נניח שהתחלתם ללמוד באוניברסיטה. אתם מתעניינים בפיזיקה, ובמהרה אתם מגלים שכל חברי הפקולטה לפיזיקה הם דמוקרטים. האם הייתם חושבים שמשהו לא בסדר? האם התשובה שלכם הייתה שונה לו המקצוע האהוב עליכם היה מוזיקה, כימיה, מדעי המחשב, אנתרופולוגיה או סוציולוגיה?
בשנים האחרונות גדל החשש סביב מה שרבים רואים כהטיה שמאלנית ברורה במכללות ובאוניברסיטאות בארה"ב. מיצ'ל ליינגברט, מרצה עמית לעסקים בברוקלין קולג', פרסם לפני כמה חודשים מחקר על הזהות הפוליטית של חברי פקולטה ב־51 מ־66 המכללות למדעי הרוח המדורגות גבוה ביותר לפי US News ב־2017. הדמוקרטים שולטים בהן ביחס שנע בין 70 ל־1 ובין 8 ל־1. הפער קטן יותר בתחומי המדע- מ־6 ל־1 ומעלה. ליינגברט לא נתקל בתחום שיש בו יותר רפובליקנים מדמוקרטים.
היחסים משתנים ממכללה למכללה: יש מוסדות שבהם הדמוקרטים הם רוב מוחץ, ביחס של 120 ל־1 או יותר. יש מוסדות שבהם היחס הוא 6 ל־1. באקדמיית הצי האמריקני באנאפוליס, היחס הוא 2.3 ל־1, ובמכללה הצבאית וסט פוינט היחס הוא רק 1.3 ל־1. למרות השוני, באף אחת מ־51 המכללות האלו אין יותר רפובליקנים מדמוקרטים. ולפי הסקר, ביותר משליש מהן אין בכלל חברים רפובליקנים.
המספרים מטרידים משתי סיבות. הראשונה: יש פקולטות שיימנעו מהעסקת מועמדים בשל דעותיהם הפוליטיות. אפליה כזו עלולה אף להתרחש בהמעטה לא מודעת בערכם של אנשים שדעותיהם אינן תואמות את נקודת המבט השולטת. לדוגמה, היסטוריון צעיר שמציג את "הניו דיל" של פרנקלין רוזוולט באור שלילי עלול לא לקבל הצעות עבודה.
הסיבה השנייה היא שיש פחות סיכוי שתלמידים יקבלו חינוך טוב, וחברי פקולטה ילמדו פחות זה מזה, אם בפקולטה שולטת אורתודוקסיה פוליטית דומיננטית. חברי הפקולטה עלולים להיכלא במעין בועה של דעות.
אמת, בתחומים מסוימים אין חשיבות רבה לפוליטיקה. בכימיה, מתמטיקה, פיזיקה והנדסה, לסטודנטים לא אכפת מהנאמנות הפוליטית של המרצים שלהם. ונכון, הגיוני לחשוב שמרצים לכימיה דמוקרטים ירצו להעסיק דמוקרטים אחרים, אך זה יהיה מפתיע. ברוב המקרים, סביר שהם פשוט יחפשו מרצים טובים לכימיה. בתחומים כאלה אין סיבה לחשוש שהומוגניות פוליטית תפגע בסטודנטים או בהחלפת רעיונות. אם סטודנטים לומדים על תורת היחסות הפרטית או פיזיקת הגרעין, לדעות פוליטיות לא אמורה להיות השפעה.
אך הבעיות האמיתיות פוגעות בתחומים כמו היסטוריה, מדע המדינה, פילוסופיה, פסיכולוגיה ומשפטים. שם לדעה הפוליטית של המרצה עשויה בהחלט להיות השפעה. אם תעסוקה אקדמית מוטה לפי קווים אידיאולוגיים, הצעדה לעבר אחידות עלולה לחזק את עצמה באופן מעגלי. למרצים פוטנציאליים יהיה אינטרס לאמץ את האורתודוקסיה המקובלת (או לדבר ולכתוב כאילו זה היה המצב).
כמובן, פשוט מדי לומר שמרצים להיסטוריה, מדעי המדינה, פילוסופיה ועוד צריכים "להיראות כמו אמריקה" מבחינה פוליטית. מה שחשוב הוא שהם יהיה מומחים בתחומם. באקדמיה, אפליה מתקנת לבעלי דעות פוליטיות שמרניות לא תועיל.
עם זאת, המספרים מבהירים שתי נקודות. ראשית, למי שמרצים בפקולטות ללא גיוון אידיאולוגי יש מחויבות להציג דעות שונות עם הוגנות וכבוד. לפילוסוף פוליטי עם נטיות לשמאל צריכות להיות יכולת ומוכנות לבקש מתלמידיו לחשוב על כוח הטענות בעד השוק החופשי, אפילו אם הן יוצרות אי־שוויון.
שנית, למי שמנהלים פקולטות ללא גיוון אידיאולוגי יש מחויבות למצוא אנשים שמייצגים דעות מתחרות – מרצים אורחים ועובדים חדשים. לא צריך לדרוש שפקולטות יהיו מראות לחברה, אך באותה מידה לא טוב יהיה אם מרצים וסטודנטים יחיו בבועה.
ג'ון סטיוארט מיל הגדיר את העניין בצורה טובה: "כמעט בלתי אפשרי להגזים בחשיבות הצבת בני אדם עם אנשים ששונים מהם, בעלי דרכי פעולה וחשיבה שאינן דומות לאלו שהם מכירים. תקשורת כזו תמיד הייתה, ובמיוחד בעידן הנוכחי, אחת ממקורות ההתקדמות העיקריים".
