סיפוח הסמכויות המואץ של בג"ץ עומד לחול בקרוב גם על ההחלטה אם להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה האחרונה. חוק ועדות החקירה 1969 קובע שלממשלה יש מונופול על החלטה כזו (ובמקרה מסוים, שאינו תקף כרגע, גם ועדת הכנסת לביקורת המדינה), אבל השופטים עומדים לדון בהקדם בעתירה של עשרות בכירי שמאל ואופוזיציה, המבקשים לכפות על הממשלה הקמת ועדה כזאת, במקום לדחות אותה על הסף. הטענה הפרדוקסלית של העותרים אומרת שהימנעות הממשלה מהקמת ועדה חקירה נגועה בחוסר סבירות קיצוני.
בדרך כלל, עתירות שעניינן חוסר סבירות קיצוני נוגעות להחלטה שהממשלה כן קיבלה, לא להחלטות שהיא לא קיבלה. שום עותר לא העלה עד כה בדעתו את האפשרות שבג"ץ יכפה על הממשלה לתקוף את הכור הגרעיני באיראן, בטענה שהימנעות מתקיפה נגועה בחוסר סבירות קיצוני. אילו הוגשה עתירה כזאת, בג"ץ היה מנפנף אותה לאלתר ופוסק הוצאות לעותרים. אבל עכשיו, לאחר שהיועמ"שית הבהירה כי לא תייצג את הממשלה גם בדיון בעתירה הנ"ל, יש סיכוי גבוה שבג"ץ יזרום עם העותרים. מי שביטל כבר את חוק היסוד בעניין עילת הסבירות, חזקה עליו שלא יימנע מלהעניק לעילה הזו פירוש קיצוני חדש.
על פי החוק, נשיא בית המשפט העליון ממנה את חברי הוועדה. לפחות אחד מהם אמור להיות שופט עליון או מחוזי, לשעבר או בדימוס. כלומר, הנשיא גם יקים את הוועדה וגם יקבע את הרכבה. לאור ההתנהלות הקנאית של נציגי העליון בוועדה לבחירת שופטים, התנהלות שנועדה לסכל מראש כל סכנה לרענון השקפות העולם בערכאה הזו, קלושים הסיכויים שנזכה לראות הרכב חברים מפתיע. בלי ספק נקבל ועדה לעומתית מאוד לממשלה הנוכחית, ולפיכך גם ועדה שחלק גדול מהציבור מפקפק ביושרתה. היא תרשיע את ראש הממשלה ואת שר הביטחון באחריות למחדל, אומנם החלטה סבירה בהחלט, אבל קרוב לוודאי תתנזר מנגיעה משמעותית בשורשי המחדל: אוסלו, ההתנתקות, הבריחה מלבנון בשנת 2000, והמעורבות הכבדה של בג"ץ עצמו בהוויה הביטחונית שהובילה למחדל אוקטובר.
בשבוע שעבר הזכיר כתב המשפט אבישי גרינצייג בטור שלו בעיתון "בשבע" את פסיקת בג"ץ המדהימה מ־2018 בעניינם של שני מחבלים עזתים, אשר נפצעו מאש כוחותינו באירועי הגדר. שלושה שופטים, ובהם גם השופטת השמרנית לכאורה יעל וילנר, ציוו על המדינה לאפשר לשניים מעבר מעזה ליו"ש לצורך קבלת טיפול רפואי דחוף. במילים אחרות: בג"ץ כפה על המדינה להושיט סעד לשני אויבים שלה, שאינם מתגוררים בשטח הנתון לשליטתה ושנפגעו בפעולת איבה נגדה. באותם ימים בג"ץ גם ניתב את צה"ל לאמץ מדיניות מבצעית שהגדילה מאוד את דרגות החופש של מתפרעי הגדר. ועדת החקירה הממלכתית שבג"ץ יקים וירכיב תדחיק את השפעת האירועים המשפטיים הללו על גרימת המחדל, ותתמקד באחריותם של הדרג המדיני והביטחוני בלבד. שום אחריות לא תוטל, חלילה, על כתפיו הוא. רק היסטוריונים בלתי תלויים ודעת הקהל יוכלו להסיר באחד הימים את חסינות הפלדה שלו.
הבחירות לרבנות
כבר אין טעם לכתוב עליהן, באמת אין, הלוואי ויהיה בעוד עשר שנים.
