בגזר הדין שניתן השבוע קבעה השופטת מירי הרט־ריץ שפעילת החזית לשחרור דרום תל־אביב שפי פז תרצה 45 יום בכלא נווה־תרצה. על הפעיל איליה גרנטובסקי גזרה הרט־ריץ מאסר בן שלושים יום שירוצה בעבודות שירות. היא גם קבעה לשניהם מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. על הפעיל דורון אברהמי גזרה מאסר על תנאי של 45 ימים למשך שנתיים.
גזר הדין מקומם. הנאשמים ביטאו את מחאתם המוצדקת נגד המציאות הבלתי נסבלת שנכפתה על האוכלוסייה המוחלשת החיה בדרום תל־אביב בעקבות הצפת האזור במסתננים לא חוקיים, המתנהלים באלימות קשה בינם לבין עצמם וגם כלפי דיירי השכונה הוותיקים. לית דין ולית דיין. מחאתם לא הייתה אלימה. פז ואברהמי נרדפו ללא הרף בידי רשויות האכיפה, נעצרו לימים ארוכים והתייחסו אליהם כאל אחרוני הפושעים. נגד פז ופעילים אחרים הוגשו כמה כתבי אישום, וכעת נוסף עליהם גם עונש המאסר.
המציאות בדרום תל־אביב
בראשית המאה נכנסו לישראל עשרות אלפי מסתננים מאריתריאה וסודן. רבים מהם התיישבו בדרום תל־אביב, אזור שהפך למחנה פליטים ללא חופש תנועה וללא ביטחון אישי וציבורי, שבו נשים נאנסות ומוטרדות מינית, וגברים מותקפים באלימות. ניסיונה של המדינה להרחיק אותם למתקן חולות בנגב כשל לאחר שבג"ץ קבע ב־2014 שהחזקתם שם אפילו למשך שנה פוגעת בכבודם כבני אדם. בניסוחו של השופט עוזי פוגלמן אז, "כך נמנעת מן המסתנן האפשרות לפתח את אישיותו. בכך נפגעת זכותו לכבוד. כשהוא נדרש להתייצב שלוש פעמים ביממה במרכז שהייה המרוחק מכל מקום יישוב מרכזי, כיצד יכיר השוהה בן או בת זוג? אילו תחביבים יוכל לאמץ לעצמו? מתי יזדמן לו לפגוש בחבריו, שטרם קיבלו הוראת שהייה? האם יוכל לנסות לרכוש השכלה ודעת במקום שיבחר?"
השופטת עדנה ארבל, שהצטרפה לדעת השופט פוגלמן, הוסיפה: "אדגיש כי איני מתעלמת מזעקתם של תושבי דרום תל־אביב, הנאלצים ללא הצדקה לשאת על כתפיהם את עיקר העול המוסרי המוטל עלינו כולנו כאזרחי המדינה. סבורתני כי יש להקל על תושבים אלו ולמצוא פתרונות שיחלקו את הנטל… וזאת, בלי לפגוע יתר על המידה בזכויותיהם של המסתננים".
נגד פסק הדין זעקה אז שפי פז: "אתם באמת חושבים שזכותו של המסתנן להכיר בת זוג, לאמץ תחביבים ולצאת לסידורים גוברת על זכותה של זקנה אחת משכונת התקווה לצאת ולבוא מביתה בבִטחה?"
בישיבת ועדת הכנסת המיוחדת לעובדים זרים ב־9 ביולי 2024, שהוקדשה לפיקוח ולאכיפה בכל הנוגע לאלימות מסתננים, השמיע יושב ראש הוועדה, ח"כ אליהו רביבו, דברים קשים, בעקבות סיוריו בדרום תל־אביב: "כמעט בכל לילה אנו שומעים על התפרעויות והפרות סדר מצד מסתננים… כמעט מדי שבוע יש אלימות קשה, ולעיתים גם רצח. בשנים הראשונות לפלישתם ארצה זה היה באופן מדוד, כי עוד לא היה להם ביטחון עצמי מספיק גבוה. כיום הם מרשים לעצמם הרבה יותר". בקטטות האלימות משתתפים מאות מסתננים, ולמרות זאת נעצרים רק מעטים מהמשתתפים בכל קטטה.
לוועדה נמסר כי ב־2022 נפתחו 707 תיקים נגד השוהים הבלתי חוקיים, אך הוגשו רק 182 כתבי אישום. המשטרה הודתה כי רבות מהתלונות נסגרות מחוסר ראיות. המסתננים מחזיקים כלי תקיפה מכל הסוגים – מצ'טות, גרזינים, מוטות ברזל ועוד – לא רק בעת התפרעויות, אלא גם דרך שגרה. כשהמשטרה עוצרת אותם הם משוחררים מיד הביתה, למרות בקשות המשטרה למעצר עד תום ההליכים. בתי המשפט מתעלמים מהקשר המעצר, ומשחררים אותם "כי מבחינת בית המשפט אין מסוכנות". לכן אין הרתעה.
"בסיור תפסנו שודד לאור יום", אמר בוועדה ח"כ רביבו, "הוא הודה כשכבר לא הייתה לו ברירה, אבל צחק לכם בפנים. הוא אמר: אני אשתחרר". יש תיאורים קשים של נזק לאדם ולרכוש האזרחים והמשטרה, כולל למכוניות ולניידות.
