בשמונה מילים מדויקות מאפיין יתרו כהן מדיין את התכונות הנדרשות מאנשי ציבור, שעל כתפיהם מוטלת משימת ההנהגה ויצירת חברה יהודית ערכית מוסרית וראויה: "אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע". המילים האלה הן תוכנת ההפעלה הערכית של מפכ"ל המשטרה היוצא, רב־ניצב רוני אלשיך, שלזכות ולכבוד הוא לי להימנות עם מעגל ידידיו. אני יודע שהוא יכעס עליי בשל הדברים שאני כותב כאן, ובכל זאת אכתוב.
כבר 38 שנים רוני אלשיך שותף לעשייה הביטחונית, מתוך קבלת האחריות להבטחת ביטחונה של מדינת ישראל; 38 שנים של מתח בלילות, בשבתות ובחגים מחוץ לבית, רחוק מהמשפחה; 38 שנים שבהן הוא וחבריו הדירו שינה מעפעפיהם כדי שבבתי ישראל יוכלו לעצום עין בידיעה שיש מי ששומר ועושה.
לאורך שירותו מילא אלשיך את כל התפקידים האפשריים בשב"כ – מאיש שטח ועד לצמרת הארגון. בכל תפקידיו בשירות זכה לשבחים, לאותות ולהוקרה על הצטיינות, יושרה, פיקחות ומנהיגות. חודשים ספורים בלבד הפרידו בינו ובין תפקיד ראש השב"כ. הוא היה המועמד היחיד והראוי ביותר. אלא שאז נקלעה משטרת ישראל לטלטלה. ניצבים פרשו בזה אחר זה בנסיבות מביכות, ושוטרים השפילו מבטם בבושה. בכיר השב"כ רוני אלשיך נקרא לבוא להציל את המצב. הוא התבקש לוותר על התפקיד שנועד לו, ראש הארגון.
באמצעות פקודת חיפוש פשוטה באינטרנט אפשר עדיין להאזין לשפעת המחמאות שהרעיפו עליו ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים בתחילת כהונתו כמפכ"ל המשטרה. הם דיברו על מנהיגותו, חכמתו, יושרתו, מסירותו, ועל ערכיו והישגיו הרבים.
אז מה בעצם קרה עכשיו? האם אלשיך חדל לפתע להיות ישר, חכם ומקצועי? או שמא המציאות גרמה לו להבין שאם הוא רוצה לעשות את מלאכתו נאמנה, עליו לנהוג לאור המילים המקראיות שצוטטו לעיל?
אלשיך ידע שאם הוא יעגל פינות, יעצום עין, יקרוץ, יתעלם, יתחכך עם מי שצריך, הפוליטיקאים יישאוהו על כפיים. אבל אלשיך הוא איש אמת.
חברה ומדינה לא קורסות לרוב בגלל אויב חיצוני, אלא בשל שחיתות, עוולות וניוון מוסרי. זעקות היתום, הגר והאלמנה מסוכנות יותר מטילי האויב. מציאות שלטונית וחברתית של "שרייך סוררים… כולו אוהב שוחד" מסוכנת לקיומו של עם יותר מנשק. רב־ניצב אלשיך התבקש לסייע במניעת ההתמוטטות, וכך נהג.
העובדות מונחות לפנינו כהווייתן: בכמעט שלוש שנות כהונתו כמפכ"ל נרשמה ירידה של 30 אחוז בפשיעה בעבירות רכוש, ירידה של 23 אחוז בתאונות עם נפגעים, עלייה של 120 אחוז באכיפה של איסור נהיגה בשכרות, וירידה של 18 אחוז בעבירות של איכות חיים. בשלוש השנים הללו גם נפתחו 29 מוקדי שיטור קהילתיים ליוצאי אתיופיה, רובם בניהול בוגרי העדה; נפתחו מרכזי שיטור חדשים במוקדים חרדיים; לראשונה הוקמה מנהלה למגזר הערבי בראשות ניצב מוסלמי, ונפתחו שש תחנות משטרה חדשות במגזר הערבי.
זאת ועוד, בשלוש השנים האחרונות עלו יהודים להר הבית במספרים גדולים שלא נצפו שם מאז חורבן הבית, למרות כל הרגישויות הידועות. כמו כן חלה עלייה של 30 אחוז במעוניינים להתגייס למשטרה, והיא קולטת כעת 2,000 שוטרים חדשים לשנה, כולל חרדים וחרדיות.
סקר שהוצג בעת האחרונה בכנס תקשורתי הצביע על עלייה ברמת האמון המשטרה. פרופ' דיוויד וייסבורד, נשיא כבוד לאגודה הישראלית לקרימינולוגיה וחתן פרס ישראל, פרסם לא מזמן תשבחות לפועלו של אלשיך כמפכ"ל, עם עוד שמונה עמיתים וראשי מחלקות קרימינולוגיה באוניברסיטאות בישראל. בין השאר נכתב שם: "במהלך כהונתו אימץ המפכ"ל אלשיך קווי מדיניות, אסטרטגיות וטקטיקות, המבוססים על המחקרים המדעיים העדכניים ביותר בתחום. הוא אף החל בשינוי רחב היקף במערכת היחסים שבין המשטרה לציבור. המפכ"ל אלשיך נמצא כעת בשלבים מתקדמים של סדרת רפורמות, אשר צפויות לא רק להפוך את משטרת ישראל לארגון שמבסס את פעילויותיו על מחקרים מדעיים, אלא גם יובילו למערכת יחסים חיובית, שקופה ופרודוקטיבית יותר בין המשטרה לציבור… הוא מנהיג בעל חזון ויכולות יישום ניכרות… הוביל מדיניות שעתידה לשפר את מערכת היחסים שבין המשטרה לציבור".
אבל כל זה לא מונע מאינטרסנטים כאלה ואחרים להתייחס למפכ"ל בעוינות, בתקווה שזה יגרום לעוד כמה חברי מרכז למקם אותם במקום טוב בפריימריס. כמו כל בן אדם, ייתכן שאלשיך טעה פה ושם. כל מי שעושה טועה. הקלות שבה ממהרים להכפיש ולצלוב שליחי ציבור מדכדכת עד מאוד.
בשלוש השנים האחרונות התברכנו במפכ"ל ישר, איש משפחה למופת, אוהב תורה, חבר נאמן, ומי ששומר על קשר של עשרות שנים עם משפחות שכולות. כמקצוען אמיתי וישר דרך הוא העניק גיבוי לשוטריו, כפי שעשה בעבר בצה"ל ובשב"כ, וזכה להערצתם. עוד יבואו ימים שבהם שר ההיסטוריה ידע להציב אותו במקום הכבוד הראוי לו.
