ליל הושענה רבה תשפ"ד. אחרי למעלה מעשרים שנה שליל הלימוד הקהילתי התקיים בסוכתנו, משה בחר במתכונת שונה, בעקבות אירועי השנה הקודמת: שישה שיעורים לאורך הלילה, שאותם מעבירים צמד דוברים משתי קצוות. האחד איש ימין קיצוני, השני איש שמאל קיצוני; שומר מצוות ומי שאיננו מגדיר את עצמו ככזה, גברים ונשים.
ביום שישי שלמחרת הספקנו לחלוק את התחושה שהיה ליל לימוד מכונן. אחרי תקופה ארוכה שבה הרגשנו שמה שלא עושים זה לא הולך, ושעם ישראל צועד אל תהום פעורה ועומד ליפול לתוכה, חשנו לפתע שהחיבור אפשרי ואסור להתייאש. לאורך הלילה היו דיבורים קשים, אבל גם הקשבה עמוקה ורצון לשמוע ולא רק להשמיע.
בשמחת תורה זכינו לארח, יחד עם הקהילה, 80 חניכים וחונכים של עמותת "קו לחיים" מאזור המרכז. זוהי מסורת שהבן שלנו אליעד הי"ד התחיל לפני שנתיים, ושירה בתנו המשיכה וארגנה לחניכיה זו השנה השנייה, במסגרת היותה בת שירות בעמותה.
בשש וחצי בבוקר, יחד עם כל מדינת ישראל, התעוררנו לאזעקות ונכנסנו לממ"ד עם כל האורחים, גם אלו שאינם ניידים. אחרי כמה דקות כבר נשמעו יריות מקצה השכונה. משה אמר לי שהם מתארגנים ויוצאים, יחד עם שלושת הבנים הגדולים – אמתי, אליעד ויאיר. משה ואמתי הבכור יצאו עם אקדחים. אמתי יצא קודם כול לכיוון הבתים החדשים, ורק אחר כך לתוך הקרב. לאורך היום הוא חילץ, יחד עם עוד שני שכנים, יותר מ־ 12 פצועים. משה ואליעד, הבן השני, נסעו לכיוון קולות הירי, אחרי שהם שלחו את יאיר הביתה, לעזור עם החניכים. הם נכנסו ישר לתוך זירת קרב ונהרגו בתוך חצר של אחד הבתים, כשהם מוקפים במחבלים.
בשנה שעברה משה ארגן אצלנו את ליל הלימוד המשותף, ונתקל בהתנגדות עצומה. בימים אלו אנחנו פועלים כדי לקיים שוב את פרויקט "ניפגש בסוכה", ופוגשים רצון עז של הרבה גורמים לשתף פעולה. משה פָתח פֶתח, ואנחנו מרחיבים אותו
במשך כל החג, עד יום ראשון בצהריים, תפעלנו שני אירועים במקביל. את החיפוש של משה ואליעד, שהוגדרו נעדרים, ואת האירוח והליווי של חברי העמותה, עד הגעתם הביתה בשלום. בימים שאחרי מצאתי את עצמי מודה להורי החניכים ולצוות של העמותה על כך שהיו איתנו, וכך היינו עסוקים בלטפל בהם ולדאוג להם, ובזכותם לא היינו פנויים לדאוג יותר מדי למשה ואליעד. בכל פעם שהתעוררה הדאגה שכנעתי את עצמי שהכול בסדר, קצת סבלנות והם ייצרו קשר. מאז ועד היום אני מוצאת את עצמי בעשייה בלי סוף.
פרק בהיסטוריה
שני האירועים האחרונים האלו, שזכינו לארגן ולעבור יחד עם משה ואליעד לפני שנהרגו, מתמצתים את עיקר העשייה שלהם בחייהם, ואת השליחות הברורה שהם השאירו לנו להמשיך. אחד הדברים שנותנים לי כוח ותקווה בימים הללו, הוא הרצון שאני פוגשת מצד אנשים רבים להיפגש עם אנשים אחרים, שונים מהם, רצון שלצערי הרב לא היה לפני שמחת תורה.
