השבוע שוחחתי עם שמרן אמריקני ותיק, יהודי תומך ישראל, והוא העלה שתי סוגיות מעניינות. ראשית, לפי הסקרים האחרונים, היהודים בארה"ב יצביעו לדמוקרטים בהתאם לדפוסי ההצבעה הרגילים שלהם. נניח בצד את המצב הפנים־אמריקני העגום ואת הצמד המוזר האריס־וולז; מה עם 7 באוקטובר, המלחמה בעזה ובלבנון, והאנטישמיות המשתוללת בארה"ב? בכל אלה הרפובליקנים מתייצבים לצד ישראל והיהודים עשרות מונים יותר מהדמוקרטים. ובכן, לפחות בינתיים זה לא יועיל להם בקלפי.
שנית, אמר ידידי בעצב, איבדתי הרבה חברים טובים בשל מחלה נפשית קשה שמשתוללת בארה"ב: TDS, כלומר, Trump Derangement Syndrome, ובעברית: "תסמונת הפרעת טראמפ". אנשים קרובים אליי, סיפר, שהיו שמרנים ורפובליקנים בעצמם, כשהבינו שאינני "אנטי־טראמפר" – ניתקו ממני מגע.
התופעה, כדאי לדעת, לא התחילה עם טראמפ. צ'רלס קראוטהמר המנוח, מחשובי הפרשנים השמרנים בארה"ב ופסיכיאטר בהשכלתו, העניק לה שם כבר ב־2003: "עברו 25 שנה מאז גיליתי תסמונת פסיכיאטרית", כתב, "הגיע הזמן לעטות שוב את הגלימה הלבנה. מגפה פושה בארץ. תסמונת הפרעת בוש: התפרצות קשה של פרנויה אצל אנשים נורמלים בדרך כלל, בתגובה למדיניות, לנשיאות; בעצם, לעצם קיומו של הנשיא ג'ורג' בוש (הבן)".
TDS, אם כן, היא הפרעה נפשית פוליטית, שבה אנשים מתפקדים בהיגיון ושכל ישר עד שעולה השם "טראמפ", ואז הכול מידרדר לתהומות הטרללת. הם הופכים ברגע חסינים להיגיון, לעובדות ולמציאות. אין תיאוריה שלילית ביחס לטראמפ שלא יאמצו, ואין קונספירציה מופרזת מדי. על טראמפ מדברים רק בהגזמות פרועות, עם שמות התואר הקיצוניים ביותר, ובלי להותיר שום מקום לדיון או איזון.
אחד המאפיינים הבולטים של ההפרעה היא אדישותה למעמד כלכלי, ניסיון אישי והשכלה אקדמית. באליטה הכלכלית והאינטלקטואלית בארה"ב סובלים ממנה במספרים גדולים, כולל אנשים שמכירים את טראמפ. יש הסוברים שלמעשה היא מתפרצת ביתר שאת ומידבקת יותר דווקא בקרב המעמדות הללו.
חלוץ וחבריו מוחים לכאורה בשם החטופים, אבל, כפי שמעיד ציר הזמן, כבר שנים רבות זו אותה ההפגנה בשינוי תואנה
עד כאן TDS. אך מה נלין על צרות של אחרים, כאשר לנו יש BDS? לא תנועת החרם האנטישמית, אלא "תסמונת הפרעת ביבי". נדמה אף שהמצוקה הנפשית אצלנו גדולה יותר, אולי בשל חזרתו המתמדת של נתניהו לכס ראש הממשלה, שמחריפה את תסמיני הסובלים.
ההתפרצות הנוכחית של המחלה והשלכותיה ניכרת בעיקר בתת־קבוצה בולטת, אוכלוסייה מבוגרת יחסית, עם עבר בכיר במערכת הביטחון ופנסיה תקציבית לתפארת. הנה למשל הרמטכ"ל לשעבר, הטייס מרעיד הכנפיים ורא"ל ההתנתקות, דן חלוץ, שפונה השבוע בכוח משטרתי אחרי שנשכב על הכביש בואכה בית ראש הממשלה בקיסריה. לצידו נתלש מאחיזתו באספלט התא"ל בדימוס, "מפיץ־על" מוקדם של ה־BDS ונעצר סדרתי בהפרות סדר, אמיר השכל. כעת הם מוחים לכאורה בשם החטופים, אבל, כפי שמעיד ציר הזמן, כבר שנים רבות מדובר ב־BDS מובהק; זוהי אותה ההפגנה בשינוי תואנה.
