השנה האחרונה הייתה קשה מאוד. שנה שבה נרצחו באכזריות ונהרגו למעלה מ-1,400 אנשים; שנה שבה נהרגו מאות חיילים; שנה שבה נחטפו מאות אנשים, נשים וילדים; שנה שבה נפצעו אלפי חיילים ואזרחים. בשנה זו פונו מבתיהם קרוב ל-150,000 איש ונאלצו להישאר במצב זה חודשים רבים, ועדיין ישנם כשמונים אלף איש מחוץ לבתיהם.
מציאות עגומה זו מעוררת בכי, מעוררת צער ומעוררת דאגה. לכאורה, מציאות זו הייתה צריכה להביא אותנו למעט בשמחה, "זכר לחורבן", כמו לאחר חורבן בית שני (בבא בתרא ס:). אולם, המציאות כיום שונה לחלוטין. הגמרא מדברת על מציאות של חורבן ושל גלות, ואפילו במציאות כזו היא לא אמרה להפחית משמחת החג, אלא רק לעשות סימנים בדברים אחרים (קירות הבית, שמחה בחתונה וכדומה).
ב"ה אנחנו לא במציאות של חורבן! אנחנו במציאות של בניין. זכינו להיות דור של גאולה, דור השב לארצו לאחר אלפי שנים. זכינו למדינה נפלאה ולצבא מדהים. זכינו לראות ניסים שאבותינו לא ראו. למרות כל הקשיים, אנחנו באחת התקופות החזקות ביותר של עם ישראל (הרבה יותר מהרוב הגדול של תקופת עם ישראל בתנ"ך ובוודאי אחרי התנ"ך).
צריכים אנו לזכור: המלחמה איננה רק בחזית, המלחמה היא גם בעורף. האויבים הרשעים מנסים להשבית כל שמחה מאיתנו, מנסים לפגוע בשגרת החיים. שוחחתי עם חייל שיצא מעזה אשר סיפר לי על מעשיו שם, ושאלתי אותו – "האם לא קשה לך כשאתה יוצא מעזה ורואה שהכל כרגיל? מסעדות, בתי קפה, חתונות וכדומה?". הוא הביט בי ואמר: "אם הייתי רואה שדברים אינם כרגיל, היה לי קשה. אבל כאשר אני רואה שהכל כרגיל, אני יודע שאנחנו עושים את העבודה כראוי!". האויב מנסה להשבית שמחה, להשבית שגרה, ואנחנו לא ניתן לו. אם נפחית משמחת החגים, הרי שאנחנו מאפשרים לאויב לנצח.
כמובן שאנו חייבים לזכור את הקשיים, לחוש את הכאב העצום בכל רגע. את כאב החטופים ומשפחותיהם, את כאב הפצועים, את כאב המשפחות השכולות ואת כאב המפונים. אולם עלינו לחגוג את החגים בעוצמה, מתוך הבנה שזהו חלק מהניצחון, ומתוך הבנה שככל שאנחנו שמחים יותר, חזקים יותר ומאוחדים יותר, כך האויב חלש יותר. השמחה בחג היא עוד שלב בע"ה לניצחון ולהשבת החטופים.
מייחדים את הסימנים ליקירים שסובלים
למעשה, בראש השנה אני מציע לייחד כל אחד מהסימנים לאותם יקרים שסובלים כעת או שנלחמים כעת: החיילים, החטופים, הפצועים, משפחות השכול, המפונים מבתיהם, משפחות החיילים, וגם על האחדות ועל הכרעת האויב. מתוך כך נתחזק כולנו ונתפלל לשנה טובה ומתוקה.
בעת הזו, כאשר עם ישראל מתמודד עם אתגרים קשים ומורכבים, מנהגי ראש השנה מקבלים משמעות עמוקה יותר. הסימנים שאנו אוכלים בליל החג מהווים הזדמנות לא רק לבקש ברכה אישית, אלא גם להתפלל עבור כלל עם ישראל, עבור החטופים, עבור החיילים, עבור הנפגעים ועבור המשפחות השכולות.
