אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה

הטענה המרכזית של הספר "לנצח את אפקט השליליות" היא שטבע האדם הוא להימשך לשלילי יותר מאשר לטוב. אפקט זה נגרם על ידי גורמים רבים ושונים, אשר מתאחדים לכדי הטיה משמעותית שמשפיעה מאוד על חיינו. נדמה שהבסיס היסודי ביותר הוא הדחף האבולוציוני שלנו לשמור על עצמנו. כשאנחנו מסתובבים ביער וסביבנו שקט נעים, אנחנו לא צריכים להפנות את תשומת ליבנו לתחושת השלווה; אך כאשר אנחנו שומעים קול רשרוש של בעל חיים הדורך על עלים הקרובים אלינו – נידרך ונרכז את כל תשומת ליבנו בסכנה הפוטנציאלית. הרע מושך אותנו יותר מהטוב משום שעלינו, בראש ובראשונה, להיזהר מפניו

זו הנחת היסוד, אך אפקט השליליות רחב הרבה מעבר לכך. בעידן הרשתות החברתיות הפך הכלל התקשורתי הוותיק על האדם והכלב לקיצוני עוד יותר. כדי לזכות בשפע הלייקים והשיתופים ברשת, נדרש הכותב להשחיז ולחדד את טיעוניו עד שיהפכו לקיצוניים, בבחינת אדם שנושך כלב. התוצאה ארוכת הטווח היא הקצנה דרמטית של השיח הציבורי, אך חמור מכך – ההתנהגות הזו משחיתה את נפשנו, ומעוררת בנו חרדות ופחדים קיומיים. כך שלמרות היותה של הטיית השליליות אדפטיבית, כלומר כזו שמשפרת את סיכויי השרידות שלנו ולכן יש היגיון לשמר אותה, עדיין הנזקים שנלווים אליה גבוהים ביותר, ובהם כדאי לטפל.

זו מטרתו של הספר החדש והמוצלח של רוי באומייסטר, פסיכולוג חברתי נודע, שידיו רב לו בתחום המוטיבציה, ההערכה העצמית והתודעה. חבר אליו ג'ון טירני, עורך וכותב טורים בתחומי מדע פופולרי, שהפך את הספר לבהיר, נעים לקריאה וקל לצליחה. הספר עוסק הן בשורשי התופעה, הן ביישומים שלה בעולם האישי, הזוגי, החברתי, הכלכלי והפוליטי, ועיקרו בהצעת מגוון פתרונות ודרכי התמודדות עם אפקט השליליות בכל הזירות הללו.

פוליטיקה של כאוס

אחד הפרקים החזקים והחשובים בספר, לפחות עבור הקורא הישראלי, עוסק באופן שבו פוליטיקאים משתמשים באפקט השליליות כדי לכבוש או לשמר את השלטון. כל מי שחי פה בשנתיים האחרונות זוכר את תיאורי הזוועה על כך שמעולם לא היה פה רע כל כך – אנחנו נמצאים דקה לפני הפיכתה של ישראל ללא דמוקרטית, הכלכלה בקריסה, החברה מפולגת יותר מאי־פעם, והפוליטיקאים מושחתים יותר מתמיד. כל אלו היו תיאורים רווחים בקרב מפגיני "המחאה". על פי כותבי הספר נראה שמפגינים אלו הולכו שולל אחרי "כשל תור הזהב", שבו השתמשו, ככל הנראה, מארגני ההפגנות לצרכיהם הפוליטיים. כשל זה גורם לנו לחשוב תמיד ש"בעבר היה טוב יותר", ובאופן צפוי הוא מלווה את האנושות לאורך ההיסטוריה. הכותבים מציגים שורת דוגמאות כיצד כבר לפני אלפי שנים קוננו אנשי הרוח על ירידת הדורות, זאת למרות שיפור מתמיד בכל הפרמטרים: הפכנו לבריאים יותר ולעשירים יותר, אך גם לפסימיים יותר.

