אי אפשר לייפות את החדשות שהגיעו השבוע ממודי'ס. אלמלא חוסל נסראללה באותו לילה, הדיווח הזה היה צובע את השבוע האחרון בפסימיות כלכלית, וככל הנראה גם הבורסה הייתה נצבעת באדום. אלה חדשות רעות מאוד: מודי'ס החליטה להוריד את דירוג האשראי של ישראל בשתי דרגות בפעם אחת, מרמה של A2 לרמה של Baa1. היא גם הורידה את תחזית הצמיחה של ישראל מ־4% ל־1.5%, וצופה גירעון גבוה של כ־6 אחוזים, למרות הצהרות משרד האוצר שהתקציב הקרוב יתכנס לגירעון של 4% בלבד.
זה היה צעד חריג וחמור, שיהיו לו השלכות על הכלכלה הישראלית. לא רק הורדת דירוג כפולה אלא גם תחזית שלילית, כלומר אפשרות להורדה נוספת בעתיד הקרוב. הדו"ח שצורף להודעה היה גרוע לא פחות, והציג את מיצובה הגיאו־פוליטי של ישראל באופן בעייתי מאוד. בין השאר נכתב בדו"ח כי "המניע המרכזי להורדת הדירוג הוא השקפת החברה כי הסיכון הגיאופוליטי התגבר באופן משמעותי, לרמה גבוהה מאוד, עם השלכות שליליות מהותיות על כושר החזר האשראי של מדינת ישראל". מחברי המסמך הוסיפו כי "בטווח הארוך, החברה צופה שכלכלת ישראל תיחלש כתוצאה מהסכסוך הצבאי באופן מתמשך, מעבר לציפיות שהיו קודם לכן".
ההשלכות על הכלכלה הישראלית עלולות להיות קשות. הורדת דירוג האשראי של ישראל משמעה תשלום ריבית גבוהה יותר על החוב הלאומי. מה שסוכנות דירוג האשראי בעצם עושה הוא לומר למשקיעים עד כמה מסוכן להשקיע בישראל, ועד כמה כושר ההחזר שלה נמוך. מדינה שמקבלת דירוג נמוך היא מדינה שהסיכון בה גבוה יותר, ועל כן קשה לה יותר להחזיר חובות. זה אומר שיהיו לה פחות אפשרויות לגייס כסף, ושעל החוב שהיא כן תגייס היא תשלם ריבית גבוהה יותר. המשמעות היא עלויות גבוהות לתקציב המדינה, לא רק עכשיו אלא לשנים הקרובות.
מעבר לזה, מדובר באיתות גרוע מאוד כלפי העולם, המשקיעים הפוטנציאליים והשווקים. משקיעים ששוקלים להשקיע בחברות ישראליות יחשבו עכשיו פעמיים ושלוש; מי שרצה להכניס כסף לישראל, אולי ייקח אותו בחזרה; סטארטאפים יעדיפו להקים חברה מחוץ לישראל, ומי שכבר יש לו השקעות ונכסים בשקלים עלול למכור אותם כדי לצמצם חשיפה, ובכך להוריד את ערך המטבע המקומי. ההחלטה של מודי'ס משפיעה גם על חברות הדירוג האחרות, העלולות ללכת בעקבותיה ולהוריד לא רק את הדירוג של המדינה אלא גם של בנקים ומוסדות פיננסיים בתוכה.
הורדת דירוג היא צעד שנעשה ברגע אחד, אבל לוקח שנים לתקן בחזרה. גם אם ישראל תסיים את המלחמה ותשיב את השקט לגבולותיה, יחלוף זמן רב עד שסוכנויות דירוג האשראי ישנו בחזרה את תחזית הדירוג, ופרק זמן נוסף עד שהן יעלו אותו בחזרה. אלה צעדים שקשה מאוד לחזור מהם לנקודת ההתחלה, שלא לדבר על שיפור לדירוג טוב יותר.
גם הסיבות שמודי'ס נקבה בהן מעוררות תחושות עגומות. מודי'ס מעריכה כי התחזיות של משרד האוצר הן אופטימיות מדי, שהצמיחה למעשה תהיה נמוכה יותר, והגירעון גבוה יותר. הניסוחים של כלכלני מודי'ס מעידים על חוסר אמון במוסדות המדינה וביכולת שלה לשקף נכונה נתונים ולקדם מדיניות. גם אם משרד האוצר מצהיר שבכוונתו לצמצם את הגירעון בתקציב הבא ל־4%, בסוכנות הדירוג אומרים שאין לו באמת אפשרות פוליטית לבצע זאת, והם מתקשים להאמין שכך אכן יקרה.
תזמון אומלל
מודי'ס החזירה את דירוג האשראי של ישראל שלושים שנים לאחור, ולא בטוח שזה מוצדק. הכלכלה שלנו חזקה הרבה יותר משהייתה לפני שלושים שנה, ואין סיבה להניח שהיא לא תצלח את המלחמה הזאת, גם אם היא מתרחבת לזירות נוספות. להפך, יש אפילו יסוד להאמין כי הכיוון שבו הדברים מתפתחים כעת עשוי לשפר את מעמדה האזורי של ישראל ולהעמיד אותה במיקום גיאו־אסטרגי טוב יותר משהייתה בו ערב פרוץ המלחמה.
