מאז המהפכה האסלאמית ב־1979, מאיימת איראן על ישראל בהשמדה. זמן קצר לאחר עלותו לשלטון, כינה האייתוללה ח'ומייני את ישראל "השטן הקטן" ואת ארצות הברית "השטן הגדול". בעוד שעם ארצות הברית מוכן משטר האייתוללות לקיים דו־שיח, לפחות כל עוד אין בידיו נשק גרעיני, הרי שלגבי ישראל רק השמדה באה בחשבון.
להגשמת המשימה פיתח התמנון האיראני זרועות שיחנקו את ישראל מכל עבר – חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, כאשר לחמאס תמיכה רחבה גם ביהודה ושומרון, חיזבאללה בלבנון, המיליציות הפרו־איראניות בסוריה ובעיראק, והחות'ים בתימן.
מאז 7 באוקטובר 2023 אנו במלחמת תקומה, ולישראל הצלחות מרשימות. מנקודת פתיחה קשה ביותר, לאחר מתקפת הפתע הנוראה בבוקר שמחת תורה, הצליחה ישראל, בזכות חיילים גיבורים וראש ממשלה שמסרב להיכנע ללחצים בינלאומיים, להנחית מכות קשות על זרועות התמנון. התוצאות נראות במיוחד ברצועת עזה ובלבנון, אך גם בתימן, בסוריה ובעיראק. המכות שהנחיתה ישראל על ראשי חיזבאללה, בזכות פעילות ארוכת שנים של המוסד והמודיעין, מעוררות השתאות בעולם. יכולתו של חיל האוויר לפגוע באופן מדויק ביעדים רחוקים מאוד, אף יותר מאיראן, מופלאות. זרועות התמנון נגדעות, גם אם המלחמה טרם הוכרעה.
עיוורון מסוכן
ואולם, כל עוד ראש התמנון נותר בעינו, לא יהיה לנו מנוח. סכנת מלחמת השמד מרחפת עלינו כל עוד תוכל איראן לחזק את כוחות הפרוקסי בכסף, בחימוש ובאימונים צבאיים. הסכנה תגדל לאין שיעור אם יהיה לאיראן נשק גרעיני. לפני שנים רבות הציב ראש הממשלה בנימין נתניהו את פרויקט הגרעין האיראני כיעד תקיפה מרכזי. בסתיו 2010 סיכל ראש המוסד דאז מאיר דגן את פקודת הממשלה לרמטכ"ל גבי אשכנזי להכין את הצבא לתקיפה באיראן. הוא עדכן את ראש ה־CIA ליאון פנטה, ומכאן הייתה הדרך קצרה לטרפוד המבצע בידי ממשל הנשיא ברק אובמה. ב־2015, בכנס הג'רוזלם־פוסט בניו־יורק טען דגן כי הפקודה הייתה לא חוקית, טענה מופרכת כמפורט להלן.
במקום שהפרויקט יושמד קיבל העולם ביולי 2015 את הסכם הגרעין, שנחתם בין איראן ובין חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה), גרמניה והאיחוד האירופי, שקבע הגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית. לאחר שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית קבעה כי איראן עמדה בהתחייבויותיה, הסירו ארצות הברית והאיחוד האירופי את הסנקציות על איראן.
ב־2018 השיג המוסד את הקבצים של ארכיון סודי איראני, שהוכיחו כי איראן פעלה לפיתוח נשק גרעיני. ראש הממשלה נתניהו חלק את המידע שנחשף עם ארצות הברית, טרם חשיפתו הפומבית בידיו באפריל 2018. שמירת המסמכים בארכיון והסתרתו היוו הפרה של ההסכם. במאי 2018 הודיע הנשיא דונלד טראמפ על פרישת ארצות הברית מההסכם שנחתם בידי קודמו, וחידש את הסנקציות הכלכליות על איראן. שאר המדינות החתומות סירבו לפרוש מההסכם וגם התנגדו להשבת העיצומים על איראן.
