ארנון זמורה הי"ד, שעל שמו נקרא המבצע ההרואי לשחרור ארבעה חטופים מהרצועה, כאילו נולד לתוך התפקיד הזה – גיבור לאומי מיתולוגי שדורות של חניכי תנועות נוער ומכינות עוד יגדלו על שמו ומורשתו. אחרי נפילתו כתבה מישהי ברשת שהיא מתבוננת בתמונתו, קוראת את הסיפורים, ובאופן מזעזע כאילו ברור לה שמסע חייו לא יכול היה להסתיים אחרת, "כי ככה התסריט של אלו שהם באמת הכי טובים".
זמורה, יליד 1987, נולד וגדל במוצא־עילית, שירת באגוז, עבד באזרחות כמדריך צניחה חופשית והתגייס לימ"מ, שם שירת כמפקד צוות לוחמים. 7 באוקטובר היה היום הארוך בחייו: צוות "טקילה" שבפיקודו הוקפץ עם שחר וניהל לחימה עזה בפאתי יד־מרדכי, שם חיסל כ־35 מחבלי נוח'בה, בקרב שהציל את הקיבוץ מטבח ודאי. בהמשך סייע זמורה בטיהור מוצב נחל־עוז, משם המשיך לבארי והשתתף במאמצי חילוץ בני הערובה מ"הבית של פסי". בב' בסיוון עמד זמורה בראש הצוות שפרץ לדירה שבה נכלאו שלושה מהחטופים במחנה נוסייראת. המפקד נפגע מכדור בראשו, ובהמשך מת מפצעיו.
סדרות בסגנון פאודה מתארות לוחמים ביחידות כמו הימ"מ כדמויות "שרוטות" וטראומטיות, כאלה שהקרבה אל האלימות והמוות הקהתה את נפשן, ושמערכות היחסים שלהן מתפרקות. ארנון היה ההפך מזה
המכנה המשותף העולה מסיפורי הלוחמים עליו הוא תמהיל של מקצוענות, אומץ, ערכים אישיים גבוהים וביקורת עצמית. אמיר עופר, לוחם סיירת מטכ"ל שהשתתף בחילוץ בני הערובה באנטבה, קיים איתו שיחה ארוכה כשבוע לאחר השבת השחורה, ושמע ממנו "איך הותקלו בהפתעה בצומת יד־מרדכי, איך שלוש רקטות אר־פי־ג'י החטיאו אותו במילימטרים, איך האינטואיציה שלו לעצור כמה קילומטרים לפני הצומת ולהתחגר הצילה את כל הכוח, איך נלחמו כמו אריות, איך טענו ארבע פעמים את כל המחסניות ביום הראשון ודילגו מהצומת לשדרות, ומשדרות לנחל־עוז, ומנחל־עוז לבארי, ואיך בכל מקום היו בשפיץ. ואיך נשבר לו הלב בבית של פסי בבארי, וכל הזמן הוא שאל: 'איך אתם הצלחתם (באנטבה) ואנחנו לא'".
עופר, שהבין שאירועי בארי מעיקים על מצפונו של ארנון, מספר: "ראיתי לפניי גבר שבגברים, גיבור אמיתי וגם בן אדם מוסרי בצורה יוצאת דופן. אמרתי לו, והתכוונתי לכל מילה: הייתם ממש גיבורים ואתה תפקדת באופן יוצא מגדר הרגיל בתנאים הכי קשים. גם הפתעה אסטרטגית, גם הפתעה טקטית, גם לחימה בשטח מלא באזרחים וגם מעטים מול רבים. אשכרה הצלתם את המדינה. את המקום שלך בגן עדן הבטחת, ויותר".
תחושת הכישלון על אירועי בארי דחפה את זמורה לכתוב יומן אישי, שבו שחזר אחד לאחד את אירועי היום ההוא. היומן לא היה רק כלי לפורקן רגשי אלא גם מעין תחקיר עצמי של מפקד צוות לוחמים שרצה לדעת שהוא עשה את כל מה שיכול היה לעשות. זמורה שחזר את האירועים וההחלטות דקה אחר דקה, ובשיחה עם אחיו סיכם את הממצאים: "האירוע מבחינתי פתור. אני עצוב על חוה (בן־עמי, חטופה שהוא ניסה לחלץ אולם נרצחה בידי המחבלים; י"י), אבל באמת לא יכולנו לעשות יותר. עוד עשר שנים אני יכול להתעורר ולהגיד לעצמי, אולי לא עשיתי הכול? לכן כתבתי. אוכל לחזור לדף ולראות שעשיתי מה שיכולתי בצורה טובה ואחראית, והבאתי את הלוחמים (הביתה) בשלום".
כאשר היומן של זמורה התפרסם, משהו בטקסטים שלו הבהב לי. זה לא תיעוד של קצין בכיר לקראת תחקיר מטכ"לי או של פוליטיקאי לקראת ועדת חקירה. זה סיפור על לוחם שנותן דין וחשבון קודם כול לעצמו. הוא בתפקיד ועדת החקירה של עצמו, רוצה לדעת שהוא מימש את השליחות שהוטלה עליו בצורה הכי טובה שהוא יכול. זוהי איכות פנימית של מי ששואל את עצמו: האם הייתי מי שהבטחתי לעצמי להיות?
"הכול מתמלא עכשיו בתמונתו של הגיבור פקד ארנון זמורה ז"ל", כתבה אלמנתו מיכל בפייסבוק למחרת מותו. "אבל הרבה לפני שהוא היה לוחם וגיבור הוא היה איש מתוק ומקסים. בן זוג מדהים, אבא מושלם. איש אוהב ואהוב. ככה אנחנו נזכור אותו, ואשמח שגם אתם". האנושיות שלו היא התכונה המרכזית שאותה בחרו לציין גם פקודיו.
סדרות בסגנון פאודה מתארות לוחמים ביחידות כמו הימ"מ כדמויות "שרוטות" וטראומטיות, כאלה שהקרבה אל האלימות והמוות הקהתה בהן את העדינות והרגישות, ושמערכות היחסים הזוגיות וההוריות שלהן מתפרקות.
זמורה היה בדיוק ההפך מזה: קודם כול איש משפחה, בן זוג ואבא. גם כמפקד הוא לא רק התעניין והיה מעורב בחיים הפרטיים של הפקודים שלו, אלא גם היה משתתף פעיל בקבוצת הוואטסאפ של נשות הצוות ושלח להן מחמאות וחיזוקים. "לא היינו מצליחים אפילו לקשור נעליים בלעדיכן, אתן אלה שמקריבות, אתן אלה שפותרות את הבעיות ואתן אלה שתומכות בנו כשאנחנו נופלים. אני אוהב גם אתכן", כתב להן ביום הזיכרון.
זו המורשת של זמורה, מין גילום מודרני של תכונת "עדינו העצני" שאותה ייחסו חז"ל לדוד המלך, שהיה מקשה עצמו כעץ במלחמה ומעדן עצמו כתולעת בבית המדרש. התמהיל הזה כל כך יהודי, כל כך יקר וכל כך מיוחד, שהאובדן שלו מותיר צביטה גם בלב של מי שלא הכיר אותו בחייו.