והנה דוגמה נוספת: תמיר פרדו, ראש מוסד לשעבר, שחתם בינואר על מכתב ליו"ר הכנסת ולנשיא המדינה, ובו דרש את "החלפתו המיידית של נתניהו". ראש הממשלה הוא "איום קיומי ומיידי על מדינת ישראל", "חותר להפוך את ישראל מדמוקרטיה לאוטוקרטיה", חבר ל"משיחיים", "עבריינים" ו"בלתי כשירים", מנהל מערכת של "הסתה רעילה", ומכשיר "הפרות בוטות של זכויות האדם". וכן, יש גם "צוללות".
לצד פרדו חתומים על המכתב הדמוקרטי, שהופנה גם ליועמ"שית ה"מנבצרת", גם בוגי יעלון, דן חלוץ, נדב ארגמן, דני יתום, ועוד נפגעי BDS ביטחוניים. וכמו במחלה ויראלית, גם ל־BDS אין גבולות גיאוגרפיים: מסרים דומים, כולל תיאור נתניהו כ"איום קיומי", שלחו פרדו וחבריו גם לקונגרס האמריקני, במטרה למנוע את נאום נתניהו שם.
פרדו התראיין לאחרונה לאמיר אורן וסיפר לאומה ש"סינוואר אמר ביום הראשון, תחזירו לי את המחבלים ותקבלו את החטופים שלכם. וישראל בחרה בנקמה". עסקת "מחבלים תמורת חטופים" שכזו, מבין כל ישראלי סביר – כלומר, כזה שאין לו פנסיה תקציבית – היא בדיה מוחלטת. אבל את ראש המוסד לשעבר סינוואר דווקא משכנע, בוודאי יותר מנתניהו, "האיום הקיומי" האמיתי.
בראש גדוד ה־BDS המקומי צועד בגבורה עוד רמטכ"ל לשעבר, ארכיטקט הבריחה מלבנון ומצביא הקפלניסטים, אהוד ברק. גם ברק ממליץ להיכנע לתנאי חמאס ב"עסקה", ומאשים את נתניהו בהיעדרה. נתניהו, הוא מצייץ, "מועל באחריותו… הדם יהיה על ידיו גם אם ישובשו פרוטוקולים… פועל בניגוד לחוק… לא כשיר, מוביל לתהום. דרושה נבצרות עכשיו". לאחרונה התראיין לערוץ אנגלי והסביר לעולם כולו ש"נתניהו משקר כמו שהוא נושם… אל תקשיבו לו".
כך, בהיעדר גבולות, מתחברת מגפת ה־BDS המקומית, עם ההידרדרות הקוגניטיבית והקצנת הסימפטומים של הסובלים ממנה, למחלת ה־BDS העולמית ולתעמולה האנטישמית נגד ישראל. מדגים את התופעה הזו טוב מכולם עוד רא"ל לשעבר, מחליד הטילים, מבשר תום עידן המלחמות, גנרל הכניעה ה"מוסרית" לטרור, משה בוגי יעלון.
בראיון זום המליץ יעלון לראש השב"כ הנוכחי לשכנע את היועמ"שית להוציא את נתניהו לנבצרות, ועל הממשלה אמר: "הם רוצים גם לכבוש, גם לטרנספר, כל מי שהוא לא יהודי". כשנשאל אם צה"ל ביצע בעזה "הרבה הוצאות להורג", ענה: "יש גורמים שעושים את זה גם באזרחות, נערי הגבעות, אם אתה מגייס כאלה, למה שלא יעשו את זה במדים?"
בערוץ 12 הגדיל יעלון עשות והסביר מדוע התחולל הטבח ב־7 באוקטובר: "כשבן־גביר עולה להר הבית ועושה פרובוקציות", ו"כשסמוטריץ' אומר למחוק את חווארה, ושורפים שם 40 בתים ורוצחים פלסטינים… אלה הדברים שאומר סינוואר… ואז חיזבאללה מצטרף ואומר: ברגע שתפסיקו בדרום, גם אני אפסיק". ה־BDS בשלביו המתקדמים ביותר, מסתבר, מאפשר לחולים להצדיק אפילו את רוצחינו.
כך משתלבים שני מופעי השנאה, ה־BDS המקומי והעולמי. שנאת נתניהו העבירה את בכירי המערכת לשעבר על דעתם, וכדי להפילו הם מוכנים להבאיש את שם ישראל, להזין את הדיבות האנטישמיות נגדה, ואפילו להצדיק את רוצחינו. יש להם אולי "עבר מפואר", אבל היום הם מסייעים בעיקר למי שרוצים שלא יהיה לנו עתיד. ה־BDS המקומי כורת את הענף שעליו כולנו יושבים, ה־BDS העולמי מספק לו בשמחה את המסור.