האנשים החכמים והעשירים ביותר בעולם מאמינים באמת ובתמים, כך מוכח במחקרים, שמצב העולם הולך ונהיה רע יותר. הטיית השליליות שולטת בקרב חכמים ונבונים כמו בציבור הרחב, ואולי אף יותר. הסיבה לכך היא שיש מי שמרוויח מהשארת האוכלוסייה בחרדה. הסופר והעיתונאי הנרי לואיס מנקן מצוטט בספר כמי שכתב כבר ב־1918 כי "כל תכליתה של הפוליטיקה המעשית הוא לשמור את האוכלוסייה בחרדה בלתי פוסקת (ולכן בדרישה שיובילו אותה למקום מבטחים) על ידי הפחדתה בסדרה אינסופית של שדים מבעיתים, רובם דמיוניים". אמת, גם הפוליטיקאים בימין הישראלי משתמשים בהפחדות כטקטיקה רווחת. ועם זאת, סבורני שבעוד הימין עוסק בהפחדות מפני האויב החיצוני המשותף לכולנו, השמאל עוסק בעיקר בהפחדות מפני הימין, והופך לדמון את האח במקום את האויב.

מטרת הספר, כשמו, היא לנצח את אפקט השליליות. המחברים מבקשים להדהד אצל הקוראים שלוש הנחות: העולם תמיד ייראה במשבר, המשבר אף פעם אינו גרוע כמו שהוא נשמע, והפתרון עלול בקלות להרע את המצב. מטרת ההנחה השלישית היא למנוע מאיתנו לקפוץ אל פתרונות כזב שנדמים כמוצלחים. הכותבים טוענים כי "כשמתעוררת פניקה מוסרית, פוליטיקאים פועלים לאור אי ההיגיון הבא: משהו חייב להיעשות. זה משהו. לכן זה חייב להיעשות. מפתיע כמה מעט תשומת לב מוקדשת לשאלה אם הפתרון יועיל – או אם ההיסטוריה מלמדת שהוא צפוי דווקא להחמיר את המצב עוד יותר". את הסקת המסקנות מהטענה החשובה הזו לסוגיות אקטואליות שבמרכז השיח הישראלי הנוכחי – אשאיר לקוראים.

בספר שראה אור (באותה הוצאה) לפני כמה שנים, תחת השם "עובדתיות", ביקשו המחברים לחנך  אותנו לצרוך עובדות ונתונים באופן נכון ובריא. הם הוכיחו באמצעות הררי נתונים כמה טוב עולמנו ביחס למצבו רק לפני מאה שנים, ובוודאי בתקופות קודמות יותר, ושואבים מכך אופטימיות רבה. בעיניי זוהי השלמה נדרשת וחשובה לטענת המחברים, הממליצים בחום לצרוך כמה שפחות חדשות בטלוויזיה, אחרי שהוכח כי "ככל שמקדישים יותר זמן ותשומת לב לחדשות בטלוויזיה, הפסימיות לגבי העולם גוברת". בעולם חרדתי כמו של ישראל 2024, אני מוצא בהתבוננות העמוקה הזו נחמה פורתא.

מקלות וגזרים

הנחת העבודה הבסיסית של הספר היא שיש להתנגד ל"אפקט השליליות". הכלל הבסיסי הוא שעל כל אינטראקציה שלילית יש ליצור ארבע אינטראקציות חיוביות, כדי שהטוב ינצח את הרע. כך הוכח, למשל, כשחקרו את מספר האינטראקציות החיוביות והשליליות של זוגות נשואים רבים. שמירה על יחס של 4:1 היא ניבוי טוב לנישואין שיחזיקו מעמד לאורך שנים. הדברים דומים גם בנוגע לחינוך הילדים, ואף להפעלת עובדים.

למרות זאת, בפרק חשוב אחר, העוסק בהשלכות של חינוך והשפעה באמצעות מקלות או גזרים, נראה שהמחברים מצדדים יותר דווקא בשיתוף מקלות בהליכים החינוכיים. קריקטורות מאמצע המאה ה־19 הן כנראה המקור למונח "המקל והגזר". צויר בהן רוכב המנצח במרוץ באמצעות גזר התלוי מול פיו של הסוס, כאשר הלקח היה הצורך בחינוך ילדים באמצעות גזרים במקום באמצעות מקלות. למרות המסר החשוב בנוגע להכאת ילדים, נדמה שרוכבי סוסים עדיין מעדיפים להמשיך להדריכם באמצעות שוט ולא באמצעות גזרים.

