"יותם לא חטוף, הוא נמצא בין החטופים", אמרה לי איריס חיים בנובמבר 2023, מקפידה שהכינוי המטלטל הזה, "חטוף", לא יגדיר את בנה. היא סיפרה עליו בחיוך, בדאגה, בכנות מעוררת הזדהות וחמלה. זמן קצר לאחר מכן, הקיבוצניקית האנונימית קצוצת השיער ובעלת החיוך הקורן גם כשהיא נשברת מבכי, הפכה לאישיות מוכרת בכל בית: אמא של יותם שחיבקה את כל מי שביקש לחבק אותה; שסירבה בתוקף להיגרר לשיח השנאה ששב לרחובות, גם אחרי שנורה מאש כוחותינו עם אלון שמריז וסאמר טלאלקה ז"ל, שעה שחמקו מידי שוביהם וזוהו בטעות כמחבלים, בג' בטבת.
לכל אורך חודשי השבי של יותם ביקשה איריס להעביר לילד שלה מסרים מחזקים. עם בן זוגה רביב ושני ילדיהם הנוספים, הביעה אמון מלא ביכולתו לעמוד באתגרי השבי. היא סירבה לענוד את התליון "הלב שלי שבוי בעזה", כי את הלב שלה אי אפשר לשבות, ובמקומו היא עונדת עד היום את התליון "להאמין, לראות שטוב". מריאיון לריאיון הפכה איריס לאחת מגיבורות הימים הכואבים הללו, ואף השיאה משואה בליל העצמאות לכבודו של בנה. אבל אם תשאלו אותה – יותם הוא הוא הגיבור האמיתי: מההתמודדות היומיומית של הבחור הרגיש הזה עם קצב החיים של העולם, ועד האופן שבו השיב לעצמו את חירותו.
יותם חיים נולד ב־1995 – ילד סנדוויץ' ג'ינג'י, מופנם ורגיש, שמתקשה להיפתח מול אנשים, אבל מרגע שהוא יוצר קשר הוא נכנס עמוק לנשמה. מסע חייו הקצר החל עם אתגר בריאותי לא פשוט. הוא נולד עם מום במעי הגס, "מה שדרש המון בדיקות בשנה הכי קריטית בחיים לבניית אמון עם העולם והכרתו", כדברי אימו. עבור יותם זו הייתה שנה של המון כאב, טיפולים ודקירות. הוא עבר ניתוח בגיל שנה, ומאז ועד גיל 11 סבל מבעיות נלוות. בנעוריו סבל מאנורקסיה ומדימוי גוף נמוך, אבל התעקש להתגייס. אחרי שבועיים הוא שוחרר, שכן גם הטירונות המותאמת הייתה קשה בעבור הגוף שלו.
רביב ואיריס עשו כל שביכולתם ללוות את יותם במסלול הפוסט־טראומה שצעד בו, ורוו נחת כשהתחיל פרק חדש בחייו: הוא היה נגן תופים מוכשר בלהקת המטאל PRESENTS, עבד במסעדה בשדרות, וגר בשכונת הצעירים בכפר־עזה. באותה שבת של שמיני עצרת הייתה אמורה להתקיים הופעה של הלהקה בתל־אביב, וכל בני המשפחה היו אמורים להיפגש שם. איכשהו, הנפש הרגישה שלו מצאה ביטוי דווקא במוזיקת רעש, שכמו אִפשרה לנשמה המיוסרת שלו להוציא החוצה איזו צעקה. התופים שכה אהב ליוו אותו גם כשגשם הטילים החל לרדת על הנגב המערבי, ואפילו כשהתברר שבשכונה הצעירה מסתובבים מחבלים.
הקיבוצניקית האנונימית קצוצת השיער ובעלת החיוך הקורן גם כשהיא נשברת מבכי, הפכה לאישיות מוכרת בכל בית. חיבקה את כל מי שביקש לחבק אותה, וסירבה בתוקף להיגרר לשיח השנאה ששב לרחובות
ב־7 באוקטובר בשעה 10:44, "תזמון מדויק שייזכר לנצח", שמעו בני המשפחה מיותם בפעם האחרונה. אחרי שהעלה לרשת סרטונים משועשעים מהמצב, משהו באיום שסובב אותו הפך אמיתי וקרוב. עשן החל לחדור לחדר שבו הסתתר, ויותם חש שהוא מתחיל להיחנק. רביב ואיריס הספיקו לשלוח לו דברי אהבה ואמון שהוא יכול לצלוח את מה שמחכה לו, ויותם צלח. אחרי ששוביו נהרגו בהיתקלות עם לוחמי צה"ל, הוא נותר יחד עם שמריז וטלאלקה בבית חרב בשג'עייה. השלושה שרדו שם עד שב־15 בדצמבר 2023 יצאו ממקום מסתורם תוך קריאה כי הם חטופים, אולם הלוחמים היו משוכנעים שמדובר בהטעיה מכוונת מצד מחבלי חמאס, וירו בהם למוות.
למרות הכאב הגדול, התחושה החמקמקה שרגע אומלל אחד הפריד בין חילוץ הרואי לקטסטרופה איומה, איריס סירבה לשקוע במר נפשה. היא הגדילה לעשות ודאגה לשלוח מסר מחבק ללוחמים שפגעו בבנה בשוגג. והיא מזכירה שוב ושוב לסובבים שהיא גאה בו, אוי כמה שהיא גאה בו. "בסוף יותם ניצח את עצמו, את הקושי שלו", אמרה במהלך השבעה. "הוא החליט לצאת בצורה הכי הרואית והכי גיבורה מתוך השבי, ואמר: 'אני לא אהיה יותר בשבי. השבי הזה נגמר'. הוא יצא בראש מורם וגב זקוף, והוא לא ידע לאן הוא הולך. אף אחד לא הבטיח לו שיחכו לו עם זר פרחים. אבל הוא התגבר, הוא מת חופשי וגיבור".