אם האיום של חיזבאללה יוסר מעל גבולנו הצפוני, באופן שיביא שקט ארוך טווח לאזור שהיה מצוי תחת איום כבד בעשרים השנים האחרונות, הדבר ישפר באופן משמעותי את מצבה הגיאו־פוליטי של ישראל. כך גם לגבי האיום מדרום, מרצועת עזה, שבה חמאס נוטרל כמעט באופן מלא. אם ישראל מסיימת את המלחמה כמנצחת, עם הרתעה משוקמת, שני אויבים מרים מנוטרלים, וגבולות שקטים ובטוחים – הרי שהיא תעמוד במצב טוב משהייתה בו ב־6 באוקטובר. בטווח הקצר אנחנו נדרשים להוצאות גדולות ולהשקעה מרובה, אך בטווח הארוך אלה יכולים למצב את ישראל מחדש לא רק מהבחינה הביטחונית, אלא גם הכלכלית.
במובן הזה, ייתכן שההודעה של מודי'ס פורסמה בתזמון אומלל. אם מודי'ס היתה מקבלת את החלטתה שבוע או שבועיים לאחר מכן, לאחר חיסול נסראללה, כשהאיום מצפון הולך ומתברר כחלש משחששנו – אולי היינו מקבלים החלטה קלה יותר. דווקא בשווקים נראו עליות שערים, בניגוד למה שהיינו מצפים לראות ביום שאחרי הורדת דירוג כפולה. חיסול נסראללה יצר אופטימיות בשווקים ועלייה במחירי אגרות החוב של ישראל. ישראל נתפסת כעת כמדינה חזקה יותר, אבל כל זה לא בהכרח משכנע את סוכנות דירוג האשראי.
לממשלה יש כאן אחריות רבה, והיא סופגת בצדק את כל הביקורת של מודי'ס. אי אפשר להמשיך ולתלות הכול במלחמה. הממשלה לקחה מצב מורכב וסבוך, והפכה אותו למסובך יותר. היא לא עשתה מספיק כדי לקצץ בזמן אמת, התמהמהה בהכנת תקציב 2025, לא נגעה בנקודות הבעייתיות של הכלכלה הישראלית, ולא טרחה להראות לעולם כיצד אנחנו נוהגים באחריות מול המשבר הקשה, ואיך נצא ממנו בצורה טובה יותר. את המשקיעים וחברות דירוג האשראי לא מעניין לשמוע "שקט, יורים", והם לא משתכנעים כשמסבירים להם שמדובר במלחמה המוצדקת ביותר שהייתה פה. צעדים משמעותיים היו צריכים לקרות גם בגזרה הכלכלית, ולממשלה יש כאן אחריות. שר האוצר היה טרוד מדי בצורכי הביטחון, פחות מדי בצורכי הכלכלה.
אלה בדיוק הרגעים שממחישים מדוע יש צורך במדיניות כלכלית אחראית. ישראל נכנסה למלחמה עם יחס חוב־תוצר של 60%, ועכשיו ברור לנו מדוע היה צורך בכך. כמדינה קטנה מוקפת אויבים, ישראל זקוקה לעתודות תקציביות ליום סגריר. כאשר שר האוצר משה כחלון העלה את הגירעון, סתם כדי לחלק הטבות למעמד הביניים ולהכין את הקמפיין שלו, הוא הצדיק כל ביקורת שהוטחה בו. אבל שר האוצר הנוכחי גרוע הרבה יותר. הוא כבר מבין שהוא צובר חובות, ובכל זאת לא מצמצם הוצאות. זה כבר לא עתיד ערטילאי שצריך לדאוג לו, דאגות עתידיות שאפשר להדחיק – אלא דאגות נוכחות מאוד.
כחלון חילק הטבות למעמד הביניים, שעובד ומשרת, סמוטריץ' משמר בפועל את סל ההטבות למגזר שלא עובד ולא משרת. במקום לנצל את ההזדמנות כדי לבצע תיקונים היסטוריים שיביאו את גל הצמיחה העתידי, ישפרו את שוק התעסוקה, יגדילו את בסיס המס ויוציאו אנשים מחיים תחת חסות המדינה – הוא עושה את ההפך. אם סמוטריץ' מקדם עכשיו מדיניות שלפיה יותר חשוב שהחרדים ילכו לעבוד ולא יתגייסו, למרות הצורך הביטחוני הדוחק, היה אפשר לכבד את הטיעון. גם אם הוא היה יוצא למאבק על שינויים גדולים ומשמעותיים ומפסיד בגלל שיקולים פוליטיים והמציאות הקואליציונית, דיינו. אבל מה נאמר על מי שאפילו לא מנסה, אלא משלים מראש עם הסטטוס־קוו.
גם עכשיו, אפשר עדיין לתקן. כמו בשדה הביטחוני, התיקון כבר לא יהיה פשוט וייקח הרבה יותר זמן, אבל בסופו של תהליך הוא יביא אותנו למקום טוב יותר מזה שהתחלנו בו. לעולם אל תבזבזו משבר טוב, אמר צ'רצ'יל. אם הגעת לנקודת משבר – בידיך הבחירה להישבר איתה, או להיבנות מחדש. בפתח השנה החדשה, נקווה שמנהיגינו יקבלו סוף־סוף את ההחלטות הקשות והנכונות גם בתחום הכלכלי.
