גדולה. להיפך, גם את ההישג החשוב שהיה בעבר – היכולת לתת שעות תמיכה פרטניות לתלמידים מתקשים או מצטיינים, שהשיעור בכיתה לא מאפשר להם לבוא לידי ביטוי – קוצץ ממשרת המורה כדי לאפשר את ההסכם.
צריך ליצור אפשרת לפטר מורים לא ראויים. ההגנה עליהם בתוך בית הספר לא מקדמת את החינוך ולא מחזקת את התדמית של המורים.
המשימה שלנו היא שהטובים ביותר ירצו לבוא לחנך וגם יישארו. הם יבואו גם בגלל שכר מכבד וגם אם יאפשרו להם לעסוק באופן אמיתי בחינוך – ליצור, לקדם, לטפח ולתת מענה לתלמידים. לנו צריך להיות אינטרס שהסביבה החינוכית תהיה סביבה מפתה למורים ומנהלים. סביבה של של יצירתיות ושל חופש, שהמורים יבואו עם תחושת משמעות ואחריות לעתיד החברה.
הדרך שבה הסתיימו העיצומים ונחתם ההסכם – מנציחה את הבינוניות. דווקא בימים האלו, כשאנשי החינוך נמצאים במציאות מאתגרת כל כך – לנהל למידה בתוך הטלטלה הגדולה – אנחנו חייבים לתת להם יותר כבוד והערכה. זה העתיד שלנו.
