שנת תשפ"ה היא הראשונה מזה שנים רבות שמתחילה במצב טוב יותר מקודמתה, לפחות בכל האמור להרתעה שלנו. רק לפני שנה פורסמה התרעה כללית של אגף המודיעין, שלפיה אויבינו רואים במשבר הפוליטי והחברתי בישראל הזדמנות לתקוף אותנו. האוהל הנטוע של חיזבאללה בתוך שטחנו היה רק ההמחשה לשפל שבו היינו.
את מה שקרה בשמחת תורה נזכור במשך דורות רבים, אבל לפחות כעת השתפר המצב: רצף ההצלחות הבלתי נתפס של צה"ל ושירותי המודיעין מול חיזבאללה עוד ייכנס לספרי ההיסטוריה הצבאית בעולם. סיימנו את השבוע האחרון ללא מנהיג הארגון חסן נסראללה, ועדיין קשה לנו להעריך את מלוא המשמעויות של החיסול.
לכאורה, המתקפה האיראנית על ישראל אתמול, שכללה 181 טילים בליסטיים, מראה שההרתעה כשלה. אלא שגם היא תוצאה של חוסר היכולת האיראנית לפגוע בישראל באמצעים אחרים. גם אתמול לא הצליחה טהרן, לפי הידוע כעת, להסב נזק משמעותי לישראל.
מכל מקום, ככל הנראה המתקפה האיראנית אמש היא רק מהלך הפתיחה של המלחמה הרחבה הישירה בין ישראל לאיראן. ההמשך, שיבוא הפעם מצידה של ישראל, בלתי נמנע.
נסראללה לא זמין
בשבוע האחרון של תשפ"ד יצא לדרך התמרון המוגבל של צה"ל בדרום לבנון, המשך למתקפת הביפרים ומכשירי הקשר שמיוחסת לישראל, וגם לרצף החיסולים בצמרת הארגון הלבנוני. התמרון נתפס כעת כמעט כמובן מאליו, אבל אחרי מתקפת 7 באוקטובר, כאשר הדרג המדיני איבד במידה רבה את האמון ביכולות הצבא וגם צה"ל עצמו לא הפגין ביטחון עצמי מזהיר, עלתה השאלה אם צה"ל בכלל מסוגל לבצע תמרון בתוך שטח האויב.
אסון 7 באוקטובר אירע בגלל התפיסה ש"חמאס מורתע". מצד שני, הצלחת התמרון ברצועת עזה והחיסול הכמעט מוחלט של יכולותיו הצבאיות של חמאס קשורים לקריסת הקונספציה של סנוואר עצמו, שלפיה ישראל לא תעז לעולם להילחם בתוך הרצועה – בוודאי כאשר הוא מחזיק במאות חטופים. כעת מתרסקת בצורה מהדהדת גם הקונספציה של נסראללה, שסבר שהחברה הישראלית חלשה כקורי עכביש ושחיזבאללה יכול לתקוף אותנו בשיטת “משוואות". נסראללה עצמו כבר לא זמין כדי להסביר לוועדת חקירה פנימית את הטעות הגורלית שלו, אבל עוד קונספציה שעומדת להתנפץ היא זו של איראן, העוסקת ב"טבעת האש" שבה הקיפה אותנו. איראן נמצאת כעת בצומת שכל הדרכים ממנו מובילות לאפשרויות רעות מאוד מבחינתה.
בחזרה ללבנון: למרות הישגי החודש האחרון, זה לא הזמן להיכנס לאופוריה. בדומה לחמאס בעזה, גם חיזבאללה עוד לא אמר את המילה האחרונה. ההשפעה של מה שעבר הארגון הלבנוני בשבועות האחרונים היא הלם ואימה. מצב כזה משתק את האויב ואת יכולת קבלת ההחלטות שלו. אבל הארגון השיעי עוד יתאושש במידה כזאת או אחרת. לקראת ראש השנה מעגל הירי שלו לעבר מרכז הארץ כבר החל להתרחב, אם כי יכולות הארגון עדיין רחוקות מהתרחישים החמורים שנלקחו בחשבון – תרחישים שכנראה היו מתממשים אלמלא צה"ל גרע כל כך הרבה מיכולותיו לפני שהלחימה עברה לשלב הנוכחי.