"לא נעים להיכשל, אבל כישלון מספק יותר מידע מאשר הצלחה", טוענים המחברים, ועוברים לתקוף חזיתית את השיטות החינוכיות שביקשו לחנך רק באמצעות גזרים, תוך התרחקות מהענשה, מביקורת ומדרישות משמעותיות מהתלמידים. לדבריהם, "עבור תלמידים רבים יש לכך תוצאות הרסניות, בייחוד עבור בנים מבתים קשים". הפילוסופיה החינוכית הזו, טוענים המחברים, צמחה בשנות השבעים, תחת השם "תיאוריית ההערכה העצמית". חוקרים מצאו אז כי ישנו מתאם בין הערכה עצמית גבוהה ובין הצלחה אישית, והסיקו שקידום הערכה עצמית יעזור לתלמידים לשגשג. אלא שהם טעו בכלל הראשון שלומד כל סטטיסטיקאי מתחיל: מתאם אינו מעיד על סיבתיות. למעשה היום נדמה כי הזיקה היא דווקא הפוכה – "הצלחה אכן משפרת את ההערכה העצמית, אבל הערכה עצמית גבוהה אינה מקנה הצלחה".

אך הדברים חלחלו למערכות החינוך בעולם המערבי כולו. בתי ספר הנמיכו את רף ההצלחה במבחן כדי שכולם יצליחו, הציונים המדויקים הפכו להערכות, ולעיתים אפילו ההערכות נעלמו מן המבחנים ומן התעודות. רידוד זה לא השפיע כל כך על תלמידים ממשפחות אמידות ומשכילות, אך פגע מאוד דווקא בילדים שבאו ממשפחות קשות יותר. ילדים אלו זקוקים מאוד לדחיפה שבאה על ידי תחרותיות, וכשזו נעלמה מתוכניות הלימודים – הישגיהם הלכו והידרדרו.

תחרות ושיטת הסנדוויץ'

מורים רבים מתלוננים על כך שתלמידיהם, בעיקר בנים, מבזבזים זמן בשיפור מיומנות במשחקי מחשב במקום ללמוד. הם לא מבינים שהתלמידים בורחים אל משחקי המחשב, בין השאר מכיוון שהם מקבלים שם את מה שבית הספר לא נותן להם עוד – תחרות עזה, הישג ברור עם אפשרות לניצחון והכרעה, ויכולת להמשיך לנסות ולשפר את ביצועיהם עוד ועוד עד להגעה אל היעד. כשבתי הספר עברו מלמידה הישגית ללמידה "איכותית", הם פגעו בתלמידים רבים שלא יחוו עוד את ההישגים הבסיסיים ביותר.

ההצעות המעשיות בסיום פרק זה עוסקות בשילוב מוצלח של שיטת המקלות התובענית והקפדנית יותר, הנדרשת ומניעה היטב תלמידים ועובדים, לצד הגברת ההערכה החיובית למצליחים. העיקרון הוא יצירת אקלים של משמעת קפדנית ביותר, שבדרך כלל מביאה תוצאות טובות מאוד, ורק בסופה אפשרות לעונשים משמעותיים – אם אלו יידרשו, משום שבלעדיהם המשמעת החיובית לא תיווצר.

בפרק העוסק במשוב לעובדים, מציעים הכותבים לזנוח את שיטת הסנדוויץ' המפורסמת – שבח־ביקורת־שבח – ומציעים דרכים ממוקדות ומשמעותיות יותר. בפרק אחר, על עולם התעסוקה, הם מציעים כיצד לאבחן ולהיפטר במהירות מעובדים שעלולים להרוס את העסק מבפנים. הם משבחים מאוד את האפשרות של צמיחה פוסט־טראומטית, כלומר צמיחה שנגרמת מאירועים שליליים שעלולים לעבור עלינו, ומלמדים איזו נוסטלגיה היא בגדר התרפקות לא מועילה על העבר, וכיצד אפשר להפוך נוסטלגיה לזרז לשיפור מתמיד ולהתקדמות.

"לנצח את אפקט השליליות" הוא ספר חשוב שמציג תזה לא פשטנית על העולם. פרק אחר פרק דנים המחברים בנושאים חשובים, ומצליחים להעניק בהם תובנות חדשות מתוך זווית ראייה חדשנית ומאתגרת. הספר כתוב באופן בהיר, שמסייע לעבור מפרק לפרק ומנושא לנושא בצורה קלה ומהירה. ימצאו בו עניין אנשי טיפול כמו גם אנשי עסקים, הורים ומחנכים, מנהלים ועובדים.

לנצח את אפקט השליליות

איך הוא שולט בנו וכיצד נביס אותו?

ג'ון טירני ורוי פ' באומייסטר

מאנגלית: עופר קובר

מטר, 2024, 237 עמ'