זה לקח רק שלושים שנה. אחרי אינספור פיגועי התאבדות, פיגועי ירי, דריסה וסכינים, אחרי אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים, אחרי אחד מפיגועי הטרור הקשים בהיסטוריה שבוצע בעם היהודי מאז השואה, ולאחר ששישה בני ערובה ובהם אזרח אמריקני הוצאו להורג, ממשלת ארה"ב החליטה סוף־סוף לפעול נגד חמאס.
בתחילת החודש הודיע משרד המשפטים האמריקני כי הוא מסיר את צו איסור הפרסום מכתב האישום שהגיש נגד ששת מנהיגי חמאס בגין טבח 7 באוקטובר, שבו נחטפו ונרצחו גם אזרחים אמריקנים. שלושה מהמבוקשים עלו בסערה השמיימה. בין השלושה שנשמתם עדיין באפם, אחד, עלי ברכה, מתחבא בלבנון; אחר, יחיא סינוואר, מסתתר עמוק מתחת לאדמת עזה; והאחרון, חאלד משעל, גר בווילה מפוארת בדוחה. מבקרי הפעולה האמריקנית, מקרה קלאסי של מעט מדי ומאוחר מדי, אומרים שכתב האישום הוא מסך עשן שמסתיר חוסר מעש. אם ארה"ב באמת מעוניינת לפעול נגד חמאס, היא חייבת לדרוש את הסגרתו של חאלד משעל.
קטאר לא תסגיר את משעל, האחראי על הקשרים הבינלאומיים של חמאס עם איראן ועם מדינות אחרות בציר הרשע. אף שאין לארה"ב הסכם הסגרה עם המדינה המדברית הקטנטנה, קטאר נחשבת לבת בריתה של ארה"ב. יכולתה לשרוד במפרץ הפרסי מול איראן, דאעש ואיומים אחרים, קיימת רק הודות לצבא ארה"ב המגונן עליה. על אדמת קטאר מצוי בסיס חיל האוויר האמריקני אל־עודייד, כן שיגור אסטרטגי המגן על אינטרסים אמריקנים ובינלאומיים באזור.
אך דוחה מעולם לא הסגירה אדם שממשלת ארה"ב הביעה עניין בהסגרתו. לא חברי טליבאן שמצאו מקלט מפואר במדינה, ובוודאי לא מנהיג דגול של חמאס. עדותו בבית המשפט על הקשר הפיננסי בין שליטי קטאר ובין תנועת הטרור הפלסטינית לא תועיל למוניטין הסובלני והמתקדם שדוחה מטפחת בקפידה כבר שנים, בין השאר דרך מתן חסות לקבוצות כדורגל, אירוח המונדיאל, והענקת מיליארדים לאוניברסיטאות אמריקניות כדי לקנות עמדות אנטי־ישראליות בקמפוסים.
אז הסגרה ירדה מהפרק, אבל ממשל ביידן – או כל ממשל שיבוא אחריו – בכל זאת רוצה לצאת בהצהרת "לעולם לא עוד", שתהדהד גם באוזני בעלי בריתנו וגם באוזני אויבינו. כדי להבהיר שהטבח, האונס והחטיפה של מאות חפים מפשע יגבו מחיר יקר, פעולה צבאית היא חובה. הבאתו של משעל בכוח לארה"ב כדי לעמוד למשפט דורשת אומץ פוליטי רב, אבל יש בה וין־וין לכל נשיא אמריקני, לא משנה מאיזו מפלגה הוא מגיע.
יש הטוענים שמהלך כזה עלול לסכן את מעמדה של אמריקה מול שותפיה האסטרטגיים. לאלה יש להזכיר שארה"ב כבר תפסה בעבר מבוקשים ממדינות סמוכות אליה. ב־1995, סוכנים מיוחדים משירות הביטחון הדיפלומטי של מחלקת המדינה לכדו בפקיסטן את רמזי אחמד יוסף, המוח מאחורי הפיגוע בחניון התת־קרקעי של מרכז הסחר העולמי בניו־יורק ב־1993. הוא הוטס לניו־יורק כדי לעמוד לדין, וכעת הוא מרצה מאסרי עולם רבים בבית סוהר שמור בקולורדו. גם חאלד שייח' מוחמד, שתכנן את פיגועי 11 בספטמבר, נתפס ונלקח מפקיסטן בידי ה־CIA. הפעולות הללו לא גרמו לפקיסטן לנתק את קשריה הדיפלומטיים עם וושינגטון, או לדחות סיוע נדיב ממנה. גם דוחה לא תקריב את המגננה האמריקנית עליה על מזבח מחבל פלסטיני, אפילו אם הוא אורח כבוד של האמיר.
אם משעל יילכד בדוחה, יובל כשהוא כבול באזיקים בידי הכוחות המיוחדים של ה־FBI, ויובא בפני שופט פדרלי, יהיה בכך מסר לכל מחבל שדם אזרחים אמריקנים על ידו, שאין מקום על פני כדור הארץ שבו יוכל להסתתר מפני זרועו הארוכה של החוק האמריקני. המסר הזה יזכיר לעולם שארה"ב היא עדיין מעצמה עולמית, שלא תיתן לאחרים לפגוע באזרחיה ולהלך חופשי.
