"אני מקנא בזה שמה שלא ילבש או ישיר – הוא תמיד יהיה משלהם", אמר חנן בן־ארי על אביתר בנאי כשהתארח בהופעה שלו. והאלבום החדש של בנאי, "שיחות שלום", שיצא בסוף החודש שעבר מוכיח ללא ספק – הוא עדיין "משלהם".
זהו אלבום שמזכיר מאוד בסגנון המוזיקלי שלו ובכתיבתו את מה שבנאי הביא לעולם באלבומו הראשון שהוציא, כשגילו היה מחצית מהיום. קללות שאינן אופייניות לאביתר בגלגולו החדש, שיר חשוף עד כאב על מערכת היחסים עם אשתו שאומנם נקרא "אהבת אמת" אבל מתמקד בשקרים, ואם זה לא מספיק – שיר מתוך סצנת גמילה מהתמכרויות. לצידם מוגש שיר כואב על השכול שאי אפשר שלא לחוש את הקשר שלו למלחמה.
ב־11 רצועות של תשעה שירים ועוד שני קטעים קצרים של הקלטה שבאחת הרב אורי זוהר מדבר על מהות היצירה, והאחרת היא הקדמה לשיר הנושא של האלבום, בנאי לוקח את המאזין למסע מפותל, מעניין וגם לא תמיד נוח, בנבכי הנפש של אמן חוזר בתשובה. אפשר להרגיש את זה עוד מהתבוננות בעטיפת האלבום. בניגוד גמור לשם הנעים, על הכריכה מופיעה דמותו של בנאי עם כפפות אגרוף מאיימות. ודבר אף יותר מעניין שצריך לשים לב אליו – האותיות שמרכיבות את המילה בחציין העליון עשויות מגופן דתי, אותיות סת"ם, ובחלקן התחתון עשויות מסתם אותיות, מרובעות וקשוחות. כך בנאי מצליח להעביר לנו גם באופן ויזואלי את מה שהוא רוצה שנשמע היטב – המורכבות.
חייבים לומר שכוח־העל של בנאי ומה שהפך אותו להיות הקונצנזוס שהוא היום, נובע מיכולתו להיחשף. בין שצעק אז בתחילת הדרך את המשפט האלמותי "אמן תישארי לבד לנצח", ובין שבהמשך כשסיפר על הקרב בין הבור למים, או באלבום מלפני שלוש שנים שבו שיתף ביחסים המורכבים עם ביתו. בכל פעם מחדש, לאחר שכבר חשבנו שאין עוד מה לחשוף, בנאי הצליח להביא בפנינו קומה נוספת שטרם נחשפה, עד שלפעמים אנחנו מרגישים צורך פנימי לצעוק לו "תהיה זהיר, זה כבר יותר מדי!". גם כאן, בנאי מצליח לטלטל אותנו מחדש במסרים שמשנים לנו את נקודת המבט על מי הוא האיש הזה, שנראה שהוא רק צריך שנאמר לו את מילותיו שלו: "אוהבים אותך אֵבִי". אוהבים.
