לפני שבועות מעטים סיים א' את סבב המילואים השלישי שלו. מאז פרוץ המלחמה הוא שירת כמעט 300 ימים, ובימים אלו הוא צפוי להיקרא, אולי עוד לפני סוף חודש אלול, לשירות בפעם הרביעית. כמוהו אלפי חיילי מילואים סיימו את סבב המילואים השלישי מאז פרצה המלחמה.
תחושת הערבות ההדדית והמחויבות המשותפת לביטחון ישראל, לצד הזעזוע מאכזריות אויבינו ומעומק המחדל, הניעו רבבות מילואימניקים, שרבים מהם לא שירתו זה עשור ויותר, לנוע כבר ב־7 באוקטובר ובימים שאחריו אל מחסני החירום, אל שטחי הכינוס ואל המערכים בדרום, בצפון וביו"ש. טורי המכוניות של משרתי המילואים חנו בצידי הדרכים ונמשכו לאורך קילומטרים. בהרמת רוח הלחימה והמורל הלאומי, המילואימניקים מוכיחים מקצועיות, עמידה במשימות קשות והתמודדות עם הקשיים בבית שהשאירו מאחור.
לצד רוח ההתנדבות המרוממת, מאוד לא פשוט להיות חייל מילואים בשנה האחרונה, ודאי כשהשירות מתמשך שבועות ולעיתים חודשים. הנטל על המשפחה הוא עצום, והמחיר שמשלמים בנות הזוג והילדים בבית הוא כבד, בהתמודדות יומיומית, נפשית וכלכלית. במקרים רבים מתווה הפיצויים והסיוע של המדינה מעטים מדי ולא מספיקים, מקום העבודה לא תמיד תומך, ויש אף לוחמים שחזרו גילו כי מישהו אחר התיישב בכיסא שלהם, כפשוטו. רבים מהמילואימניקים הם עצמאים וחלקם על סף קריסה או כבר אחריה. ובכל זאת, הם לא ויתרו.
אחת התופעות המדהימות של התגייסות המילואים היא החזרה ההמונית מן הפטור. רק כאחוז מאזרחי ישראל הגיעו למילואים בשגרה שהורגלנו אליה לפני 7 באוקטובר, רבים ממסיימי הסדיר לא ממשיכים לשרת וקברניטי הצבא הובילו במרוצת השנים כמה תהליכי "התייעלות" שצמצמו עוד יותר את המערך. למשל, תוכנית "גדעון" שהוביל בזמנו הרמטכ"ל איזנקוט, נועדה לקצץ כ־100 אלף חיילי מילואים ולהפוך את צה"ל לצבא "קטן וחכם".
כך קרה שעשרות אלפי לוחמים שוחררו משירות המילואים, וחלקם קיבלו תעודת שחרור כבר בגיל 35 ואף פחות, במקום בגיל 40. אך מיד עם פרוץ המלחמה נהרו אלפים מהם ליחידות השונות, לצד רבים מאלו שטרם קיבלו תעודת שחרור אך לא היו משובצים כלל ביחידות. צה"ל התקשה לשלב את המתנדבים הרבים, בזמן שבמקומות רבים התעורר צורך באיוש לוחמים וקצינים בשלל תפקידים ומקצועות.
אל הוואקום הזה נכנסו כמה יוזמות של מתנדבים. אחת הבולטות שבהן היא "דרושים למילואים" – מיזם שמשדך בין המבקשים להתנדב ולחזור לשירות, ובין דרישות ספציפיות לאיוש כוח אדם ביחידות השונות.
לפחות בחודשים הראשונים של המלחמה, הליך החזרה למילואים היה לא פעם מייגע וממושך, אך המתנדבים לא ויתרו. על פי נתוני צה"ל, מתחילת הלחימה חזרו מפטור יותר מ־45 אלף מתנדבים
קהילת "דרושים למילואים" קיימת כבר שלוש שנים. היא החלה מיוזמה פרטית של קצין מילואים שניסה לגייס אנשים ליחידה שלו, ובשנה האחרונה קיבלה דחיפה גדולה. "מהרגע שפרצה המלחמה קיבלנו אינספור פניות של אנשים שביקשו להתגייס למילואים, ומצד שני פניות של יחידות שהיו זקוקות לאייש את התפקידים במהירות", מספרים מנהלי הקבוצה – המייסד אור סביון, ידידיה הריס, יובל משלוף ואבינועם הריס. כמעט כל תפקיד שפורסם, אויש תוך זמן קצר מאוד, וכל זה תוך כדי שארבעת המופלאים הללו גויסו בעצמם למילואים וניסו לתת מענה מהשטח.
"זכינו לראות את עוז הרוח של עם ישראל, שבשעותיו הקשות ביותר קם על רגליו, התאחד וביקש לעשות כל שביכולתו למען המדינה וביטחון אזרחיה", הם כתבו בפלטפורמות התוססות שהקימו בוואטסאפ, בטלגרם ובפייסבוק, שחברים בהן כבר יותר מ־40 אלף איש.
מיזם נוסף, "חוזרים למדים", הוקם על ידי שני אֶחיו של רס"ב במיל' אילון וייס ז"ל, שבעצמו עבר מזמן את גיל הפטור אבל המשיך להתנדב, ובחודש יוני שחלף נפל בעזה. במסגרת המיזם שהוקם לזכרו הם מסייעים לאנשים שקיבלו פטור מהצבא לחזור לשירות מילואים פעיל. לפחות בחודשים הראשונים של המלחמה, ההליך הזה היה לא פעם מייגע וממושך, ובכל זאת המתנדבים לא מוותרים. על פי נתוני צה"ל, מתחילת הלחימה עד כה חזרו מפטור יותר מ־45 אלף מתנדבים.
וגם זה קרה לא מעט: חיילי המילואים גילו שנדרש מהם הרבה מעבר לכישורי לחימה, והביאו איתם רוח מרעננת. מפתרון בעיות טכניות, דרך פעילויות לחיזוק העורף ולעידוד התושבים בעוטף עזה ובאצבע הגליל, ועד גיוס תרומות וציוד ואף ארגון וליווי סיורים בשטח לתורמים ולאוהדי ישראל שהגיעו מעבר לים ביוזמות מקומיות.
יכולת האלתור והמקוריות, מעבר לקיבעון הצבאי הסדיר, היא חלק מההצלחה, וזו יכולה להתרחש, כפי שהמילואימניקים מעידים, באווירה של אחדות ושותפות גורל, נטולת מריבות ושנאות, כפי שזו קיימת במילואים. יהי רצון שנשכפל אותה גם לאזרחות.