בשלב זה צה"ל עדיין תוקף רק מטרות נקודתיות בדאחייה, ונמנע מלתקוף יעדים של ממשלת לבנון וצבאה. על השאלה אם נכון להשאיר את מדינת לבנון “מחוץ למשחק" מתחולל ויכוח נוקב במערכת הביטחון ובדרג המדיני, וייתכן כי המדיניות בעניין הזה עוד תשתנה, בתיאום עם ארה"ב. וושינגטון אינה מעוניינת בהרחבת מעגל האש, לפחות בינתיים.
המידור של סינוואר
לטובת המשך המלחמה בלבנון, צה"ל כבר העלה צפונה לא מעט כוחות, כולל אוגדה 98 ובה חטיבת הצנחנים, שלחמה בשנה האחרונה בעיקר ברצועת עזה. אתמול הודיע הצבא כי גייס ארבע חטיבות וכוחות נוספים.
במלחמת לבנון השנייה ב־2006 ספג צה"ל אבדות בפעולה הקרקעית הראשונה מעבר לגבול, שהתנהלה בתוך שטח לחימה התת־קרקעי שבנה חיזבאללה, המכונה “שמורת טבע". הפעם התמרון החל בפעולות של יחידות מיוחדות לאחר הכנות קפדניות. המטרה הראשונה היא לתפוס שטחים השולטים על יישובים ישראליים באצבע הגליל, וכן לטפל בבסיסים שכוח רדואן הכין כעמדות יציאה לתוכנית כיבוש הגליל.
אפשר להצטמרר מהמחשבה מה היה קורה אילו חיזבאללה פלש מצפון במקביל למתקפה של חמאס ב־7 באוקטובר, אבל סינוואר כנראה העריך שהמודיעין הישראלי "יושב חזק" על חיזבאללה, ולכן לא שיתף את הארגון או את איראן בתוכניות הפלישה.
הפעולות הקרקעיות בתוך שטח לבנון לא התחילו השבוע. רק אתמול התיר צה"ל לפרסום כי בחודשים האחרונים כוחותינו ביצעו כשבעים פעילויות מבצעיות ממוקדות בדרום לבנון, במטרה להשמיד ולנטרל יכולות ותשתיות טרור בכפרים ובשטחים הסמוכים לגבול, המאיימים על יישובי הצפון. הלוחמים פשטו על הכפרים והשטחים הסבוכים, פרצו פתחים תת־קרקעיים, חשפו מצבורי נשק, מתחמי היערכות למחבלים ועוד.
“במהלך מאתיים לילות, מאות ימים ועשרות מבצעים בשטח האויב, הכוחות חשפו, נטרלו והשמידו מתחמים תת־קרקעיים, תקפו אלפי מטרות צבאיות, מחסנים של אמצעי לחימה, עשרות טונות של נפץ, נכסי שהייה לפעילים, מפקדות ועוד. חלק מאמצעי הלחימה נלקחו לשטח ישראל", מסרו בצבא.
אבל גם אם חיזבאללה חטף מכה אחרי מכה, אסור לשכוח שגם הוא התכונן במשך שנים למלחמה הכוללת מולנו. אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר, הזהיר השבוע כי “חייבים להבין שכל הכפרים בקו המגע, כמו כפר־כילא או כפר אל־עדייסה, ממולכדים ומלאים מוקשים ומנהרות. חייבים קודם ליישר ולשטח את הכפרים הללו מלמעלה באמצעות חיל האוויר, ורק לאחר מכן חיילינו ייכנסו אליהם. לא נשארו שם אזרחים בלתי מעורבים. כל מי שנשאר במקומות הללו הם פעילי חיזבאללה".
ההישגים של ישראל בלבנון קשורים ליכולות אדירות שבנה צה"ל להפעלת אש. היכולות הללו שוכללו מאוד תוך כדי הלחימה בשנה האחרונה. מעבר למכת האש הכבירה שנחתה על לבנון, כל חוליית חיזבאללה שמבצעת ירי יודעת כי סיכוייה להישאר בחיים אינם גבוהים. מצב זה יכול להסביר את המיעוט היחסי של היקף האש שמשוגרת לישראל. גם איום הכטב"מים והטילים נגד טנקים מלבנון אינו גבוה במערכה זאת, אף שהלחימה הסלימה בכמה דרגות, מכיוון שאנשי חיזבאללה נרדפים על ידי צה"ל ללא הרף.
