מעשייה יהודית עם זקן ארוך ולבן עוסקת ברב ובחזן באחת מהקהילות היהודיות במזרח אירופה, שהתקוטטו על השאלה איזה פיוט "יוצרות" יש לומר באחת השבתות החגיגיות של השנה. לשמחת לב כל רכלני הקהילה, החזן חירף, הרב גידף, ולמחרת זימן הרב את החזן לביתו והודיע לו: "גוזרני עליך בחרם, בנידוי ובשמתא, שבשבת הקרובה, מיד בסיום הקריאה לתורה, תעלה לבימת בית הכנסת הגדול ותאמר בפני הקהל כולו בלשון הזו ממש: 'הרב צדק, אני טעיתי. אני צריך להתנצל ולבקש מחילה וסליחה מהרב'".
החזן, שהיה מודע היטב למערך יחסי הכוחות, נעתר לכאורה לגזרה. בתום הקריאה בשבת הוא התייצב על הבמה וזעק: "הרב צדק? אני טעיתי? אני צריך להתנצל ולבקש מחילה וסליחה מהרב?". כשהרב התפוצץ מזעם, הוא השיב בנחת: "כבוד הרב, בכל מה שנוגע למילים, אתה הוא מורנו ורבנו, ועל פיך יישק כל דבר – אך המנגינות הן שלי".
בדומה לחזן מהמעשייה היהודית, גם שר המשפטים יריב לוין מודע היטב ליחסי הכוחות בין רשויות השלטון בעת הזו. שר בממשלה, גם הנחרץ והנחוש ביותר, אינו מסוגל לגבור על צו מוחלט שנתנו שופטי בג"ץ, אף אם לדעתו הצו שגוי וניתן בחוסר סמכות. למען האמת, אפילו רוב מוחלט של חברי הכנסת אינו מסוגל לגבור על בג"ץ, כפי שהוכיח פסק דין הסבירות.
גם ללוין ברור שהשופט יצחק עמית ייבחר בסופו של דבר לנשיא בית המשפט העליון. למעשה, כבר למחרת ראש השנה, ב־6 באוקטובר, עם פרישתו לגמלאות של ממלא מקום הנשיא, השופט עוזי פוגלמן, ייכנס עמית לנעליו כממלא מקום.
לוין אף היה יכול להעריך שהעמדת כל תריסר שופטי בית המשפט העליון המכהנים, כמועמדים כביכול לכהונת נשיא העליון ולכהונת המשנה לנשיא, כפי שאכן עשה, תגרור התנגדות מצד השופטים. כל השופטים, מלבד עמית ויוסף אלרון, הודיעו מיד שהם מבקשים להסיר את מועמדותם לכהונת הנשיא. בהתאמה, כל השופטים, מלבד נועם סולברג ואלרון, ביקשו להסיר את מועמדותם לכהונת המשנה לנשיא.
ובכל זאת הבהיר לוין כי בכוונתו לכפות דיון בוועדה על הכשלים והבעיות ברקורד השיפוטי והאתי של כל 12 השופטים, ובכך לייצר למעשה "פיליבסטר" שיביא לדחיית בחירת נשיא העליון הבא בחודשים רבים. איש לא יצביע בעד השופטים שהסירו את מועמדותם, אך נכון לעכשיו שר המשפטים אינו מתכוון לוותר על התהליך המלא – בתקווה שהשופטים יבינו את המחיר הכבד שהם עומדים לשלם על התעקשותם לא להגיע לפשרה.
התוצאה הסופית ידועה מראש. בעוד חודש וחצי או בעוד כחצי שנה ייבחר השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון ברוב של חמישה תומכים מול שלושה מתנגדים, ויכהן בתפקידו עד שלהי 2028. אך ממש כמו שהבינו היטב החזן והרב מהמעשייה, לוין יודע שהמנגינה חשובה לא פחות מאשר התוצאה. לעיתים היא חשובה אף יותר. לשר המשפטים לא נותרה דרך מעשית לבלום את בחירת עמית לנשיא, אך הוא יכול לדאוג לכך שהאקורדים שילוו את התהליך יהיו צורמים עד כדי כך ששופטי העליון יצטערו שכפו עליו את המהלך.
בחודשים הקרובים לוין ידאג, שבוע אחר שבוע, שאיש לא ישכח שבחירת נשיא העליון נכפתה עליו באופן שלשיטתו אינו לגיטימי. ממילא כל מה שנעשה בעניין, גם מצידו, כרוך במחאה חריפה ונוקבת. לכן הקפיד להדגיש שהוא מעביר את רשימת השופטים המועמדים לא "מתוקף סמכותו" כפי שנהוג לכתוב במקרים שכאלו, אלא "מתוקף הפקעת סמכותו". מאותה סיבה בדיוק הוא גם הגיש את שמותיהם של כל השופטים כמועמדים.
מוקדם לדעת אם לוין באמת יצליח לכפות דיון מפורט על כל אחד מ־12 שופטי העליון, ולהעלות לדיון את כל מאות ההתנגדויות הציבוריות ביחס לכל אחד מהם. המחוקק לא קבע דבר בנוגע למנגנון המאפשר לשופט להסיר את מועמדותו לקידום, אך ספק אם המשמעות היא שאפשר להפוך שופט למועמד בעל כורחו. אולי רק החשש מפני האפשרות שדיון כזה ייערך ייצור לחץ בתוך בית המשפט העליון להגיע לפשרה כלשהי עם השר לוין.
בכל מקרה, מי שיעמוד מעתה במרכזו של דיון ציבורי יהיה השופט עמית. אנשי הקואליציה בוועדה ידאגו לגלגל אותו היטב בזפת ובנוצות – להבליט הן את הפסיקות שנתן בניגוד עניינים, פרשה שפורסמה בעבר בידי עמיתי קלמן ליבסקינד, והן את שורת פסיקותיו הבעייתיות בסוגיית הריסת בתי מחבלים, החזרת גופות מחבלים ועוד. כנהוג במקומותינו, תוכנם של הדיונים צפוי לדלוף מהר מאוד לכל כלי התקשורת, כך שהאקורדים הצורמים שילוו את העימות בין חברי הוועדה בדיונים כולם, כולל על היקף המועמדויות, יזכו לתהודה רחבה.
גם אם במבחן התוצאה הסופית ישיגו שופטי העליון את מטרתם, ישמרו על נוהג הסניוריטי ויביאו לבחירת הנשיא שהם מעוניינים בו – הם עוד צפויים להצטער על ההחלטה ללכת ראש בראש עם השר. מהר מאוד הם יבינו שפשרה, אפילו פשרה גרועה, הייתה עדיפה גם להם. הבחירה להתעמת חזיתית עם לוין במקום למצות את המשא ומתן, תפגע עוד יותר בתדמית המערכת, ותקרב את היום שבו שום פסק דין לא יוכל עוד לבלום את הרפורמה הנחוצה במערכת היחסים בין הרשויות.