בנובמבר 2020 פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שאיראן הפרה את ההסכם בכך שהעשירה אורניום בכמות גדולה פי 12 מהסף העליון שנקבע בהסכם, בכך שהתקינה במפעל תת־קרקעי בנתנז צנטריפוגות מתקדמות שלא אושרו בהסכם, ובכך שהמשיכה לצבור אורניום מועשר. לאחר חילופי הממשל בארצות הברית, בינואר 2021, חידש ממשל ביידן את השיחות להשבת הסכם הגרעין, ויתר על משטר הסנקציות הנוקשה של הנשיא טראמפ, הפשיר מיליארדי דולרים שזרמו לקופת משטר האייתוללות, ועצם את עיניו נוכח ההפרות המתמשכות של ההסכם בידי האיראנים.
איראן מצידה הגבירה את העשרת הצנטריפוגות המתקדמות, ולאחרונה הודה מזכיר המדינה כי קרוב מאוד היום שתהיה לאיראן פצצה גרעינית. המועמדת לנשיאות קמלה האריס סירבה לאשר כי אם תיבחר תתקוף ארצות הברית את מתקני הגרעין האיראנים.
דיווחים הראו כי הודות למדיניותו של ביידן צברו האיראנים כ־40 מיליארד דולר עודפים רק מהסחר בנפט. כספים אלה אפשרו לאיראן להגדיל את תקציב הביטחון שאותו היא נאלצה לקצץ באופן משמעותי בתקופת ממשל טראמפ, להמשיך לחמש את זרועות התמנון ולסכן את שלום העולם.
תקיפה חוקית
מגילת האו"ם אוסרת על מדינות להשתמש בכוח או לאיים בשימוש בכוח על השלימות הטריטוריאלית והעצמאות הפוליטית של מדינות אחרות, אלא לצורך הגנה עצמית. במשפט הבינלאומי, מדינה איננה חייבת לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שהאויב יתקוף אותה בפועל בשטחה. מדינה הפועלת בתוקפנות כלפי שכנותיה ומצהירה על כוונתה להשמידן, היא זו הנחשבת לצד התוקף והמפר את המשפט הבינלאומי. די היה אפוא באיומי איראן כדי להצדיק תקיפה מצד ישראל. קל וחומר כאשר איראן מחמשת את זרועות התמנון. בוודאי שלישראל הזכות לתקוף את איראן לאחר המתקפות האיראניות על ישראל באפריל 2024 ובאוקטובר 2024, שבהן שוגרו מאות טילים לעבר יישובים ברחבי המדינה.
כמפורט במדריך לדיני המלחמה של משרד ההגנה האמריקני (יולי 2023), מטרת המלחמה היא הכנעת האויב, ודיני המלחמה כולם נגזרים ממטרה זאת. למדינה מותר לנקוט בכל האמצעים הנחוצים מבחינה צבאית להכנעת האויב, דוגמת השמדת האויב ורכושו או תפיסתם. כבישים, דרכי מילוט, גשרים, מבנים אזרחיים המשמשים כמאגרי נשק, משאבים כלכליים המסייעים לאויב במלחמה דוגמת תחנות כוח או בתי זיקוק, או משאבי טבע כשדות נפט – אף הם מטרות צבאיות לגיטימיות.