לכן, השנה, ניתן להוסיף בנוסח הבקשה אחרי כל סימן בקשה קצרה עבור נפגעי המלחמה ועבור החיילים. ננסה להתפלל ולהתרומם מכוח האמונה של עם ישראל, מכוח הגבורה של החיילים ושל כל אנשי כוחות הביטחון, ומן הזכות שלנו להיות דור של גאולה, דור של שיבת ישראל לארצו, דור שזכה למדינה ולצבא לאחר אלפי שנים.
תָּמָר
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּתַּמּוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְשֵׁי רָעָתֵנוּ, שֶׁחַיָּלֵי צַהַ"ל יְנַצְּחוּ אֶת הָאוֹיֵב, וְשֶׁיַּחְזְרוּ בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בַּנֶּפֶשׁ וּבַגּוּף.
כּרַתִּי (כְּרֵשָׁה)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּכָּרְתוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ, וְתַכְרִית רֶשַׁע מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְגֹּעַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל לְרָעָה.
סִלְקָא (סֶלֶק)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְּשֵׁי רָעָתֵנוּ, וְשֶׁיָּשׁוּבוּ בִּמְהֵרָה לְבָתֵּיהֶם כָּל הַמְּפֻנִּים מֵהַדָּרוֹם וּמֵהַצָּפוֹן.
קָרָא (דְּלַעַת)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּקְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ, וְשֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל הַפְּצוּעִים.
גֶּזֶר
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת, וְתָשִׁיב אֶת הַחֲטוּפִים בִּמְהֵרָה, בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בְּנַפְשָׁם וּבְגוּפָם.
רִמּוֹן
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁנִּהְיֶה מְלֵאֵי מִצְווֹת כְּרִמּוֹן, וְשֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת טוֹב בְּכָל אֶחָד וְאַחַת מֵעַם יִשְׂרָאֵל.
תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה, וְתִתֵּן מְתִיקוּת וְשִׂמְחָה גַּם בְּקֶרֶב הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁאִבְּדוּ אֶת יַקִּירֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים.
רֹאשׁ שֶׁל דָּג
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְשֶׁנִּזְכֶּה לָלֶכֶת קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ בִּזְקִיפוּת קוֹמָה, בְּשָׁלוֹם וּבְבִטְחָה.
ניתן להוסיף:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁזָּכִינוּ לִחְיוֹת בְּדוֹר שֶׁל גְּאֻלָּה, וְשֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת בִּתְקוּמַת מְדִינָתֵנוּ.
שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת בִּגְבוּרַת עַמֵּנוּ, וְשֶׁזָּכִינוּ לְנִסִּים וּלְנִפְלָאוֹת כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שְׁנַת אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שְׁנַת אַחְדוּת וְאַהֲבָה.
שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּמְהֵרָה כָּל הַחֲטוּפִים לְחֵיק מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בְּגוּפָם וּבְנַפְשָׁם,
וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם עוֹד בֵּין הַחַיִּים יוּבְאוּ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל.
תֵּן שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בְּכָל גְּבוּלוֹת אַרְצֵנוּ, חַזֵּק אֶת יְדֵי חַיָּלֵינוּ וּמְגִנֵּי עַמֵּנוּ.
תֵּן כּוֹחוֹת וְשִׂמְחָה לַמִּשְׁפָּחוֹת הַשַּׁכּוּלוֹת, וּשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל הַפְּצוּעִים.
הָשֵׁב אֶת תּוֹשָׁבֵי הַצָּפוֹן וְהַדָּרוֹם לְבָתֵּיהֶם, בְּשִׂמְחָה וּבְבִטְחָה.
תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת טוֹב בְּעַמֵּנוּ, בִּמְדִינָתֵנוּ וּבְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ.
תַּקֵּן בְּעֵצָה טוֹבָה אֶת מַנְהִיגֵנוּ וְתִטַּע אַחְדוּת וְאַהֲבָה בְּתוֹכֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְנֹאמַר אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם, בְּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וּבְבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.