ושוב ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, ירה חיצים מורעלים נגד פקודו לשעבר וראש הממשלה הנוכחי. הפעם הוא השווה את בנימין נתניהו לרודן הקומוניסטי ניקולאה צ'אושסקו ולאשתו, שהוצאו להורג בסיומו של משפט מפוקפק למדי. ברק לא הסתפק בהשוואה מופרכת זו אלא הוסיף לה קריאה בריונית בעלת ניחוחות הסתה ברורים: "העם והאזרחים שהעלו את נתניהו לשלטון הם שיורידו אותו משלטון שמבזה את העם ואת האזרחים. הכוח הוא אצל האזרחים, והם שישימו קץ לביזיון הזה".
הקמפיין של ברק, בגישושיו חזרה לזירה הפוליטית, מתמקד בחקירות נגד נתניהו ורעייתו, כאילו לא היו מעולם פרשת העובדת הפיליפינית הלא חוקית בביתו שלו; כאילו איש לא שמע על פרשת העמותות שבגינה נחשד ונחקר במשך שש שנים תמימות. הפרשה הסתיימה בסגירת התיק מחוסר ראיות, וקשרה אליה יו"ר עתידי אחר של מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, שלמרבה הביזיון והמזל של ברק שמר אז על זכות השתיקה.
כל אלה לא מפריעים לברק להתבטא חדשות לבקרים נגד נתניהו כאחרון הטוקבקיסטים, להתסיס את השיח הציבורי החולה ממילא, ולהטיף לשנאה למחנה הימין כולו. ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר מתבטא ברדידות של "אחד שיודע", זורע שנאה ופלגנות, ומקטרג נגד הוצאותיו של ראש הממשלה הנוכחי משל היה האיש מהצריף בשדה־בוקר ולא ממגדלי אקירוב.
זה אותו ברק שישב בממשלת נתניהו, על כס שר הביטחון המרופד היטב, כל עוד התאפשר לו. כעת הוא מבקש להבעיר את תפיסת הביטחון הביביסטית כולה תמורת עוד כותרת. ולא, למרבה הצער לא עתידה של המדינה מונח פה על הפרק. קמפיין "רוץ, ברק, רוץ" שצץ פה אחת לכמה חודשים אינו אלא משאת לב של איש שעושה לביתו גם כשהוא כביכול פונה לציבור הרחב. ניסיונותיו לשוב לפוליטיקה אינם התגייסות מרשימה לטובת עם ישראל אלא מאבק פוליטי של איש שבע שמבקש לשוב למשבצת "האיש שניצח את נתניהו בבחירות".
אלא ששני עשורים חלפו מאז ניתנה לברק ההזדמנות להוכיח מנהיגות, והוא כשל. הוא הביא למשא ומתן מופקר וחסר אחריות מול הפלסטינים, והפליג בהצעות נדיבות שאפילו הוא עצמו לא מצליח להגן עליהן היום. תגובת הפלסטינים הייתה אלימות שלא נראתה עד אז במקומותינו, בדמות מלחמת ג'יהאד אימתנית ברחובות ישראל כולה.
המסלול למנהיגות לא נחסם בפני ברק ומחנהו בשל הפחדות נתניהו, ולא בגלל חוסר תיאום נאות בין הגנרלים בדימוס. השביל לכיסא ראש הממשלה עובר דרך הבוחר, וזה כבר נתן לשיטת ברק את ההזדמנות הכושלת שלה. לא נתניהו מאיים על האזרח המפוכח, אלא תפיסת השמאל שמתעקשת לתת אמון בחוזי שלום שהתרסקו אל קרקע המציאות המדממת. הבוחר הפוטנציאלי חרד מהעקשנות בצד השמאלי של המפה לתת עוד ועוד הזדמנויות לפלסטינים לפלוש לתחומי ישראל, להקים מדינת חמאסטן נוספת, הפעם ביהודה ושומרון, ולאפשר להם לנהל משם מלחמת דמים על זכות השיבה של הפליטים לתוך גבולות ארץ ישראל הקטנה.
באופן תמוה, למרות עברו הביטחוני העשיר, ברק לא מצליח לקרוא את התמונה הרחבה הזאת, וגם לא את התמונה הקטנה יותר, שמלמדת שכל קרב חזיתי מול נתניהו מוביל לתוספת מנדטים לראש הממשלה המכהן.