בשנה שעברה משה בעלי ארגן את ליל הלימוד אצלנו בזהירות רבה, ונתקל בהתנגדות עצומה. והנה בימים אלו אנחנו פועלים כדי לקיים השנה את אותו פרויקט של "ניפגש בסוכה", ואנחנו פוגשים רצון עז של הרבה גורמים לשתף פעולה. אני אומרת לעצמי שמשה פָתח פֶתח, ובעזרת ה' אנחנו מצליחים להרחיב אותו.
זכינו ומשה ואליעד עסקו בהרבה מאוד תחומים במהלך חייהם, ואספו לאורך השנים הרבה חברים טובים, כך שבמהלך שנים־עשר החודשים האחרונים נולדים מיזמים והנצחות לזכרם לרוב. הרב חן חלמיש הבטיח לי כבר במוצאי השבת של השבעה, שהאורות הגדולים של משה ואליעד יתפזרו להרבה אורות קטנים. אני רואה את זה קורה ולא מאמינה.
זה דבר נוסף שנותן לי כוח ותקווה גדולה. לראות איך הרבה אנשים רוצים להמשיך את העשייה של משה ואליעד בעולם. הם נגעו בכל כך הרבה אנשים ועסקו בכל כך הרבה תחומים, שזה פשוט אין סופי. אנחנו רק רצים מאירוע לאירוע ומפרויקט לפרויקט, משתדלים מאוד להגיע לכל מה שרק אפשר. עוד הרבה לפני שחשבנו איך להנציח אותם בעצמנו, הם גורמים לכל כך הרבה אנשים להיות עסוקים בלעשות טוב, לקדם ולהשפיע על העולם.
אתן רק כמה דוגמאות: קרן שחר ע"ש משה אוחיון, שהוקמה על ידי ארגון שחרית (שמשה היה יו"ר הוועד המנהל שלו) והקרן למנהיגות חדשה (FNL) כבר בתחילת המלחמה, מעניקה מימון ראשוני ליוזמות פרטיות בזמן המלחמה, מכל הדתות, העדות, הדעות והמגזרים. במסגרת הקרן נתרמו מיליוני שקלים.
קורסי המנהיגות שמשה ניהל יחד עם מכללת הרצוג נמשכים, מדברים את אותה שפה ומאפשרים לעוד ועוד אנשים לחלום ולהגשים, להשפיע ולהוביל שינויים; גמ"ח המזון למשפחות שמשה דאג להן בעבר חוזר לפעול; המחנות והשבתות לילדי העמותות, שאליעד דאג להם וטיפל בהם לאורך שנים, פועלים ביתר שאת ומנציחים אותו; הוקמה כיתת לימוד ע"ש משה בחוות רימון; נמשכת הקמתם של "ספסלי השמחה" במצפים ברחבי הארץ לזכר אליעד ואופיר חי (חניך של אליעד שמת מסרטן, ואליעד התחיל להנציח אותו בפרויקט הזה); ישיבת הסדר ובית כנסת מוקמים על שמם; תתקיים בקרוב הכנסת ספר תורה לזכרם, ועוד היד נטויה.
מעבר לכל אלה, אנשים רבים כל כך משתפים אותנו שהם הרגישו צורך לפעול מכוחם של משה ואליעד. כי זה מה שהוא היה אומר להם לעשות, או כי זה מה שהוא היה עושה. וכמובן, אין מרגש יותר מתינוקות שנולדו ונקראו על שמם, בתפילה שימשיכו את הדרך, להוסיף טוב בעולם.
העשייה האינסופית לטובת החברה נותנת לי המון כוח, יחד עם ההבנה שאנחנו חלק מפרק בהיסטוריה ארוכת השנים של עם ישראל, שהתחילה לפני אלפי שנים, ותמשיך עוד ועוד. אנחנו חלק ממהלך גדול שהקב"ה מוביל את עולמו, שהוא מעבר להבנה שלנו. קיבלנו תפקיד חשוב במהלך הזה, ואנו מתפללים למלא אותו על הצד הטוב ביותר.
