שבוע למבצע "חיצי הצפון", המלחמה מתחלקת לארבע זירות. בזירה העיקרית, לבנון, צה"ל פועל בשיטתיות לביעור מעוזי חיזבאללה בדרום המדינה ובבקעת הלבנון. על ההצלחה הצבאית בזירה הזו אין עוררין. עד כמה האסטרטגיה הזו מצליחה לגרום לנסראללה לרדת מהעץ ולנתק את הזיקה הממאירה בין לבנון לעזה? על כך תלוי ועומד עדיין סימן שאלה גדול.
בגזרה הפנים־ישראלית, המצב סביר אך רחוק ממזהיר. הפצצות חיזבאללה מיורטות אומנם רובן ככולן, מוכיחות שאזרחי ישראל מוגנים היטב. ועדיין, מאות אלפי ישראלים, חלקם הגדול מחוסרי ממ"ד, מוצאים את עצמם מושבתים מעבודה ולימודים. תמונות פקקי הענק של הלבנונים הנמלטים מבתיהם מספקות אולי נחמה פורתא. אבל ככל שיתארך הזמן, הקושי בישראל רק יגדל. יהיה קשה לחגוג את חגי תשרי, ולא רק בגלל המצב הביטחוני. הבשורה על הורדה נוספת של דירוג האשראי נבלעה השבוע בסערת הקרב, אך בקרוב מאוד היא צפויה להכות ברמת החיים של אזרחי המדינה.
הזירה השלישית היא המדינית. תשומת הלב הופנתה השבוע בעיקר לניו־יורק ולפתיחת העצרת הכללית של האו"ם. ושם, לא נעים לומר, איראן מככבת. שגריר ישראל באו"ם דני דנון עשה אומנם כמיטב יכולתו, אבל מי שתפס את הכותרות היה נשיא איראן הטרי מסעוד פזשכיאן. במשרד החוץ האיראני עשו היטב את שיעורי הבית לקראת העצרת. הם ניצלו עד תום את הסקרנות המערבית ואת הרצון לתהות על קנקנו של הנשיא החדש, לצד ההזדמנויות התקשורתיות בשולי העצרת. כל זה במטרה לחדש את הדיאלוג עם המערב, לכאורה כדי להגיע להסכמות ביחס להסכם גרעין חדש. בפועל, המטרה הייתה לנצל כל סדק כדי למוסס את משטר הסנקציות המערביות על איראן. פזשכיאן התראיין לרשת CNN וניסה ליצור מראית עין של מתינות.
אך את עיקר תשומת הלב כבש מפגש בין־דתי שאירח פזשכיאן, שאליו הוזמנו גם רבנים יהודים אמריקנים. במוזמנים היו גם פרופ' ליאור שטרנפלד, מומחה להיסטוריה איראנית המלמד באוניברסיטת פנסילבניה, ורבנית טרנסג'נדרית, הלא היא הרבה אבי שטיין מברוקלין, המתויגת כפעילה פרו־פלסטינית בולטת בקרב הקהילה הפרוגרסיבית האמריקנית.
לכאורה מפתיע שמשטר שמרני כמו המשטר האיראני הזמין רבנית טרנסית לאירוע בשולי עצרת האו"ם. אולם באיראן היחס לטרנסג'נדרים הוא מתון יחסית וניתוחים לשינוי מין הם עניין מקובל, גם אם מוגבל. החוק האיראני מאפשר לגברים החשים בפנימיותם כי הם נשים לעבור ניתוחי התאמה מגדרית ולהתלבש כנשים. ההפך אסור; לנשים החשות בפנימיותם כגברים אסור חלילה להתלבש כגברים או להיכנס למקומות השמורים לאוכלוסייה גברית. ואולם כשמדובר בכנס תעמולה בניו־יורק, המוכוון לייצר מראית עין של מתינות ולנצל את הפתיחות של הקהילה הפרוגרסיבית בארה"ב, אפשר כנראה לעגל פינות. במיוחד אם המטרה היא להשפיע על דעת הקהל האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב.
מתקפת התעמולה האיראנית קיבלה השבוע שחקן חיזוק משמעותי בדמות נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שניצל את ההזדמנות להעלות על במת האו"ם מפגן שטנה כלפי מדינת ישראל וראש הממשלה נתניהו באופן אישי. בנאומו השווה את רה”מ לאדולף היטלר, וקרא להקמת חזית בינלאומית נגדו. "כמו לפני שבעים שנה, כאשר חזית של אנושיות עצרה את היטלר, גם הפעם יש לעצור את נתניהו ואת הרשת הרצחנית שלו באמצעות ברית של אנושיות", הכריז ארדואן. הנשיא הטורקי לא הגביל את עצמו לדיבורים על עזה וחמאס, אלא האשים את ישראל כי במלחמתה בלבנון היא גוררת את האזור כולו למלחמה.
