ראש מועצת שער־הנגב אופיר ליבשטיין הי"ד היה ההרוג הראשון במתקפת חמאס ששמו הותר לפרסום. ליבשטיין, שהיה חבר בכיתת הכוננות של קיבוצו כפר־עזה, שמע את היריות בקיבוץ, מיהר לצאת עם אקדחו מהבית ונהרג לא הרחק מביתו, בחילופי אש עם המחבלים. גם בנו ניצן נרצח בהתקפה על הקיבוץ.
אופיר ליבשטיין נולד במושב כפר־נטר שליד נתניה, חודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים. לאחר שירותו הצבאי בחיל הרפואה הוא החל קריירה בתחום העסקי – תחילה בעסק לכיסאות גלגלים של אביו, לאחר מכן בעסק שהקים לציוד משרדי, ובהמשך כיהן כמנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. לכפר־עזה הוא הגיע בעקבות ורד אשתו, בת הקיבוץ. בשנת 2011 הם יזמו את פסטיבל "דרום אדום", שהפך לאחד מאירועי השיא בנגב המערבי.
לאחר עשר שנות חברות במועצה האזורית שער הנגב, כנציג כפר־עזה, נבחר ליבשטיין בשנת 2018 לראשות המועצה, בתום מערכת בחירות ראשונה בהיסטוריה במועצה. עד אז נהגו הקיבוצים להגיע להסכמות בנוגע לזהותו של ראש המועצה ולא קיימו בחירות, מה שמסביר את העובדה שרק חמישה אנשים כיהנו לפני ליבשטיין בתפקיד ראש מועצת שער־הנגב. כשנכנס לתפקידו הוא הצהיר שיכהן בתפקיד רק שתי קדנציות, ולאחר מכן יקים ארגון שיחזק קהילות יהודיות קטנות בעולם.
לפני כשלוש שנים, בשבוע שבו מלאו עשרים שנה לנפילת טיל הקסאם הראשון בנגב המערבי, ראיינתי את אופיר למקור ראשון. הוא סיפר לי בהתלהבות על הצמיחה הדמוגרפית בכל היישובים במועצה, וציין את חיי הקהילה כסיבה הראשונה שמביאה משפחות להצטרף ליישובים. "אנשים רוצים להיות חלק מקהילה ולהשפיע בה. הם רוצים חיים עם משמעות, ואנחנו מאפשרים להם את זה בקהילות שלנו".
אופיר דיבר על חשיבותם הביטחונית של יישובי שער הנגב, ואמר: "לצד זה שאנחנו 50 דקות נסיעה מתל־אביב, אנחנו גם הקו הקדמי של מדינת ישראל. יש קונצנזוס מלא שחייבים לחזק את הקו הזה, אחרת הוא יזוז צפונה לאשקלון, אשדוד וראשון לציון".
החיים בקיבוצי שער הנגב מורכבים, אמר אז אופיר בכנות. "שני סיפורים חיים בתוכנו", הודה. מצד אחד, תיאר, האזור נהנה מצמיחה דמוגרפית, חקלאות, הייטק, תעשייה, תיירות וחינוך מצוין, ומצד שני רוב הילדים הם לפני, אחרי או תוך כדי טיפול פסיכולוגי. מדובר בילדים וגם באנשים בוגרים שכל טריקת דלת מחזירה אותם לסטרס, ונמצאים בפוסט־טראומה מתמשכת. "יש מתח בין שני הסיפורים", אמר ראש המועצה, "אבל בסופו של דבר מדובר ב־95 אחוזים גן עדן ו־5 אחוזים גיהינום, ובמבחן התוצאה אנחנו מנצחים".
ב־7 באוקטובר הפך גן העדן של קיבוצי שער־הנגב לגיהינום. בגיהינום הזה עלה גם אופיר השמיימה, כשנפל בעת מילוי תפקידו על הגנת כפר־עזה.
כשחזרתי השבוע שוב לשיחה המוקלטת שלי עם אופיר מצאתי בה מעין צוואה: להיות חלק מקהילה ולהשפיע בה, לחיות חיים של משמעות, לחזק את הקו הקדמי של מדינת ישראל, ולדאוג שהחיים ביישובי שער־הנגב יהיו מאה אחוז של גן עדן, לא אחוז אחד פחות.
כארבעה חודשים לפני המלחמה קיים מקור ראשון, עם המכון למורשת בן־גוריון, את ועידת בן־גוריון בנגב. ימים אחדים לפני הוועידה שלחתי לאופיר הזמנה לאירוע. הוא חלק שבחים לתוכן הוועידה, ואף שלא הוזמן לשאת בה דברים, הבטיח להתאמץ ולהגיע. בוועידת בן־גוריון השנייה, שתתקיים בעזרת ה' בעוד כחודשיים, נקדיש לזכרו של אופיר מושב שיעסוק בשיקום הנגב המערבי לאחר המלחמה.