גם כשיש צורך צבאי, על המדינה, בין שהיא תוקפת ובין שהיא נתקפת, לפעול על פי עקרון המידתיות. גם ארגוני טרור אינם פטורים מחובת ההקפדה על דיני המלחמה. משמעות העיקרון בעת לחימה היא שעל התוקף לבחון האם אובדן החיים או הנזק הממשי לאזרחים ולרכוש אזרחי הצפויים עקב ההתקפה הוא מוגזם, ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר הנובע מההתקפה. אין להביא בחשבון המידתיות נזק ללוחמים, לאזרחים המשתתפים בפעולות לחימה, למתקנים צבאיים ולרכוש צבאי. כך למשל, פגיעה מכוונת בלוחם אחד, הפוגעת באנשים נוספים המשתתפים בלחימה, איננה מפירה את עקרון המידתיות. כך גם פגיעה באנשים הנלווים לכוחות הלוחמים, או באזרחים שמיקמו עצמם במטרות צבאיות תוך ידיעה שהם עלולים להיות יעד לתקיפה. צד ללחימה המשתמש באזרחים כמגינים אנושיים הוא הנושא באחריות לכל פגיעה בהם, ובלבד שהתוקף נקט באמצעים מעשיים העומדים לרשותו בעת התקיפה. על פי המדריך לדיני המלחמה, עקרונית מותר לתקוף בידיעה שהצד השני משתמש באזרחים כמגינים אנושיים, אחרת אין משמעות לאיסור המוחלט בדיני המלחמה על השימוש במגינים אנושיים.
השאלה האם הנזק "מוגזם" צריכה להיבחן נוכח היתרון שהתוקף יפיק מהתקיפה. עניין זה נבחן בכל מקרה לגופו. תקיפה של מחנה אימונים של ארגון טרור לא תיפסל רק משום שאיכר חורש את שדהו באזור. לעומת זאת, כדי להצדיק מוות או נזק לאלפי אזרחים, יש צורך ביתרון צבאי משמעותי מאוד.
משטר האייתוללות, המבקש להשליט את האסלאם על העולם, אינו מקפיד כלל ועיקר על קיום דיני המלחמה. כך גם זרועות התמנון. הם אינם מבחינים בין מטרות אזרחיות וצבאיות. מאחר שמטרתם היא מלחמת השמד, הצורך הצבאי בתקיפת מטרה אינו נבחן, וגם עקרון המידתיות איננו נר לרגליהם.
מכל הבחינות, בניגוד לטענה שהעלה מאיר דגן, תקיפת מתקני הגרעין של איראן היא חוקית ואף מתבקשת כדי להסיר את הסכנה החריפה המאיימת על שלום ישראל ועל שלום העולם; אם חלילה יהיה בידי איראן נשק גרעיני, הדבר יקנה לה חסינות מכל תקיפה, לצד אפשרות בלתי מוגבלת לתקוף את כל מי שהיא רואה בו "שטן", גדול או קטן.
ישראל לפני כולם
ניתן היה לצפות שנוכח הסכנה הנשקפת לשלום העולם כולו אם איראן תתחמש חלילה בנשק גרעיני, המדינות הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית תתמוכנה במלחמת המגן של ישראל או אף תובלנה את המהלך. ואולם, דווקא על ישראל, המקפידה מעל ומעבר לנדרש על פי דיני המלחמה, הן מפעילות לחץ שתיכנע ותסכן את עצמה בתקיפות חוזרות ונשנות מצד אויביה.
הממשל האמריקני, המונע משיקולי פוליטיקה פנימית, מפגין חולשה עד כדי התרפסות בפני התמנון וזרועותיו, מפעיל את הלחץ הכבד ביותר על ישראל, מגביל את משלוחי הנשק, מפיץ השמצות על ראש הממשלה הנבחר נתניהו, ומנסה לעקוף אותו בניגוד לכללי הפרוטוקול המקובלים בהתנהלות בין מדינות. מדינות אירופיות אחרות מבקשות להטיל אמברגו על יצוא נשק לישראל, וזאת על אף הסכנה הנשקפת לשלום העולם כולו אם איראן תתחמש חלילה בנשק גרעיני.
ישראל הבוחרת בחיים מובילה את מלחמת העולם החופשי כנגד המשטר האסלאמי הזורע חורבן ומוות. כדברי פייר פוליבייר, המועמד לראשות ממשלת קנדה בבחירות הקרובות שם, "אם המדינה היהודית תמנע מאיראן את ההתחמשות בגרעין, תהיה זו מתנה לאנושות". לו יהי!