תסכול מסוכן
ארדואן הוא שחקן מתוסכל ולכן גם מסוכן; למרות גודלו ועוצמתו הצבאית, פעם אחר פעם הוא מנוטרל ממוקדי השפעה על סכסוכים אזוריים, שבהם הוא מייחס לעצמו תפקיד מפתח. מעזה ופרשת המרמרה ועד עתה, וגם בלבנון, שוב ושוב הוא מוצא את עצמו מחוץ למשחק. השבוע, על פי דיווחים שלא ניתנים לאימות, משלחת מודיעין קטארית־טורקית הציעה את שירותיה לממשלת לבנון, בניסיון בוסרי לתווך בין ישראל לחיזבאללה. לא ממש ברור איך זה אמור לעבוד אם ארדואן משווה את נתניהו להיטלר. מה שכן, אין ספק שטורקיה מנסה זה זמן להשתחל לניסיונות הדיפלומטיים להציע חבילות שיקום כלכליות לממשלת לבנון. במסגרת זו נחת השבוע בנמל התעופה של ביירות מטוס של חיל האוויר הטורקי, ובו 75 טונות של מטען שהוגדר עזרה הומניטרית. לא נותר אלא לקוות שבין שמיכות למזרנים לא נארזו שם גם כמה רחפני באירקטאר.
נשמע מופרך? לא בטוח. בעניין הזה כדאי לשוב לצמד מילים שאמר השבוע ראש הממשלה. במהלך הערכת מצב שקיים נתניהו בבור חיל האוויר בראשית השבוע, הוזכר לראשונה הצירוף "מאזן הכוחות". וכך, כאשר הרמטכ"ל לימינו ושר הביטחון לשמאלו, בהפגנת אחדות שלא נראתה כבר חודשים, אמר נתניהו: "הבטחתי שאנחנו נשנה את מאזן הכוחות בצפון – וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. למי שעדיין לא הבין, אני רוצה להבהיר את מדיניות ישראל: אנחנו לא מחכים לאיום, אנחנו מקדימים אותו. בכל מקום, בכל זירה, בכל עת. אנחנו מחסלים בכירים, מחסלים מחבלים, מחסלים טילים – ועוד ידנו נטויה. מי שמנסה לפגוע בנו, אנו פוגעים בו וביתר שאת. הבטחתי שנשנה את המאזן הביטחוני, מאזן הכוחות בצפון – זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אנחנו משמידים אלפי טילים ורקטות שמכוונים לערי ישראל ולאזרחי ישראל".
על פי דיווחים, משלחת קטארית־טורקית הציעה לממשלת לבנון שירותי תיווך בין ישראל לחיזבאללה. לא ברור איך זה אמור לעבוד אם ארדואן משווה את נתניהו להיטלר
נשמע טוב, אבל האם יש כאן באמת שינוי במאזן הכוחות במשמעותו העמוקה של העניין? לא שינוי כמותי אלא שינוי איכותי, דרמטי, כזה שמבטל משוואות קודמות ומייצר מציאות חדשה. הפעם האחרונה ששינוי דרמטי כזה התרחש בסביבתנו היה בסתיו 2015. סוריה הייתה שקועה בעיצומה של מלחמת אזרחים, שבה המורדים נחלו הצלחה אחר הצלחה. המשטר הסורי שלט בפחות מרבע משטחה של סוריה, כאשר לקרמלין הגיעה הזמנה סורית פורמלית להתערב במצב. בספטמבר של אותה שנה יצאה רכבת אווירית חשאית, כולל מטוסי קרב רוסיים, נחתה בדמשק ושינתה את מאזן הכוחות מקצה לקצה. זה היה מבצע צבאי מזהיר של ולדימיר פוטין, ששינה את המצב באופן דרמטי. ההמשך ידוע. כמעט עשור חלף, בשאר אסד עדיין בשלטון, ולרוסים יש נוכחות קדמית בבסיס חמיימים.
מבצע נוסף ששינה באופן דרמטי את מאזן הכוחות האזורי התרחש לפני פחות מארבע שנים, כאשר האספה הלאומית הטורקית אישרה לצבא להציב כוחות בלוב לטובת הממשלה בטריפולי, כנגד הממשלה המתחרה בבנגאזי. במסגרת המלחמה הציגה טורקיה לראווה את הישגיה בבניית רחפנים מסוג באירקטאר. מאז היא הפכה למעצמה בינלאומית של ייצור וייצוא רחפנים, ופיתחה שאיפות התפשטות במזרח הים התיכון ודרישות להכרה בריבונותה על שטחים ימיים עצומים השייכים לקפריסין וליוון.
