זו הייתה השנה השלישית שחדוי סגל באה לשמחת בית השואבה של הישיבה. חדוי הייתה בחורת סמינר טובה מבית טוב והוריה התגוררו ברחוב הסמוך לישיבה, וכך, גם הפעם, היא עמדה קרוב למחיצה והציצה דרך החרך אל עבר רחבת הריקודים הסוערת. התזמורת של אריק דביר ניגנה במרץ, הבחורים רקדו במעגלים, ואז בשורות, ואז התיישבו למעגל שירי נשמה, ואז שוב קמו לרקוד. כל הזמן הזה חדוי הסתכלה רק על בחור אחד. היא אפילו לא ידעה את שמו. במבט ראשון הוא נראה בחור די רגיל, אבל חדוי משום מה ראתה בו משהו אחר. היא ראתה בו את השידוך שלה שנקבע לה מששת ימי בראשית. העיניים שלה עקבו אחריו לכל מקום. הוא רקד קצת ואז עמד בצד, ואז יצא לשתות וחזר ודיבר עם מישהו בפינת בית המדרש, ושחרר קצת את העניבה וניגב את המצח בטישו. וחדוי הרגישה בתוך הלב משהו בלתי רגיל ונזכרה בדברי החזון איש שכתב שתיתכן אהבה במבט ראשון ככה סתם, ללא סיבה הנראית לעין.
כשהאירוע נגמר וכל נשות השכונה התפזרו מעזרת הנשים, חדוי התקשרה לבן דוד שלה איצ׳ה שלמד בוועד חמישי בישיבה ואמרה לו שהיא רוצה לשאול אותו משהו. איצ׳ה יצא מחוץ לישיבה ופגש את חדוי במדרכה שממול ושאל אם הכול בסדר וחדוי אמרה שכן, רק שהיא הייתה רוצה לדעת מי זה הבחור הזה שנכנס לה ללב. היא תיארה אותו לאיצ׳ה ואז, כמו בהשגחה פרטית, בדיוק באותו הרגע הבחור יצא למרפסת הישיבה עם כמה חבר׳ה וחדוי אמרה לאיצ׳ה, זה.
איצ׳ה הסתכל על חדוי, ואז על הבחור, ואז שוב על חדוי, ואמר לה בנימה די טרגית, זה? זה אשר תורג׳מן. וחדוי שתקה רגע ואז אמרה, אוקיי איצ׳ה. אתה יכול לסדר לי איתו בבקשה פגישה? פגישת שידוך הכוונה, לפי כל הכללים והכול. ואיצ׳ה הסתכל על חדוי בתימהון ואמר לה, תגידי חדוי, את רצינית? וחדוי אמרה, הכי רצינית שיש, למה? ואיצ׳ה בלע את הרוק והנמיך את הקול ואמר לה, חדוי, זה לא יכול לקרות הדבר הזה. אני לא צריך להסביר לך למה. וחדוי אמרה, נכון. אתה לא צריך להסביר לי. אתה פשוט צריך לקבוע לי פגישה. כלומר לשאול את אשר תורג׳מן אם הוא ירצה להיפגש איתי.
מרדכי אבא של חדוי רתח מזעם. מה לנו ולו, תגידי? מה מצאת בו בכלל? וכי חסרים בחורים טובים בעולם הישיבות שאת החלטת ללכת דווקא על התורג׳מן הזה?
כשההורים של חדוי שמעו על הרעיון הם לא ידעו את נפשם. ר׳ מרדכי אבא של חדוי רתח מזעם. מה לנו ולו, תגידי? מה מצאת בו בכלל? וכי חסרים בחורים טובים בעולם הישיבות שאת החלטת ללכת דווקא על התורג׳מן הזה? ורבקה אמא של חדוי הייתה רכה יותר והניחה לה יד על הכתף ואמרה לה, תביני מאמי שלי, אין לנו שום דבר אישי נגדו, להפך, החברים הכי טובים שלנו הם כאלה, פשוט, את יודעת… זה לא מתאים. זה לא הולך ביחד. זה לא שייך. זה פשוט לא שייך. אבל חדוי עמדה זקופה והסתכלה להוריה בעיניים ואמרה, אשר תורג׳מן הוא בחור מעולה, לא סתם טוב, מעולה! אני ביררתי עליו ואני רוצה להיפגש איתו. ר׳ מרדכי הבין שכלתה אליו הרעה והוא שלף את נשק יום הדין והטיל וטו מוחלט על הנושא ואף הוסיף שאם הדבר ייעשה מאחורי גבו וחלילה יתקדם ויצא לפועל הוא יחרים את האירוסין ואת החתונה ואת כל מה שבא אחר כך. אבל על חדוי זה לא עשה רושם. היא החליטה וזהו. אף אחד לא ימעיט בערך האינטואיציה שלה.
בלילה שלפני הצעת הנישואין, חדוי הושיבה את הוריה בסלון. היא אמרה להם שהיא מבינה אותם ויודעת שנורא קשה להם. כי הם באמת שייכים לדור אחר, דור שבו סטיגמות גזעניות עוד משחקות תפקיד, במיוחד במגזר החרדי, ברוך השם. אבל היא, בדור שלה, בעולם שלה, החומות המיושנות האלה מתחילות להיסדק. נכון, זו עדיין לא מהפכה, אבל פה ושם, טיפין־טיפין, יש אמיצים שהולכים עם הלב שלהם. ככה בנקיות, בטבעיות, באהבה. ובכלל, בעולם הגדול זה כל כך פאסה ואפילו סיימון באסט מברידג׳רטון הוא דוכס מבוקש ו… כהה עור. חדוי הבטיחה להורים שלה שהיא מאושרת, ושאשר תורג׳מן הוא בחור טוב עם לב טוב ומידות טובות והחלום שלה הוא שהם ישמחו בשמחתה כי מחר הוא מציע לה נישואין. היא הוסיפה איזה הורים טובים הם היו עבורה כל החיים, ובכל זאת יש שלב כזה בחיים שבו אולי אולי, גם להורים יש מה ללמוד מהילדים שלהם. חדוי סיימה את המונולוג, והסתכלה על אבא ואמא שלה שהסתכלו זה על זה ואז אמרו יחד: נו נו.
