זעקת האדמה של סלעית לזר

שירה היא ז׳אנר ממתין. גם ברגעי השראה היא נכתבת לאט; כשהיא מגיבה למאורעות ההווה, פעמים מעטות היא מצליחה להישאר בעלת ערך מעבר לזמן המיידי שחולל אותה. רק משוררים מעטים, משוררי אמת, מצליחים למצות מתוך הזמן את עומקו עד לנגיעה בעתיד. רבים השירים והספרים שנכתבו בעקבות המלחמה. כולם נכתבו בלב רותח וכולם יפים לשעתם, אך רק מעטים מהם יעמדו במבחן הזה. שונה מהם הוא הספר ״שְׂרָפִים עָלֶיךָ״, שנולד מתוך המאורעות.

״שרפים עליך״ הוא ספר שיריה השלישי של סלעית לזר, תושבת קיבוץ סעד שבנגב המערבי. לזר היא אגרונומית, והתמחותה מאפשרת לה רגישות לאדמה והיכרות לא רק עם תנועת העונות, אלא קשב דק לזעקתה השקטה כשהיא מהדהדת את צעדי מעניה ועוקריה. וכך, מי שמחוברת לאדמה יותר מכול, נעקרת ממנה עם משפחתה לחיים של אסון וחוסר ודאות.

הספר כולל חמישה שערים, שנפרשים ליומן אסון אינטימי: השער הראשון כולל שירים שנכתבו על הסדר כיומן פואטי, ממוצאי שמחת תורה, אחרי חג של אימה שבו נגלות הזוועות כמו באדוות; החלק השני עוקב אחר מהלך סידור התפילה ומתמודד עם הקושי והשאלה הדתית שהוליד האסון, כפי שהם באים לידי ביטוי בתפילה; החלק השלישי מלקט שירים שנכתבו לפני הטבח, חלקם פורסמו בספריה הקודמים של לזר: כמו במעגל דורסים המתעופף מעל הגוסס, נרמז האסון בחיים שנראו כה שלווים אך התנודדו בעצם על סיפו. החלק הרביעי חוזר אל ההווה הנורא ועוסק בחיים במלון בים המלח, שאליו עברה קהילת מפוני סעד; החלק החמישי חותם את הספר ונקרא ״חזון אחרית הדמים״, והוא עוסק בשיבה – זו של חלק ממשפחות המפונים לביתם, והציפייה המרה לאלה הנתונים בשביה בעזה, בתפילה שישובו.

הספר נקרא בנשימה עצורה לא רק משום שהוא עוסק כולו בתמה אחת, אלא משום שהוא מדובב קולות רבים של העת הזו: אמונה וכפירה, אשמה וכפרה, משפחות לוחמים, קשר לאדמה ולשורשים, חיי עקורים וחיי שבים. כל הכובד ההיסטורי שנושא הדור הזה על כתפיו נפרש במעופה השירי של אישה אחת, בלשון שקולה, מאופקת ומחורזת, שההידוק שלה הוא ניסיון לאחוז במילים את מה שאי אפשר לאומרו. וכך, ביצירה כתובה וערוכה לעילא, שהאמנות שבה משתווה לעוצמתה הלירית, נפרשים שירי ״שרפים עליך״, אוחזים בהווה וממריאים ממנו.

זֶה כְּבָר הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּלְחָמָה. / סְבִיבוֹתֵינוּ – תַּדְהֵמָה. / סְבִיבוֹתֵינוּ – אֵימָה. // אֶת בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה הֵמַרְתָּ בְּמַדִּים, / אֶת שְׂדוֹת הַחִטָּה – בְּשָׂדוֹת שֶׁל פְּחָדִים. / אַתָּה שָׁב הַבַּיְתָה בְּעֹמֶק הַלֵּילוֹת / וְעֵינֶיךָ חֲלוּלוֹת. // אֶת נִיחוֹחַ הָאֲדָמָה מַחֲלִיף רֵיחַ… אָדָם? / אֲנִי מְקַרְצֶפֶת כִּתְמֵי… דָּם? / / אַתָּה שָׁב הַבַּיְתָה אַךְ לֹא פּוֹרֵק. / אוֹכֵל מַשֶּׁהוּ וְשׁוֹתֵק. // אֲנִי חוֹבֶקֶת, פּוֹרֶשֶׁת, דּוֹמַעַת. / מַעֲשֶׂיךָ סְתוּמִים, / אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת. // רוֹאָה לְאָן אַתָּה נִכְנָס – / לִמְקוֹם אֵשׁ וּזְוָעוֹת. / בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עוֹסֵק בִּקְדֻשָּׁה, / לְחַלֵּץ מִתֹּפֶת צַלְמֵי אִישׁ וְאִשָּׁה / שֶׁהָיוּ וְאֵינָם עוֹד. // וְזֶה רַק הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּלְחָמָה.

שרפים עליך

סלעית לזר

הוצאה עצמית, 108 עמ׳