אם מסתכלים על המנגנון שיצר את השינוי במאזן הכוחות בסוריה לפני תשע שנים, האם משהו כזה יכול לקרות אם ממשלת לבנון הכושלת תקרא לעזרתה של קואליציה בינלאומית? האם העתקה של אחד מבסיסי נאט"ו ללבנון, למשל מטורקיה, יכולה לייצר את השינוי הזה? מדובר בצעדים אדירים, המחייבים חשיבה אסטרטגית רחבה ונכונות של קואליציה בינלאומית ליצור שינוי אזורי דרמטי. העניין הוא ששינוי במאזן הכוחות המחייב התערבות צבאית, הוא עניין מסובך הרבה יותר כשמדובר במדינות דמוקרטיות. וכפי שזה נראה כרגע, לאחר שארה"ב נכנסת לישורת האחרונה במערכת הבחירות לנשיאות, שינוי כזה, אם יגיע, יימשך חודשים ארוכים. עד אז יצטרכו בישראל לקחת נשימה ארוכה מאוד, וזה בלי לדבר על ההשלכות של תמרון קרקעי שעומד בפתח.
איפה ההסברה
מה שמותיר אותנו עם החזית הרביעית והאחרונה, החזית התקשורתית. גם כאן, המצב לא מזהיר. מבצע הביפרים המתפוצצים שפתח את מבצע "חיצי הצפון" הביא עימו גל של התפעלות בינלאומית מקיר לקיר, שלכמה ימים החזיר ללחייה של ישראל את סומק המעצמה הטכנולוגית ואומת הסטארטאפ, יחד עם מידה לא מבוטלת של הרתעה. דוגמה מאלפת לצורך העניין היא הדיווח של רויטרס על החלטת משמרות המהפכה להשבית את השימוש בכלי תקשורת אלקטרוניים עד לבדיקה מעמיקה של הנושא. אבל מהר מאוד ההערצה פינתה את מקומה לביקורת על כך שהמבצע פגע בילדים ובבלתי מעורבים, אף שאחוזי הפגיעה היו מינימליים ביותר. משם התרחבה הביקורת לסכנות השימוש באינטרנט ככלי נשק. כל זה תפס תאוצה השבוע כאשר החלו לזרום התמונות מפקקי התנועה הענקיים של תושבי לבנון, הנסים על נפשם בעקבות אזהרות דובר צה"ל.
אז כן, ערוצי התקשורת הבינלאומיים הראו את סרטוני הטילים המוחבאים בבתים ואת נפילות הטילים בחיפה, אבל גרף הסימפתיה מצוי בצניחה מתמדת. האזהרה החוזרת היא מפני הפיכת לבנון ל"עזה שנייה". כל זה בעוד חיזבאללה מקפיד לשמר ירי יומי של טילים אל ישראל, היומון שלו "אל־אח'באר" שומר על סגנון מתריס כנגד "האויב הציוני", ומאמר המערכת שלו נראה כמו אסופה דקדקנית של אמירות מהתקשורת הישראלית שבהן הוא משתמש לחיזוק הנרטיב שלו. בין השאר ניצלו עורכי העיתון את הוויכוח בישראל אם אכן הושמדו 50 אחוז מהטילים של חיזבאללה. באל־אח'באר ציטטו אמירות של בכירים ובכירים לשעבר שמזהירים מפני הערכות־יתר, כדי להראות שגם בתוך ישראל לא מאמינים לנתון הזה.
בתוך כל זה מבליחים מדי פעם דיווחים מעניינים בהחלט, שנבחרת של מומחי רשת יכולה למנף בקלות לטובת המאבק התקשורתי. למשל דיווח סעודי של עיתונאי עם קרוב ל־200 אלף עוקבים, על כך שבן הזקונים של נסראללה, מוחמד מהדי, נשלח עם אשתו ואימו למקום מבטחים בעיראק. שם, על פי הדיווח, הוא שוהה בעיר הקדושה כרבלא ומתארח אצל אנשי דת שיעים בכירים. דיווח נוסף באותו עניין מופיע באתר לבנוני נוצרי, המתנגד לחיזבאללה, ושם הסגנון לעגני במיוחד. מפה לשם העניין רץ יפה ברשת X. לסיפור הזה, שאין כרגע דרך לדעת אם הוא פייק מוחלט, חצי אמת או אמת, יש בהחלט משקל. כי מה שקובע הוא לא המציאות, אלא איך העניין מתקבע ברשת.
הסיפור על בן הזקונים של נסראללה שמצא מקלט מחוץ ללבנון, דומה לדיווחים על בכירים נוספים בחיזבאללה ששלחו לאחרונה את משפחותיהם לסוריה, עיראק, אפריקה ואפילו דרום אמריקה. כל זה בזמן שעוד ועוד אזרחים לבנונים מאבדים את רכושם ונסים על נפשם. משהו כנראה תקוע בלוחמת הרשת הישראלית, ולא ברור מדוע.