האשמות פז
בכתב האישום נגד שפי פז יש כמה אישומים. הנאשמים ריססו בצבע על הכבישים סמוך לבית של השופט עוזי פוגלמן ושל נשיאת העליון דאז אסתר חיות את המילים "דם יהודי הפקר בגצ" ("התנהגות העלולה להפר שלום הציבור"); הם ריססו בשעות הלילה כתובות צבע "קהילה נגד מסתננים", "צאו לנו מהחיים" ו"בית ספר לעבריינים צעירים" על קירות שלושה בתי ספר בדרום העיר ("קשירת קשר לעשות עוון והשחתת פני מקרקעין"); הם נכנסו ללא רשות למבואת גן הילדים יוניטף, וממנה צילמו את מנהלת הגן כשהילדים ברקע ללא הסכמת המנהלת וההורים, ולאחר חילופי דברים עם המנהלת עזבו ("הסגת גבול פלילית"); והם נכנסו למרפאת לוינסקי ודרשו מהצוות הסברים לגבי חלוקת סופגניות למסתננים כמה ימים קודם לכן ("התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור").
נגד פז כבר הוגשו בעבר כתבי אישום: אחד בגין גרפיטי ("אסתר חיות קברה את הציונות") שריססה על גדר אסכורית מול ביתה של נשיאת העליון אסתר חיות (היא זוכתה מ"השחתת פני מקרקעין" בשל התיישנות העבירה); אחר בגין גרפיטי ("גירוש עכשיו") שציירה על מבנים בגן לוינסקי ועל גדר גן ילדים הסמוך לגינה (שוב, היא זוכתה בשל התיישנות); וכתב אישום שלישי בגין ריסוס המילים "שטח הפקר" על לוח שהוצב מעל לארון חשמל ברחוב יסוד־המעלה. בית המשפט קבע כי לפי הלכת בן־גביר, "ריסוס כתובות על קירות וגדרות מהווה השחתת פני מקרקעין ואינו בגדר 'זוטי דברים'", אך זיכה אותה כי הלוח לא היה מחובר חיבור של קבע למקרקעין – ולכן היא לא השחיתה פני מקרקעין.
כתב אישום נוסף, שטרם ניתן בו גזר דין, הוגש נגד שפי פז, האם השכולה מירב חג'ג' ודורון אברהמי, לאחר שפז וחג'ג' ריססו בצבע אדום על דלת משרדי האיחוד האירופי את הכתובת EU get out ועל קיר סמוך לכניסה German money kills Jews. מירב גם הדביקה על קיר נוסף תמונות של ילדים שנרצחו בפיגועים שלגביהם נטען כי האיחוד האירופי תרם למימונם, ושפי שפכה תכולת בקבוק צבע אדום על הרצפה. דורון תיעד את המעשים. לפי כתב האישום, הנזק לרכוש נאמד ב־1,500 שקל.
אכיפה בררנית
הסנגורים עו"ד איתמר ברקאי ועו"ד ארי שמאי ביקשו לבטל את כתבי האישום בשל הגנה מן הצדק ומפני שמדובר בזוטי דברים. לגבי האכיפה הבררנית הם ציינו 48 מקרים חמורים פי כמה שהדין לא נאכף בהם.
בטיעונים לעונש הזכירו הסנגורים את דברי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, שטענה ש"אין מחאה יעילה בלי הפרעה לסדר הציבורי". עו"ד ברקאי ציין כי בשנים האחרונות "מוחים אנרכיסטים שורפים את המדינה וחוסמים צירי תנועה, ומשחיתים מבנים כגון בית הדין הרבני שבעניינו נגנז התיק בידי הפרקליטות. המעשים הללו עוברים ללא אכיפה, למעט מעצרים המסתיימים בשחרור בתחנה. בית המשפט שחרר מסתננים שנתפסו נושאים סכינים וגרזינים בדרך לתקוף מסתננים אחרים. הם שוחררו ללא תנאי, בטענה שלא נשקפה מסוכנות ממעשיהם".
עו"ד שמאי הוסיף: "אני מבקש לטעון לא רק לטובת מרשי, אלא לטובת הדמוקרטיה הישראלית. אחד הערכים החשובים שיש בה הוא חופש הביטוי, היכול להתקיים רק אם יתאפשר שוק דעות ולא שוקלים אותו במאזניים כאשר דעה אחת שווה כזרת ודעה אחת חשובה הרבה יותר… כל מי שקורא ולו עמוד אחד מתיק זה, חי בארבע השנים האחרונות ויש בו מוסר והוא אינו צבוע, לא יכול להתחמק מהמסקנה שבעוד שקבוצה אחת של האנשים שדעתם נעלה יותר אצל האליטה מותר לעשות כמעט הכול – להבעיר צמיגים בעידודה של חברת כנסת, לנסות לפרוץ (חבורת הקצינים אחים לנשק) למשרד מכון המחקר האזרחי קהלת, תוך שהם פוסלים את הזכות של מכון מחקר כזה להיות, שורפים וחוסמים כבישים… אנחנו חיים במדינה שבשנים האחרונות לצד אחד מותר להבעיר את השטח, כולל כבישים, ולצד השני אסור לחרות חרותת (גרפיטי)… הנאשמים מעולם לא התנפלו על סניף מרצ, מעולם לא הבעירו מדורה, לא רדפו אחרי שרים לביתם, לא נכנסו לבית של חברת כנסת ואמרו לה 'אז הבת האוטיסטית שלך לא תצא מהבית'".
בגזר דינה קבעה השופטת כי הזכות להביע מחאה אינה מצדיקה עבירות פליליות כגון ריסוס כתובות מבזות תוך הפרת הסדר הציבורי, השחתת פני מקרקעין והסגת גבול לרבות גן ילדים ומרפאה. חומרת המעשים נלמדת מהתכנון המוקדם וההתארגנות של הנאשמים. היא דחתה את הטענות בדבר אכיפה בררנית וזוטי דברים מאחר שלדעתה לא הונחה להן תשתית ראייתית מספקת.
גזר הדין הוא אות קלון למערכת המשפט. קראתי והתביישתי. עד מתי תשפטו עוול ופני רשעים תשאו סלה?
