כאילו הבחירות לרבנות הראשית לא מספיק הביכו אותנו, נוספה לסאגה הזו מבוכה משפטית חדשה: אחד המצביעים הטיל גם את הפתק האשכנזי בתוך הקלפי הספרדי, ולך תדע עכשיו מה לעשות עם זה. בזמן שהיועצים המשפטיים מתפלפלים בקדחתנות איך לפצח את הבלבול העדתי בעולם הפתקים, אני רוצה להעלות מחשבה עקרונית יותר. אולי המצביע האנונימי לא סתם התבלבל, אלא רצה להעביר לנו מסר: עד כמה מגוחכת בישראל של היום ההפרדה המיותרת בין רב ראשי אשכנזי ורב ראשי ספרדי.
אני לא חסיד של כור היתוך כפוי. אני מאמין שכל אחד צריך לשמור את מנהגי אבותיו. לא כולם צריכים להתפלל באותו נוסח, לא כולם צריכים לאכול אותם דברים בפסח, ולא כולם צריכים לשיר אותם שירי שבת. כפי שקובעת פרשת האזינו, שנקרא השבת: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". אין תחליף למסורת האבות. אך מסורת האבות מתגוונת לאלף עדות ולמאות אלפי משפחות, כל אחת עם מנהגיה הייחודיים. החלוקה הבינרית לאשכנזים ולספרדים אינה משקפת את ההבחנה בין העדות והמנהגים, אלא כופה על הפסיפס המשפחתי והעדתי המגוון מאוד חלוקה חדה מדי ומנוכרת מדי.
אנחנו הישראלים הולכים ומתערבבים, באופן טבעי, איטי ובריא. ילדיי הקטנים כבר לא מכירים את הסליחות בנוסח אבותיי האשכנזים, כי מחנכיהם מעדיפים את הסליחות הספרדיות. זה קצת מכווץ את הלב, אבל אני מבין שאין ברירה, ומצדיק את הבחירה החינוכית הזו. תהליכים כאלו ימשיכו לקרות לאיטם, אולי במשך מאות שנים – ואין שום סיבה שדווקא העולם הרבני ימנע אותם.
הכפילות הזו בתפקיד הרב הראשי הייתה נחוצה מאוד בתקופה שיהודים נפגשו בארץ לראשונה מכל קצוות תבל. אשכנזים לא הכירו את הפסיקה הספרדית, ספרדים לא הכירו את מנהגי אשכנז, וכן להפך. לא הייתה אז ברירה אלא להעמיד שני רבנים, שכל אחד מהם מכיר היטב את המסורות השונות של האזור שבו צמח וגדל. אך כאשר הרבנים הראשיים כולם צברים, ילידי ישראל, שגדלו בין עדות שונות, וכולם מכירים היטב את המנהגים של כולם, וכולם יכולים לפסוק לכל אחד על פי דרכו – אין שום טעם ואין שום ערך בכפילות המזיקה הזו.
הפוליטיקאים לא רוצים לערער את הכפילות הזו, כי היא מעניקה להם עוד מינוי לבחוש בו, ומכפילה את הסיכוי שיצליחו לבחור אדם כלבבם. אבל לא בטוח שהנימוקים הפוליטיים צריכים להיות המילה האחרונה בנושאי רוח. נדמה לי שראוי לקבוע שהבחירות הללו היו הפעם האחרונה שבה נבחרו שני רבנים ראשיים משתי עדות. ראוי לקבוע, לדעתי, שהרב הראשי היחיד ימשיך לשאת גם את התואר הראשון לציון. וראוי להסכים באופן לא רשמי שבפעם הראשונה שייבחר רב יחיד יהיה הוא מבני ספרד, שנשאו באופן היסטורי בתואר הזה. בעבר קיפחו בני אשכנז את בני ספרד בעולם הרבני, ואיחוד התפקידים עלול לעורר חשש שכל תכליתו לדחוק את בני עדות המזרח מהמשרה הנכבדה הזו. הסכמה שהרב הראשי המאוחד הראשון יהיה מבני ספרד תמנע את החשש הזה.
לו האר"י הקדוש היה חוזר לתחייה ומופיע היום בארץ קודשנו, ולו רצה להתמודד לכס הרב הראשי, הוא לא היה יכול להיבחר. למה? כי אביו היה אשכנזי ואמו ספרדייה. עד היום מתווכחים רבנים וחוקרים האם האר"י היה אשכנזי או ספרדי. החתם סופר כתב שהאר"י התפלל בנוסח ספרדי רק משום שהיה ספרדי. הרב עובדיה כתב שאפילו האר"י האשכנזי העדיף את התפילה הספרדית. פרופ' משה אידל טען שיש הגזמה בהשפעת גירוש ספרד על האר"י, שהיה בכלל דמות אשכנזית; פרופ' תשבי השיב שהאר"י היה בעל אוריינטציה ספרדית בעיקרה. בקיצור, לו הופיע האר"י בינינו היום היו האשכנזים שולחים אותו להתמודד על משרת הראשון לציון, והספרדים היו שולחים אותו לקלפי האשכנזית. למען האמת, קשה להניח שהאר"י היה בכלל מעוניין במשרה הזאת, אך דמותו יכולה להדגים את הפרדוקס בחלוקה החותכת של העולם הרבני לשתי עדות.
היום יש לנו הרבה אר"ים. כלומר, לדאבוננו אין לנו כמוהו בדרגת החוכמה או בעוצמת הקדושה, אבל יש לנו הרבה משפחות מעורבבות מכל העדות, ועבור רוב הישראלים ההבחנה החותכת בין אשכנזים לספרדים קיימת רק בעולם הרבני. העובדה שמדובר במשרה רשמית בכירה הופכת את הכפילות עוד יותר בוטה ועוד יותר צורמת. הגיע הזמן לרב ראשי אחד.