בעיניים איראניות, מה שמתרחש בחודש האחרון הוא לא פחות מסיוט. אם האייתוללה הישיש עלי ח’מינאי היה יכול, הוא לבטח היה מחזיר את הגלגל לאחור ל־6 באוקטובר. אבל עכשיו הוא צריך לבחור בין הבלגה על רצף האסונות שפקד את איראן ואת כוחות “טבעת האש" שבנתה, ובין תגובה שתעלה לו ביוקר. הירי הנרחב שביצעה טהרן אמש סיפק לנו את התשובה להחלטתו.
לאיראן יש שתי נקודות תורפה גדולות מאוד – חולשת מערכות ההגנה שלה וצבאה, וחוסר היציבות של השלטון, ששנוא על רוב העם האיראני. זו הסיבה שרה"מ נתניהו פנה השבוע ישירות לעם האיראני והבטיח כי ישוחרר מעולו של המשטר “בקרוב". איראן תתקשה להמשיך להבליג על השפלותיה – מחיסול איסמעיל הנייה בלב טהרן ועד כל מה שקורה בלבנון, בסוריה ובתימן. זהו השורש לטילים שהיא משגרת לעברנו.
לצד הטילים והכטב"מים, סביר להניח כי הנקמה המתוכננת כוללת גם תקיפה של אישים בכירים בישראל או יעדים ישראליים ויהודים בחו"ל, כמו אחרי החיסול ב־1992 של עבאס מוסאוי, קודמו של נסראללה בתפקיד. אז הצליחו משמרות המהפכה להוציא לפועל את הפיגוע נגד הקהילה היהודית בארגנטינה. טלאל חמיה, ראש יחידה 910 לפיגועי חוץ בחיזבאללה שהיה מעורב באירוע, הוא אחד הבודדים מבכירי הארגון שעדיין נותר בחיים. נקווה שמצב זה לא יימשך לאורך זמן. השבוע פרסם שב"כ אזהרה חריגה על ניסיונות איראנים לפגוע בבכירים ישראלים, ימים ספורים אחרי פרסום ניסיון החיסול של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון.
עניין נוסף שיש לטפל בו בתשפ"ה קשור גם הוא לאיראן: הסרת המצור הימי על ישראל, שבאמצעותו החות'ים השביתו את נמל אילת. אם החות'ים לא יפסיקו את מתקפותיהם, אולי הגיעה העת להשבית גם את התעבורה הימית של הרפובליקה האסלאמית.
לפני סיום נציין שלושה מדדים לקראת תשפ"ה, לטובת המשך היפוך המגמה במצבנו האסטרטגי.
לכידות, התחמשות, מצוינות
הראשון הוא לכידות. חוסנה של החברה ולכידותה חשובים לא פחות מעוצמתנו הצבאית, אבל נתניהו עדיין עושה מעט מדי כדי לאחד את העם.
השני הוא העצמאות החימושית: תלותנו הרבה בארצות הברית ובבעלות ברית מערביות אחרות הייתה אחת מנקודות התורפה הבולטות של שנת תשפ"ד, לצד ההערכה רבה על התמיכה שקיבלנו מהמעצמה הגדולה בעולם. מערכת הביטחון כבר החלה בתוכנית לייצור עצמי של חימושים מכל הסוגים, וגם להקמת חיל טילים. כל זה יעלה ממון רב, אבל זו התפתחות נדרשת.
הנקודה השלישית היא מצוינות: אחת הבעיות של צה"ל, בעיקר בחילות היבשה, היא בינוניות מקצועית, במקרה הטוב. בתוך ים הבינוניות בולטות לטובה היחידות המובחרות של צה"ל, לצד חיל האוויר ואמ"ן, שמבוססים ברובם על כוח אדם סדיר ומקצועי מאוד. בגופים אלה שם המשחק הוא מצוינות.
אפשר רק לדמיין את המורכבות של מבצע שמשתתפים בו עשרות מטוסים, הנעים במהירות אדירה ומטילים עשרות פצצות בזו אחר זו, כך שכל אחת תפלס עוד שכבה בדרך לבונקר תת־קרקעי עמוק במיוחד כמו זה של מפקדת חיזבאללה בדאחייה. זו רק דוגמא אחת מני רבות. מצוינות מעוררת השתאות יש גם במוסד ובשב"כ. אחרי ההישגים האדירים של סוף תשפ"ד, צריך לטפח ולהרחיב אותה.
